אחרי הפגישה עם אריאל שרון מדבר סגן השר יעקב אדרי על "איומים ממשיים על חייו של שרון" ונוזף ביו"ר הכנסת על שלא "שקל את מילותיו" באומרו שראש הממשלה "אינו נאמן לא'י". מישהו עוד יכול לעשות מעשה כלשהוא. כי כשעובר ראש הממשלה, מסדרונות הכנסת נחסמים והדלתות לאורך המסלול נסגרות. כניסת אורחים צומצמה, ומצלמות מותקנות "בנקודות אסטרטגיות" במישכן. אולם, לתוך הבועה המאיימת הזאת תקע ראש השב'כ, דיכטר, סיכה קטנה, כשהודיע שמידע קונקרטי בדבר כוונה לרצוח את ראש הממשלה אין. אך השערות יש.
האיומים שמדברים עליהם, כבר גרמו לח"כ אפללו לאבד את הכרתו ולהתאשפז. אולם גם אפללו בעצמו תקע סיכה בבלון הזה. "איימו" עליו, בסך הכל, שאם יתמוך ב"תכנית-ההתנתקות", מרכז הליכוד לא יבחר בו שוב לכנסת. זה איום, שאכן יכול להכניס עסקן פוליטי לבית חולים, אך אין לו סעיף בחוק העונשין.
נותרו "האלימות הגואה" (קול ישראל) ושר המשפטים שמזהיר את הרבנים "מלהסית מתנחלים לאלימות", ואת העם מפני מלחמת האזרחים הספרדית. אלא, שכשם שלדיכטר אין התרעות ממשיות, כך לא נמצא ללפיד אפילו איום באלימות. מה שיש, זו אוירה המיועדת להצדיק עונשי מאסר דרקוניים, הכנת תאי מעצר ובניית "בית ספר לפינוי" עם התנחלות-דמה, שיתרגלו בה "עימות אלים עם מתנחלים".
אדם אמין ובלתי פוליטי כרמטכ"ל יוצא עכשיו נגד הסכנות לצבא ול"ציונות", מה שלא נהג בחומרה כזאת כאשר השמאל קרא לסרבנות, ומאות, ובתוכם טייסים ידועים, נענו בפועל, מרד שווייסגלס מנה בין הגורמים שקירבו את שרון לצער הפטאלי. אדם פשוט צריך לחשוב, כי שלא כסרבנות השמאל האיום מימין הוא מגה-איום, ערב-חורבן.
אנשים מן הימין, שנבהלים מן הגל הזה, יכולים להירגע: זכו ומלאכתם נעשית בידי אחרים! מפני שעם שנותן לשמוט מתחתיו את קרקע מולדתו בקלות, באלגנטיות וללא ייסורים, הארץ אינה ארצו. לפיד העלה באוב את מלחמת האזרחים הספרדית הנוראה, מפני שעמים אחרים אכן הגיבו על סיטואציה קטסטרופאלית מעיין זו שיוצר שרון, באלימות ממשית, לא באיומים ווירטואליים מבית היוצר של "פורום החווה".
לא הייתי רוצה שהפרק האפל הזה ייכנס מבלי שיירשם בהיסטוריה, שלא בקלות ניתן לקחת מן היהודים את מולדתם. לפחות למען הדודות הבאים דרושה התנגדות ממשית, מעבר לפאתוס הנבוב של הפוליטיקאים.
אולם, באותה המידה אינני רוצה שתיפול שערה משערות ראשו של ראש הממשלה, או שתורם יד על לובש מדים. איך "שוברים חבית ושומרים את יינה"? כמאמר ה' לאיוב ואיך עושים ביצייה מבלי לשבור ביצים? יש! הראש היהודי במשרד ראש הממשלה המציא לנו את הפטנט: "סכנת רצח" ו"איומים" ווירטואלים, "מלחמת אזרחים" ב"כאילו".
ההיסטריה בחווה ובתקשורת אינה רעה לישראל. ממבט היסטורי היא אפילו טובה ומיטיבה, מפני שהיא נותנת ביטוי לפלצות שמאחורי המילה התמימה "התנתקות". ואם יש בלבי דאגה, הרי זה דווקא להיפך - מפני הסכנה שהבלוף יתגלה, תאי המעצר יישארו ריקים, וייוודע ברבים קלון היותנו עם ללא שורשים, עם על מזוודות, נע ונד, שהוצאת בניו בכוח מבתיהם ומסירתם לאויב, ואפילו "לקיחת מתיו איתו" כפי שניבא לו משורר האויב, איננה נחשבת בעיניו יותר מאשר "לעבור דירה".
השואל, כיצד מקיימים מצווה לאומית חיונית של מילוי בתי כלא מבלי לחצות קו אדום, ימצא תשובה בכל הדמוקרטיות המתוקנות ובכל הפקולטאות למשפטים. אי ציות בלתי אלים. לא אחר מאשר אריאל שרון בעצמו נתן ביטוי קלאסי לתוואי הדרך הזאת בדברו על הפקודה לעקור התנחלויות: "חייל חייב למלא פקודות. ואם החייל מרגיש שהפקודה שניתנה לו היא בניגוד למצפונו, עליו לפנות באופן אישי, ואני מדגיש באופן אישי, להתייצב בפני מפקדו, להסביר לו זאת , ולהיות מוכן לשאת בתוצאה (שידור רדיו, 13.7.95).
