קצת קשה לי לא לגחך כשאני רואה את הפרסומות של ההסתדרות במסגרת הקמפיין שלה להעלאת שכר המינימום.
הכל אמנם מנומק היטב אבל אינו נוגע בבעיות המרכזיות אשר בגללן המדינה שקועה בבוץ טובעני המאיים להטביע כלכלית, נפשית וחברתית את רוב אזרחיה, גם אלו אשר כרגע נחים על זרי הדפנה בגלל קשרים אלו ואחרים.
חוסר נכונותה של ההסתדרות להצביע על הבעיות האמיתיות אשר זרקורים רבי עצמה מאירים עליהן, נובעת כנראה מקשרים אפורים עם אותם גורמים שליליים שכן יטב לו יעלמו מן העולם.
הבעיה הכלכלית של מדינת ישראל עומדת על 3 רגליים עבותות :
1. נא להכיר: חברות כוח האדם.
2. אוסף של כמה משפחות מושחתות שמחזיקות מאות אלפי עובדים בתנאי עבודה שכר, יחס וקידום שפלים ביותר.
חברות כח האדם (או שיטת העבדות) בישראל, פשה ברמה אשר אין לה כל תקדים דומה בעולם.
חברות אלו הן הן הגורמות לעשרות אחוזים מהשכירים במשק לעבוד בצורה משפילה, ללא כל זכויות סוציאליות ועמדה מול המעסיק הרשמי (שאינם מכירים כלל), ובעיקר לשכר נמוך מאוד המטביע את האזרחים ביגון קודר.
למעשה, עובד חברת כוח אדם הוא נטע זר בתוך חברה שהיא לא שלו. הוא כמו סמרטוט בין 2 בוסים, האחד, הבוס האמיתי, חברת כח האדם, שאינו מכיר כלל, ונפגש עם כמה פקידות פעמים ספורות בלבד. אין הוא יכול לבקש ההעלאה בשכר או שיפור תנאים, כי ברגע שיעשה זאת, יפטרו אותו מיד.
מצד שני, האבסורד - הוא עובד במקום עבודה שהוא איננו נמנה על עובדיו. אין בינו לבין העובדים והמנהלים יחסי עובד מעביד כלל וכלל, למעט העובדה שהם יכולים לסלק אותו בכל רגע מכל סיבה שהיא.
אין הוא מעורה בחברה בה הוא עובד ואין זכאי לתנאים שהסובבים אותו מקבלים. הוא לעולם לא יתוגמל על עבודתו הראויה לשבח. משכורתו, הפרוטות שהוא מקבל מחברת כח האדם, נגזרת ממחיר לשעה אשר אותה חברה בה הוא עובד בפועל מעבירה לחברת כוח האדם, וזו, ללא כל מאמץ ראוי, לוקחת ממנו נתח רציני, וזורקת במקרה הטוב עצם צמוקה לעובד האומלל.
לאותן חברות יש לובי חזק ומשומן בכנסת ואצל כל הגורמים האחרים, בצורה כזו שתשתיק כל אפשרות לנתק אותם מלשד הדבש הצמוק של מאות אלפי עובדים במדינה.
אותן משפחות מרוויחות סכומים אסטרונומיים, בלי כל מאמץ, על גבם של אומללים. ההון העצום של החברות בדרךכלל אינו הולך לשוק המקומי ולמרכולים, אלה מוצא עצמו לחשבונות בנק מנופחים, וילות, נסיעות ותענוגות מעבר לים, וכן בהשקעות בחו"ל שהינם פופולארים מאוד אצל בעלי ההון בימינו.
הבה נבחן את המשק ללא החברות האלו.
נניח שנדבר על שומר בכניסה לבנק. ללא חברות כח האדם, הבנק יאלץ לחפש שומר בעצמו, דרך מנהלי כח האדם שלו. הם יפרסמו מודעות ויחפשו שומר שיענה על דרישותיהם. השומר יהיה עובד הבנק, כלומר הבוס שלו יהיה מנהל הבנק.
