פעם הבטחתי לעצמי שלעולם לא אפתח מאמר במילים "השורות הללו נכתבות ביום רביעי, בשעה שעדיין לא ידוע האם הדבר יתרחש בעתיד. ונראה לי טיפשי לכתוב על נושא שבו הקוראים יודעים בוודאות וכמובן מאליו משהו שהכותב לא יודע, וקצת מצחיק שהדברים שאני כותב יהיו בלתי מעודכנים עוד לפני שהעיתון יוצא ממכונת הדפוס. בקיצור, אמרתי לעצמי, אם בנושא מסוים יש משהו מהותי שאתה לא יודע, תתכבד ותכתוב על נושא אחר.
ובכל זאת הנה זה בא גם אצלי: השורות הללו נכתבות בשעה שערפאת כנראה עדיין חי, ואני מתנצל על כך שלא ידוע לי אם בשעה שאתם קוראים אותן, הטרוריסט הזקן עדיין נושם או שכבר התפגר סופית. אני מקווה שהוא כבר מת, אבל לא אתמקח עם מלאך המוות על יום יותר או יום פחות. בין כך ובין כך, הטרור שערפאת הוליד וטיפח, כבר חי וצומח בכוחות עצמו ולא ימות איתו.
הטרור העולמי, מפיל המגדלים והמטיל על המאה ה-21 צל מפחיד על של מלחמת דתות ענקית הוא בנו החוקי של יאסר ערפאת. טרוריסטים היו מאז ומעולם, ערפאת לא המציא את הטרור, אבל ערפאת הפך את הטרור לאסטרטגיה. ערפאת בנה את מודל החיקוי לבאים אחריו, והראה איך אפשר לרתום את הטרור לעגלה המדינית, וכמה יפה, חזק ומהר, הסוס הזה דוהר ומושך את העגלה אחריו במעלה ההר.
הוא חשף את האפקטיביות העצומה של הטרור כמכשיר מדיני בעולם הפוסט מודרני. האיש המוזר והמכוער הזה, קלט הרבה לפני כולנו את עקרון הסלבריטאיות הפוסט מודרני: בכלל לא חשוב אם אתה אהוב או שנוא, מכוער או יפה, צודק או בן בלייעל. אם אתה לא בכותרות אתה לא קיים, ואם אתה כל הזמן בכותרות אתה גדול.
תרביץ ותבכה
ערפאת גם הריח לפני שנים את בואו של מה שהיום מכונה "השיח הפוסט קולוניאלי" ואת אופנת האנטישמיות החדשה הנלווית אליו. במסגרת זו הוא שיכלל עד לכדי אמנות את הפתגם הערבי "הכה ותבכה". הוא הצליח להיות תמיד גם הרוצח וגם הקורבן, ולקטוף את הפירות של שתי הפוזות. הוא הבריון מטיל האימה, שכולם רצים לרצות אותו רק שלא יתעצבן, והוא גם האומלל עלי אדמות שכולם רצים להביא טישו לנגב את דמעת העשוקים שעל לחיו. אבל מעבר לזה הרעיון הבסיסי ביותר של הטרור הערפאתי הוא בעצם רעיון הג'ודו: לנצל את כוחו של היריב עצמו כדי להכות בו.
חטיפת מטוסים, התקפה על האולימפיאדה, פיגועי מיקוח דרמטיים, סחיטת מדינות, זוועות מצולמות בשידור חי, והלהיט האחרון המחבל המתאבד. כולם נהגו, או פותחו ושוכללו, בבית מדרשו של הצדיק מהמוקטעה. ערפאת לימד את אנשיו לנצל את הערכים והסמלים של העולם המערבי כדי להכות בו.
הוא עשה שימוש ציני במצפון המערבי, ברוח הדמוקרטיה, בעקרון הסובלנות, בחופש התנועה, בחופש ההתארגנות, ומעל לכל בתקשורת המודרנית. הטרור הערפאתי מבין היטב את כללי המשחק התקשורתי, הוא מכיר את התחרות הגדולה בין הערוצים, והוא הופך לאגרוף רב עוצמה את הצימאון הגדול שלהם לדרמה ולסיפורי מתח בשידור חי.