לגבי הדברים האלה לא ניתן לומר "נשתנו התנאים" או "מה שרואים משם לא רואים מכאן". זו מישנה המגדירה בדייקנות סייגים דמוקרטיים ואתיקה צבאית. תירוצים והתחמקויות לא יועילו.
האיומים שמדברים עליהם, כבר גרמו לח"כ אפללו לאבד את הכרתו ולהתאשפז. אולם גם אפללו בעצמו תקע סיכה בבלון הזה. "איימו" עליו, בסך הכל, שאם יתמוך ב"תכנית-ההתנתקות", מרכז הליכוד לא יבחר בו שוב לכנסת. זה איום, שאכן יכול להכניס עסקן פוליטי לבית חולים, אך אין לו סעיף בחוק העונשין.
נותרו "האלימות הגואה" (קול ישראל) ושר המשפטים שמזהיר את הרבנים "מלהסית מתנחלים לאלימות", ואת העם מפני מלחמת האזרחים הספרדית. אלא, שכשם שלדיכטר אין התרעות ממשיות, כך לא נמצא ללפיד אפילו איום באלימות. מה שיש, זו אוירה המיועדת להצדיק עונשי מאסר דרקוניים, הכנת תאי מעצר ובניית "בית ספר לפינוי" עם התנחלות-דמה, שיתרגלו בה "עימות אלים עם מתנחלים".
אדם אמין ובלתי פוליטי כרמטכ"ל יוצא עכשיו נגד הסכנות לצבא ול"ציונות", מה שלא נהג בחומרה כזאת כאשר השמאל קרא לסרבנות, ומאות, ובתוכם טייסים ידועים, נענו בפועל, מרד שווייסגלס מנה בין הגורמים שקירבו את שרון לצער הפטאלי. אדם פשוט צריך לחשוב, כי שלא כסרבנות השמאל האיום מימין הוא מגה-איום, ערב-חורבן.
אנשים מן הימין, שנבהלים מן הגל הזה, יכולים להירגע: זכו ומלאכתם נעשית בידי אחרים! מפני שעם שנותן לשמוט מתחתיו את קרקע מולדתו בקלות, באלגנטיות וללא ייסורים, הארץ אינה ארצו. לפיד העלה באוב את מלחמת האזרחים הספרדית הנוראה, מפני שעמים אחרים אכן הגיבו על סיטואציה קטסטרופאלית מעיין זו שיוצר שרון, באלימות ממשית, לא באיומים ווירטואליים מבית היוצר של "פורום החווה".
לא הייתי רוצה שהפרק האפל הזה ייכנס מבלי שיירשם בהיסטוריה, שלא בקלות ניתן לקחת מן היהודים את מולדתם. לפחות למען הדודות הבאים דרושה התנגדות ממשית, מעבר לפאתוס הנבוב של הפוליטיקאים.
אולם, באותה המידה אינני רוצה שתיפול שערה משערות ראשו של ראש הממשלה, או שתורם יד על לובש מדים. איך "שוברים חבית ושומרים את יינה"? כמאמר ה' לאיוב ואיך עושים ביצייה מבלי לשבור ביצים? יש! הראש היהודי במשרד ראש הממשלה המציא לנו את הפטנט: "סכנת רצח" ו"איומים" ווירטואלים, "מלחמת אזרחים" ב"כאילו".
ההיסטריה בחווה ובתקשורת אינה רעה לישראל. ממבט היסטורי היא אפילו טובה ומיטיבה, מפני שהיא נותנת ביטוי לפלצות שמאחורי המילה התמימה "התנתקות". ואם יש בלבי דאגה, הרי זה דווקא להיפך - מפני הסכנה שהבלוף יתגלה, תאי המעצר יישארו ריקים, וייוודע ברבים קלון היותנו עם ללא שורשים, עם על מזוודות, נע ונד, שהוצאת בניו בכוח מבתיהם ומסירתם לאויב, ואפילו "לקיחת מתיו איתו" כפי שניבא לו משורר האויב, איננה נחשבת בעיניו יותר מאשר "לעבור דירה".
השואל, כיצד מקיימים מצווה לאומית חיונית של מילוי בתי כלא מבלי לחצות קו אדום, ימצא תשובה בכל הדמוקרטיות המתוקנות ובכל הפקולטאות למשפטים. אי ציות בלתי אלים. לא אחר מאשר אריאל שרון בעצמו נתן ביטוי קלאסי לתוואי הדרך הזאת בדברו על הפקודה לעקור התנחלויות: "חייל חייב למלא פקודות. ואם החייל מרגיש שהפקודה שניתנה לו היא בניגוד למצפונו, עליו לפנות באופן אישי, ואני מדגיש באופן אישי, להתייצב בפני מפקדו, להסביר לו זאת , ולהיות מוכן לשאת בתוצאה (שידור רדיו, 13.7.95).
לגבי הדברים האלה לא ניתן לומר "נשתנו התנאים" או "מה שרואים משם לא רואים מכאן". זו מישנה המגדירה בדייקנות סייגים דמוקרטיים ואתיקה צבאית. תירוצים והתחמקויות לא יועילו.