הוא יקבל משכורת גבוהה בעשרות אחוזים ממה שהוא מקבל היום, במקום שכר מינימום של 3200 ש"ח הוא יעבוד שעות נורמליות ושכר שבוודאי יעלה על 5000 ש"ח, תנאי עבודה נוחים וטובים, אם יהיה עובד מסור וראוי הוא יזכה לבונוס ולקידום מהבנק, וכן הוא חלק מצוות הבנק ולא נטע זר, ראשו מורם בעבודה ואחריה. הוא עובד מול הבוס שלו, בשביל הבוס שלו ויכול להתמקח איתו על שכר ותנאים.
תחשבו שכמו העובד הנ"ל ישנן מאות אלפים במדינה. תחשבו, כאשר כל עובד כזה יקבל עוד אלף ומשהו לנטו שלו, ועוד תנאים נוספים, יהיה לו כוח קניה שהיום אין לו כלל, וכן המדינה תוכל לגבות ממנו מיסים.
בעשרות אלפי עסקים תתחיל התעוררות, והקונים ימלאו את החנויות והמשק יתחיל לצמוח בקצב מסחרר.
3. הרגל השניה היא מערכת המשפט הישראלית המדשדשת בגבול של העולם השלישי.
לא יתכן שכל אדם או עסק שלא שילם את חובו על סחורה שלקח (ופעמים רבות במזיד ממש), יהנה ממשפטים פשוטים האורכים שנים על גבי שנים, כאשר בתי המשפט כלל לא רוצים להגיע להכרעה אלא לפשרה בין בעלי הדין.
פעמים רבות העסקים פשוט פושטים את הרגל טרם הסתיים המשפט, ואז הם הישרים נתבעים בעצמם ללא יכולת להושיע את עצמם. הנזק הנגרם למדינה הוא עצום ורב. רבים מאוד נמנעים מלהקים עסקים קטנים (שהמדינה כה מצפה להם), כי הסיכון הוא כה רב וסיכויי ההצלחה של עסק כזה בתנאי השוק הנוכחיים, שואפים לסיכוי להרוויח בקזינו (שהוא כידוע נמוכים ביותר).
עם כל כמות עורכי הדין במדינה, (והרי שופט הוא עו"ד עם מספר שנות עבודה) אין כל סיבה שמשפט לא יפתח אחרי מספר ימים, כמו שהדבר קיים במדינות הנאורות, וימשך ברצף עד להכרעה.
או אז המדינה שלנו תיראה שונה מקצה לקצה (כמו מכרכור עד סינגפור). אנשים יתחילו ללכת בדרך הישר והעסקים יתחילו לעבוד כראוי, ואנשים יהלכו רגועים.
4. הרגל השלישית היא המינויים הפוליטיים, הגורמים למנגנונים מנופחים וחסרי תפקוד, הן בממשלה והן ברשויות. הדבר גורם לבזבוז עצום של משאבים ולחוסר תפקוד של אותם גופים. למשל במסגרת המוניציפלית, הרי ידוע שהמיסים המוטלים על בעלי עסקים קטנים הם פשוט בלתי אפשריים.
בישראל ביחס לעולם, משלמים ריאלית פי 2 לפחות מיסים עירוניים מבכל מקום אחר בעולם. המיסים הללו שוחקים את ריווחיהם של העסקים הקטנים עד עפר, ולכן הרבה מאוד עסקים לא מחזיקים מעמד יותר משנתיים.
צריך לחוקק מערכת חוקים בפיקוח הדוק כזו שתקבע אילו משרות מותר וצריך לקבוע ברשות מוניציפלית, ואיזו תקרת משכורות צריך לשלם.
חריגות בתקציב לא יאושרו ללא אישור הממשלה, וגם אז לא תאושר חריגה מעבר לאחוז סביר מההכנסות בשנה.
הכותב הינו הנדסאי אלקטרוניקה וסטודנט שנה שלישית במנהל עסקים שבמכללת נתניה, בעל צל"ש אלוף מראש אט"ל.