ועכשיו הוא עוזב אותנו, והולך להיפגש בגיהינום עם הצעירים והצעירות שהוא שלח לשם עם חגורות נפץ, והבטיח להם גן עדן. נקווה ששם למטה הם ירביצו לו, ועל כל פנים, אנחנו פה למעלה לא נבכה עליו.
שרון כמעט ניצח
שני אישים במערב, כל אחד על פי דרכו, הצליחו להתמודד עם טרור הג'ודו, ולשלול ממנו גם את פוזת הקורבן, וגם את היכולת להשתמש בעוצמתו של המערב נגד המערב עצמו. שני האישים הם ג'ורג' בוש ואריאל שרון. בוש עשה את זה במלחמות הענק נגד עירק ונגד אפגניסטן, במגבלות הכבדות שהטילה אמריקה על הכניסות והיציאות שלה, ביחסה החשדני עד מועקה אל כל מוסלמי שבא בשעריה. שרון עשה את זה במחסומים, במעצרים ובחיסולים, וגם בחוסר הנכונות לדבר עם ערפאת מטוב עד רע.
ממש היום לפני שנה, ב-30.10.2003, התפרסם סקר באל-חיאת-אלג'דידה לפיו 75% של הפלשתינים הסכימו עם ההיגד: "מצב הפלשתינים נעשה יותר גרוע מכפי שהיה לפני האינתיפאדה". 63% הסכימו ש" האינתיפאדה לא השיגה את יעדו של העם". נראה היה שישראל קרובה מדי לרגע שבו הפלשתינים עצמם יוצאים נגד הטרור הפלשתיני שממרר את חייהם, וצועקים שהוא האחראי האמיתי לסבלם.
אלא שזמן קצר אחר כך התפרסמה "תוכנית ההתנתקות", וישראל חזרה בבת אחת להיות המערב המוכה בכוחו שלו. לפני חודש התפרסם סקר של חליל שקאקי ו"המכון למחקר מדיניות ודעת קהל". שם מסכימים 74% עם האמירה: "תוכנית שרון היא ניצחון למאבק המזוין". 63% הביעו הסכמה עם: "העימות המזוין עזר לפלשתינים להשיג זכויות לאומיות, מה שלא היה ניתן להשיג במשא ומתן. ברור לכל ש"המאבק המזוין" פירושו טרור. ערפאת מת. לו הייתה "תוכנית ההתנתקות" מתה איתו, היה הטרור הולך ודועך.
ובכל זאת הנה זה בא גם אצלי: השורות הללו נכתבות בשעה שערפאת כנראה עדיין חי, ואני מתנצל על כך שלא ידוע לי אם בשעה שאתם קוראים אותן, הטרוריסט הזקן עדיין נושם או שכבר התפגר סופית. אני מקווה שהוא כבר מת, אבל לא אתמקח עם מלאך המוות על יום יותר או יום פחות. בין כך ובין כך, הטרור שערפאת הוליד וטיפח, כבר חי וצומח בכוחות עצמו ולא ימות איתו.
הטרור העולמי, מפיל המגדלים והמטיל על המאה ה-21 צל מפחיד על של מלחמת דתות ענקית הוא בנו החוקי של יאסר ערפאת. טרוריסטים היו מאז ומעולם, ערפאת לא המציא את הטרור, אבל ערפאת הפך את הטרור לאסטרטגיה. ערפאת בנה את מודל החיקוי לבאים אחריו, והראה איך אפשר לרתום את הטרור לעגלה המדינית, וכמה יפה, חזק ומהר, הסוס הזה דוהר ומושך את העגלה אחריו במעלה ההר.
הוא חשף את האפקטיביות העצומה של הטרור כמכשיר מדיני בעולם הפוסט מודרני. האיש המוזר והמכוער הזה, קלט הרבה לפני כולנו את עקרון הסלבריטאיות הפוסט מודרני: בכלל לא חשוב אם אתה אהוב או שנוא, מכוער או יפה, צודק או בן בלייעל. אם אתה לא בכותרות אתה לא קיים, ואם אתה כל הזמן בכותרות אתה גדול.
