אדם עומד תוהה מול הטירוף שנוטל ממנו תאוצה, לא מעומק הסיבות ולא מתכנים כלשהם, אלא מן הפרטים הסתמיים, שמזינים את עצמם, פרים ורבים בצלמם ובדמותם, ויוצרים מציאות שאוחזתו פלצות וחיל ורעדה.
מול התמונות שהוא רואה, והקולות שהוא שומע בם המון מוכה בידי צבא ושוטר ממלאי פקודת גירוש, ונדמה כי דמיון חולני המציאם או סיוט קשה במיוחד יצרם, הוא עומד משפשף את עיניו ואוטם את אוזניו "הלזה יקרא מציאות"? כאשר הצבא צבאו הוא והעם בשר מבשרו.
השאלה על מה ולמה? מה גורם לו לעם לקום יום אחד בבוקר ולגרד את עורו, לסלוד עד כדי תיעוב מחלק מחלקיו, ולרוץ בריצת רגלים נמרצת להלקות עד חרמה, לרוצץ, ולהרוס אדם וביתו, עצו ומפעלו, לחוש כי הדבר לא סובל דיחוי וכי יש להכשיר כל אמצעי, אם באיומים אם בפיתויים אם במערכות המשפט והכרוז, כאילו קלגסים עומדים ממעל לו ובמגלבם דוחפים אותו אל ערעור אשיות אנוש.
השאלה העתיקה: על מה אבדה הארץ? כאשר סימן שאלה בסופה, לא יכולה להישאל במציאות הזויה זו, כיון שכל הסבר שלא יבוא טומן בחובו סיבה ומשום כך הגיון, וכאן נדמה שאין כל הגיון. בלית ברירה יש לשים סימן קריאה בסוף המשפט ולומר על מה אבדה הארץ! כלומר: על שום דבר, על חינם אבדה ארצנו.
אומנם יש שיאמרו אין להוציא את סימן השאלה ,אלא אדרבה, על מה אבדה הארץ? צא וראה את כל אותם אלה שמייחלים שנים לחורבנה השיגו את מבוקשם, או בז'רגון המקומי, השמאלנים. הם הסיבה למציאות זו. אותם שדאגו כל ימיהם להסיר את עול הכיבוש הישראלי מחבל עזה הגשימו סוף סוף את חלומם, ואותו צבא לא רק ינטוש את אותו חבל ארץ, אלא אף בגבורתו יחריב כפרים מיושבים בישראל.
אומנם נראה כי תשובה מסורתית זו אינה מספקת כי הרי התגשמות אובדן הארץ מתרחש גם אחרי התבדות חזון השלום שטחו אותה קבוצה אידיאולוגית תפל, שגבתה וגובה דמים מרובים מיושביה בכל חלקיה. אם קודם לכן היה זה חורבן תמורת שלום היום עיננו החוזות כי הוא ללא תמורה כלל, וזה מעמיד את רעיון תאוות ההרס על טהרת האידיליות ללא תועלת כלל.
כלומר, שוב חוזרים לאידיאת האפס והסימן קריאה, על מה אבדה הארץ -על חינם. נוסף לכך, חזון אובדן הארץ מתבצע באופן פרדוכסאלי על ידי אותם אלה שטרחו כל ימיהם ליישבה ולבנותה. אם כן, על אף שנוח לו לאדם להידבק בדיכוטומיה של שמאלנים וימנים, המציאות מטשטשת דיכוטומיה זו. ברור שהגורם לטשטוש ההבדלים האידיאולוגיים שגורמת לאידיאולוגיה אחת להוות המוציא לפועל של יריבתה אינו נתון במהפכה הכרתית של מאן דהו, שינוי דרך, כי הרי כבר אמרנו אותה דרך אשר קבלה את שמה בשם חזון אוסלו כבר נתבדתה. אם כן, מהו הגורם הדוחף ליישם את אמצעיה והוא מסירת שטחי מולדת וגירוש יושביה היהודיים ולהופכם למטרה?
וכאן עלינו להעלות גורם שנדמה כי בשעטת הימים נשכח, הלא היא השחיתות המוסרית של מנהיגי העם, אשר חדשות לבקרים נחקרו, נוכו או הושהו, והיו כבר שקשרו את חזון העקירה עם תהליך החקירה (משטרתית) בה היו נתונים מנהיגינו. כלומר הסיבה למצב הסוריאליסטי בו אנו נמצאים מצוי ללא ספק לא בזירה ההכרתית של שינוי אידיאולוגי אלא בזירה המוסרית: שחיתות המידות, ובתוספת לכך גם את תאוות השלטון. עומק ההשחתה המוסרית בוודאי גורם לגלישה אידיאולוגית, וכאן מצאנו את עמק השווה אליו נדמה שהגענו במימושו האבסורדי של ימים אילו.