הכל אמנם מנומק היטב אבל אינו נוגע בבעיות המרכזיות אשר בגללן המדינה שקועה בבוץ טובעני המאיים להטביע כלכלית, נפשית וחברתית את רוב אזרחיה, גם אלו אשר כרגע נחים על זרי הדפנה בגלל קשרים אלו ואחרים.
חוסר נכונותה של ההסתדרות להצביע על הבעיות האמיתיות אשר זרקורים רבי עצמה מאירים עליהן, נובעת כנראה מקשרים אפורים עם אותם גורמים שליליים שכן יטב לו יעלמו מן העולם.
הבעיה הכלכלית של מדינת ישראל עומדת על 3 רגליים עבותות :
1. נא להכיר: חברות כוח האדם.
2. אוסף של כמה משפחות מושחתות שמחזיקות מאות אלפי עובדים בתנאי עבודה שכר, יחס וקידום שפלים ביותר.
חברות כח האדם (או שיטת העבדות) בישראל, פשה ברמה אשר אין לה כל תקדים דומה בעולם.
חברות אלו הן הן הגורמות לעשרות אחוזים מהשכירים במשק לעבוד בצורה משפילה, ללא כל זכויות סוציאליות ועמדה מול המעסיק הרשמי (שאינם מכירים כלל), ובעיקר לשכר נמוך מאוד המטביע את האזרחים ביגון קודר.
למעשה, עובד חברת כוח אדם הוא נטע זר בתוך חברה שהיא לא שלו. הוא כמו סמרטוט בין 2 בוסים, האחד, הבוס האמיתי, חברת כח האדם, שאינו מכיר כלל, ונפגש עם כמה פקידות פעמים ספורות בלבד. אין הוא יכול לבקש ההעלאה בשכר או שיפור תנאים, כי ברגע שיעשה זאת, יפטרו אותו מיד.
מצד שני, האבסורד - הוא עובד במקום עבודה שהוא איננו נמנה על עובדיו. אין בינו לבין העובדים והמנהלים יחסי עובד מעביד כלל וכלל, למעט העובדה שהם יכולים לסלק אותו בכל רגע מכל סיבה שהיא.
אין הוא מעורה בחברה בה הוא עובד ואין זכאי לתנאים שהסובבים אותו מקבלים. הוא לעולם לא יתוגמל על עבודתו הראויה לשבח. משכורתו, הפרוטות שהוא מקבל מחברת כח האדם, נגזרת ממחיר לשעה אשר אותה חברה בה הוא עובד בפועל מעבירה לחברת כוח האדם, וזו, ללא כל מאמץ ראוי, לוקחת ממנו נתח רציני, וזורקת במקרה הטוב עצם צמוקה לעובד האומלל.
לאותן חברות יש לובי חזק ומשומן בכנסת ואצל כל הגורמים האחרים, בצורה כזו שתשתיק כל אפשרות לנתק אותם מלשד הדבש הצמוק של מאות אלפי עובדים במדינה.
אותן משפחות מרוויחות סכומים אסטרונומיים, בלי כל מאמץ, על גבם של אומללים. ההון העצום של החברות בדרךכלל אינו הולך לשוק המקומי ולמרכולים, אלה מוצא עצמו לחשבונות בנק מנופחים, וילות, נסיעות ותענוגות מעבר לים, וכן בהשקעות בחו"ל שהינם פופולארים מאוד אצל בעלי ההון בימינו.
הבה נבחן את המשק ללא החברות האלו.
נניח שנדבר על שומר בכניסה לבנק. ללא חברות כח האדם, הבנק יאלץ לחפש שומר בעצמו, דרך מנהלי כח האדם שלו. הם יפרסמו מודעות ויחפשו שומר שיענה על דרישותיהם. השומר יהיה עובד הבנק, כלומר הבוס שלו יהיה מנהל הבנק.