תרביץ ותבכה
ערפאת גם הריח לפני שנים את בואו של מה שהיום מכונה "השיח הפוסט קולוניאלי" ואת אופנת האנטישמיות החדשה הנלווית אליו. במסגרת זו הוא שיכלל עד לכדי אמנות את הפתגם הערבי "הכה ותבכה". הוא הצליח להיות תמיד גם הרוצח וגם הקורבן, ולקטוף את הפירות של שתי הפוזות. הוא הבריון מטיל האימה, שכולם רצים לרצות אותו רק שלא יתעצבן, והוא גם האומלל עלי אדמות שכולם רצים להביא טישו לנגב את דמעת העשוקים שעל לחיו. אבל מעבר לזה הרעיון הבסיסי ביותר של הטרור הערפאתי הוא בעצם רעיון הג'ודו: לנצל את כוחו של היריב עצמו כדי להכות בו.
חטיפת מטוסים, התקפה על האולימפיאדה, פיגועי מיקוח דרמטיים, סחיטת מדינות, זוועות מצולמות בשידור חי, והלהיט האחרון המחבל המתאבד. כולם נהגו, או פותחו ושוכללו, בבית מדרשו של הצדיק מהמוקטעה. ערפאת לימד את אנשיו לנצל את הערכים והסמלים של העולם המערבי כדי להכות בו.
הוא עשה שימוש ציני במצפון המערבי, ברוח הדמוקרטיה, בעקרון הסובלנות, בחופש התנועה, בחופש ההתארגנות, ומעל לכל בתקשורת המודרנית. הטרור הערפאתי מבין היטב את כללי המשחק התקשורתי, הוא מכיר את התחרות הגדולה בין הערוצים, והוא הופך לאגרוף רב עוצמה את הצימאון הגדול שלהם לדרמה ולסיפורי מתח בשידור חי.
ועכשיו הוא עוזב אותנו, והולך להיפגש בגיהינום עם הצעירים והצעירות שהוא שלח לשם עם חגורות נפץ, והבטיח להם גן עדן. נקווה ששם למטה הם ירביצו לו, ועל כל פנים, אנחנו פה למעלה לא נבכה עליו.
שרון כמעט ניצח
שני אישים במערב, כל אחד על פי דרכו, הצליחו להתמודד עם טרור הג'ודו, ולשלול ממנו גם את פוזת הקורבן, וגם את היכולת להשתמש בעוצמתו של המערב נגד המערב עצמו. שני האישים הם ג'ורג' בוש ואריאל שרון. בוש עשה את זה במלחמות הענק נגד עירק ונגד אפגניסטן, במגבלות הכבדות שהטילה אמריקה על הכניסות והיציאות שלה, ביחסה החשדני עד מועקה אל כל מוסלמי שבא בשעריה. שרון עשה את זה במחסומים, במעצרים ובחיסולים, וגם בחוסר הנכונות לדבר עם ערפאת מטוב עד רע.
ממש היום לפני שנה, ב-30.10.2003, התפרסם סקר באל-חיאת-אלג'דידה לפיו 75% של הפלשתינים הסכימו עם ההיגד: "מצב הפלשתינים נעשה יותר גרוע מכפי שהיה לפני האינתיפאדה". 63% הסכימו ש" האינתיפאדה לא השיגה את יעדו של העם". נראה היה שישראל קרובה מדי לרגע שבו הפלשתינים עצמם יוצאים נגד הטרור הפלשתיני שממרר את חייהם, וצועקים שהוא האחראי האמיתי לסבלם.
אלא שזמן קצר אחר כך התפרסמה "תוכנית ההתנתקות", וישראל חזרה בבת אחת להיות המערב המוכה בכוחו שלו. לפני חודש התפרסם סקר של חליל שקאקי ו"המכון למחקר מדיניות ודעת קהל". שם מסכימים 74% עם האמירה: "תוכנית שרון היא ניצחון למאבק המזוין". 63% הביעו הסכמה עם: "העימות המזוין עזר לפלשתינים להשיג זכויות לאומיות, מה שלא היה ניתן להשיג במשא ומתן. ברור לכל ש"המאבק המזוין" פירושו טרור. ערפאת מת. לו הייתה "תוכנית ההתנתקות" מתה איתו, היה הטרור הולך ודועך.