אנשי "שלום עכשיו" עומדים עם אנשי ליכוד הולכים ומפגינים למען אריאל שרון האדריכל המקורי של ההתיישבות בעבר, ועתה המוציא לפועל של הפירוק. אך נדמה כי האחדות המוסרית הזו אינה רק מפילה את הדיכוטומיה בין שמאל וימין אלא מקרבת את כל העם על פלגיו זה לזה, בין אם הם דתיים חילוניים, בעלי זקנים אם לאו, בעלי כסויי או גלויים, יושבי תל אביב או רחמנא לצלן יושבי גוש קטיף, חיפה או יהודה ושומרון.
רמה מוסרית ירודה זה לא רק לקיחת שוחד, או מעילה בכספים, או גם מינויים פרוטקציונרים שנדמה שאין סקטור וממד במדינתנו שאינו פועל על פיו, ולהיפך, הוא מצב כמעט בלתי טבעי. השחתה מוסרית היא נוהל חיים המונחה על פי אינטרסים שאינם בהכרח מהותיים אלא אמצעיים, ואשר סביבם פועל המנגנון החברתי אשר מטבעו יהיה דורסני. יש הקוראים לנוהל חיים זה פוליטיקה.
אם כך אם נשאל על מה אבדה הארץ? ובסימן שאלה. אין מנוס מן התשובה על הפוליטיזציה של האומה בכל חלקיה ובכל חבליה, על כל גוון אנשיה והפיכתה למסגרת ולמשחק כוחות בין אנושי. היישום של משחק במציאות יש לו כידוע מרכיבים שעשועיים, יצריים, ואלימים, אך לא אידיאיים, והוא זה שהוביל ממלכות גדולות לריקבון, התפוררות וחורבן עצמי.
ארץ ישראל היא ארץ המראות, והחזון. אלוקים אמר אל אברהם: "לך לך ... אל הארץ אשר אראך", בכל מקום בו הוא דורך הוא קורא בשם אלוקים הנראה אליו. דבר האל, האידיאה היא הבסיס לרגליו.
ארץ ישראל אינה כשאר הארצות, אין בכוחה לסבול מאות שנות סאוב כמו רומי, וכך חוזים אנו כיצד רצה היא בטירופה אל האבדון, שמא יאכלנה הרקב.
מול התמונות שהוא רואה, והקולות שהוא שומע בם המון מוכה בידי צבא ושוטר ממלאי פקודת גירוש, ונדמה כי דמיון חולני המציאם או סיוט קשה במיוחד יצרם, הוא עומד משפשף את עיניו ואוטם את אוזניו "הלזה יקרא מציאות"? כאשר הצבא צבאו הוא והעם בשר מבשרו.
השאלה על מה ולמה? מה גורם לו לעם לקום יום אחד בבוקר ולגרד את עורו, לסלוד עד כדי תיעוב מחלק מחלקיו, ולרוץ בריצת רגלים נמרצת להלקות עד חרמה, לרוצץ, ולהרוס אדם וביתו, עצו ומפעלו, לחוש כי הדבר לא סובל דיחוי וכי יש להכשיר כל אמצעי, אם באיומים אם בפיתויים אם במערכות המשפט והכרוז, כאילו קלגסים עומדים ממעל לו ובמגלבם דוחפים אותו אל ערעור אשיות אנוש.
השאלה העתיקה: על מה אבדה הארץ? כאשר סימן שאלה בסופה, לא יכולה להישאל במציאות הזויה זו, כיון שכל הסבר שלא יבוא טומן בחובו סיבה ומשום כך הגיון, וכאן נדמה שאין כל הגיון. בלית ברירה יש לשים סימן קריאה בסוף המשפט ולומר על מה אבדה הארץ! כלומר: על שום דבר, על חינם אבדה ארצנו.
אומנם יש שיאמרו אין להוציא את סימן השאלה ,אלא אדרבה, על מה אבדה הארץ? צא וראה את כל אותם אלה שמייחלים שנים לחורבנה השיגו את מבוקשם, או בז'רגון המקומי, השמאלנים. הם הסיבה למציאות זו. אותם שדאגו כל ימיהם להסיר את עול הכיבוש הישראלי מחבל עזה הגשימו סוף סוף את חלומם, ואותו צבא לא רק ינטוש את אותו חבל ארץ, אלא אף בגבורתו יחריב כפרים מיושבים בישראל.