הוא יקבל משכורת גבוהה בעשרות אחוזים ממה שהוא מקבל היום, במקום שכר מינימום של 3200 ש"ח הוא יעבוד שעות נורמליות ושכר שבוודאי יעלה על 5000 ש"ח, תנאי עבודה נוחים וטובים, אם יהיה עובד מסור וראוי הוא יזכה לבונוס ולקידום מהבנק, וכן הוא חלק מצוות הבנק ולא נטע זר, ראשו מורם בעבודה ואחריה. הוא עובד מול הבוס שלו, בשביל הבוס שלו ויכול להתמקח איתו על שכר ותנאים.
תחשבו שכמו העובד הנ"ל ישנן מאות אלפים במדינה. תחשבו, כאשר כל עובד כזה יקבל עוד אלף ומשהו לנטו שלו, ועוד תנאים נוספים, יהיה לו כוח קניה שהיום אין לו כלל, וכן המדינה תוכל לגבות ממנו מיסים.
בעשרות אלפי עסקים תתחיל התעוררות, והקונים ימלאו את החנויות והמשק יתחיל לצמוח בקצב מסחרר.
3. הרגל השניה היא מערכת המשפט הישראלית המדשדשת בגבול של העולם השלישי.
לא יתכן שכל אדם או עסק שלא שילם את חובו על סחורה שלקח (ופעמים רבות במזיד ממש), יהנה ממשפטים פשוטים האורכים שנים על גבי שנים, כאשר בתי המשפט כלל לא רוצים להגיע להכרעה אלא לפשרה בין בעלי הדין.
פעמים רבות העסקים פשוט פושטים את הרגל טרם הסתיים המשפט, ואז הם הישרים נתבעים בעצמם ללא יכולת להושיע את עצמם. הנזק הנגרם למדינה הוא עצום ורב. רבים מאוד נמנעים מלהקים עסקים קטנים (שהמדינה כה מצפה להם), כי הסיכון הוא כה רב וסיכויי ההצלחה של עסק כזה בתנאי השוק הנוכחיים, שואפים לסיכוי להרוויח בקזינו (שהוא כידוע נמוכים ביותר).
עם כל כמות עורכי הדין במדינה, (והרי שופט הוא עו"ד עם מספר שנות עבודה) אין כל סיבה שמשפט לא יפתח אחרי מספר ימים, כמו שהדבר קיים במדינות הנאורות, וימשך ברצף עד להכרעה.
או אז המדינה שלנו תיראה שונה מקצה לקצה (כמו מכרכור עד סינגפור). אנשים יתחילו ללכת בדרך הישר והעסקים יתחילו לעבוד כראוי, ואנשים יהלכו רגועים.
4. הרגל השלישית היא המינויים הפוליטיים, הגורמים למנגנונים מנופחים וחסרי תפקוד, הן בממשלה והן ברשויות. הדבר גורם לבזבוז עצום של משאבים ולחוסר תפקוד של אותם גופים. למשל במסגרת המוניציפלית, הרי ידוע שהמיסים המוטלים על בעלי עסקים קטנים הם פשוט בלתי אפשריים.
בישראל ביחס לעולם, משלמים ריאלית פי 2 לפחות מיסים עירוניים מבכל מקום אחר בעולם. המיסים הללו שוחקים את ריווחיהם של העסקים הקטנים עד עפר, ולכן הרבה מאוד עסקים לא מחזיקים מעמד יותר משנתיים.
צריך לחוקק מערכת חוקים בפיקוח הדוק כזו שתקבע אילו משרות מותר וצריך לקבוע ברשות מוניציפלית, ואיזו תקרת משכורות צריך לשלם.
חריגות בתקציב לא יאושרו ללא אישור הממשלה, וגם אז לא תאושר חריגה מעבר לאחוז סביר מההכנסות בשנה.
הכותב הינו הנדסאי אלקטרוניקה וסטודנט שנה שלישית במנהל עסקים שבמכללת נתניה, בעל צל"ש אלוף מראש אט"ל.