אומנם נראה כי תשובה מסורתית זו אינה מספקת כי הרי התגשמות אובדן הארץ מתרחש גם אחרי התבדות חזון השלום שטחו אותה קבוצה אידיאולוגית תפל, שגבתה וגובה דמים מרובים מיושביה בכל חלקיה. אם קודם לכן היה זה חורבן תמורת שלום היום עיננו החוזות כי הוא ללא תמורה כלל, וזה מעמיד את רעיון תאוות ההרס על טהרת האידיליות ללא תועלת כלל.
כלומר, שוב חוזרים לאידיאת האפס והסימן קריאה, על מה אבדה הארץ -על חינם. נוסף לכך, חזון אובדן הארץ מתבצע באופן פרדוכסאלי על ידי אותם אלה שטרחו כל ימיהם ליישבה ולבנותה. אם כן, על אף שנוח לו לאדם להידבק בדיכוטומיה של שמאלנים וימנים, המציאות מטשטשת דיכוטומיה זו. ברור שהגורם לטשטוש ההבדלים האידיאולוגיים שגורמת לאידיאולוגיה אחת להוות המוציא לפועל של יריבתה אינו נתון במהפכה הכרתית של מאן דהו, שינוי דרך, כי הרי כבר אמרנו אותה דרך אשר קבלה את שמה בשם חזון אוסלו כבר נתבדתה. אם כן, מהו הגורם הדוחף ליישם את אמצעיה והוא מסירת שטחי מולדת וגירוש יושביה היהודיים ולהופכם למטרה?
וכאן עלינו להעלות גורם שנדמה כי בשעטת הימים נשכח, הלא היא השחיתות המוסרית של מנהיגי העם, אשר חדשות לבקרים נחקרו, נוכו או הושהו, והיו כבר שקשרו את חזון העקירה עם תהליך החקירה (משטרתית) בה היו נתונים מנהיגינו. כלומר הסיבה למצב הסוריאליסטי בו אנו נמצאים מצוי ללא ספק לא בזירה ההכרתית של שינוי אידיאולוגי אלא בזירה המוסרית: שחיתות המידות, ובתוספת לכך גם את תאוות השלטון. עומק ההשחתה המוסרית בוודאי גורם לגלישה אידיאולוגית, וכאן מצאנו את עמק השווה אליו נדמה שהגענו במימושו האבסורדי של ימים אילו.
אנשי "שלום עכשיו" עומדים עם אנשי ליכוד הולכים ומפגינים למען אריאל שרון האדריכל המקורי של ההתיישבות בעבר, ועתה המוציא לפועל של הפירוק. אך נדמה כי האחדות המוסרית הזו אינה רק מפילה את הדיכוטומיה בין שמאל וימין אלא מקרבת את כל העם על פלגיו זה לזה, בין אם הם דתיים חילוניים, בעלי זקנים אם לאו, בעלי כסויי או גלויים, יושבי תל אביב או רחמנא לצלן יושבי גוש קטיף, חיפה או יהודה ושומרון.
רמה מוסרית ירודה זה לא רק לקיחת שוחד, או מעילה בכספים, או גם מינויים פרוטקציונרים שנדמה שאין סקטור וממד במדינתנו שאינו פועל על פיו, ולהיפך, הוא מצב כמעט בלתי טבעי. השחתה מוסרית היא נוהל חיים המונחה על פי אינטרסים שאינם בהכרח מהותיים אלא אמצעיים, ואשר סביבם פועל המנגנון החברתי אשר מטבעו יהיה דורסני. יש הקוראים לנוהל חיים זה פוליטיקה.
אם כך אם נשאל על מה אבדה הארץ? ובסימן שאלה. אין מנוס מן התשובה על הפוליטיזציה של האומה בכל חלקיה ובכל חבליה, על כל גוון אנשיה והפיכתה למסגרת ולמשחק כוחות בין אנושי. היישום של משחק במציאות יש לו כידוע מרכיבים שעשועיים, יצריים, ואלימים, אך לא אידיאיים, והוא זה שהוביל ממלכות גדולות לריקבון, התפוררות וחורבן עצמי.
ארץ ישראל היא ארץ המראות, והחזון. אלוקים אמר אל אברהם: "לך לך ... אל הארץ אשר אראך", בכל מקום בו הוא דורך הוא קורא בשם אלוקים הנראה אליו. דבר האל, האידיאה היא הבסיס לרגליו.
ארץ ישראל אינה כשאר הארצות, אין בכוחה לסבול מאות שנות סאוב כמו רומי, וכך חוזים אנו כיצד רצה היא בטירופה אל האבדון, שמא יאכלנה הרקב.