בזמן האחרון כל אויביה ומבקשי נפשה של ישראל מזכירים השכם והערב את "מפת הדרכים", ובמיוחד בהקשר ל"תכנית ההתנתקות" של שרון. נסיגה מעזה והשומרון? אומרים לנו; "טוב ויפה, אבל רק כתחילת ביצוע של "מפת הדרכים" . משרד החוץ האמריקני, האירופים והערבים כולם לוחצים: הבחירות באמריקה נגמרו, ערפאת מסתלק, ישראל מתחילה לסגת ולחסל התנחלויות. זה הזמן לסגור על היהודים את המלכודת ששמה "מפת הדרכים".
עם ישראל כבר התרגל לצמד המלים "מפת הדרכים", המלים חולפות ליד האוזן וכבר אינן אומרות לו כלום . מומרי הליכוד, משרון וסילבן שלום ומטה, אפילו מדברים על "מפת הדרכים" כעל יעד נכסף, כאילו היה זה הישג מדיני ישראלי.
הואיל וכבר שכחו אצלנו מה כתוב במסמך הזה שבו מכרה ישראל את נפשה לשטן, הבה ניזכר בכמה תמרורי דרך במפה הזאת, המובילה לגיהנום.
בגדול, הסגיר אותנו ג'ורג' בוש ב"מפת הדרכים" לאירופים, לרוסים, ולאו"מ. מי ששרון ומרעיו מכנים אותו "גדול ידידי ישראל" זרק אותנו לכלבים. במקום אמריקה, הועמדנו אל מול מפלצת בת ארבעה ראשים שהרכיבה גוף מאוחד בשם "קוארטט", שתפקידו לאכוף עלינו מדינה פלשתינית עד שנת 2005. בפירוש נאמר ב"מפת הדרכים" שהיא באה "לסיים את הכיבוש שהחל ב-1967", כלומר, להחזיר אותנו לקו הירוק. עוד נאמר, ש"מפת הדרכים" מבוססת בין היתר "על היוזמה הסעודית כפי שאושרה בפסגת הליגה הערבית בביירות". כידוע , פיסגה זו חזרה על הדרישה להחזרת כל פליטי תש'ח לגבולות הקו הירוק.
על פי "מפת הדרכים" אמור לקום מנגנון פיקוח מטעם ה-4, להשגיח על ביצוע הליכי הקמת המדינה הפלסטינית, וגם על הנדרש מאתנו: נסיגה והקפאת כל פעילות התנחלותית כולל "גידול טבעי". ובמלים אחרות ישראל קיבלה על עצמה פיקוח זר.
האמריקנים לוחצים לפרק "את המאחזים שהוקמו אחרי 2001" ומדברים על התחייבות ישראלית בנידון. היכן התחייבנו? התשובה היא: ב"מפת הדרכים", שבה קיבלנו על עצמנו להרוס כל מה שהוקם אחרי מרץ 2001 "חוקי" או "לא חוקי".
גם על עיתוי הכרזת "המדינה הפלסטינית הזמנית" אמור להחליט הקוארטט, ולצורך זה הוא יכנס וועידה בינלאומית. למדינה הזאת יהיה, על פי "מפת הדרכים", "רצף טריטוריאלי מקסימלי" ולצורך זה "תיעשה פעולה נוספת על ההתנחלויות". הניסוח הזה מוזר. מה התכוונו לומר? היום אנחנו יודעים:"התנתקות"! ואכן, בפירוש נאמר בהחלטת הממשלה על עקירת היישובים, שמטרתה לתת לפלסטינים רצף טריטוריאלי.
עוד התחייבה, ממשלת הבובות של שרון, ב"מפת הדרכים" כי "סיום הכיבוש של 1967 כולל פתרון מוסכם, צודק, הוגן וריאליסטי לבעיית הפליטים", ובכך נטשה את העמדה המסורתית של כל ממשלות ישראל בעבר, שאין מה לדבר על החזרת פליטים.
גם ירושלים נמכרה במסגרת "מפת הדרכים", שבה נאמר כי יתקיים משא ומתן שבו יוחלט על מעמדה של ירושלים תוך לקיחה בחשבון של "האינטרסים הפוליטיים והדתיים של שני הצדדים" ...והגשמת חזון שתי המדינות - ישראל ופלסטין ריבונית. הקשר בין שני חלקי המשפט הזה ברור: "האינטרס הפוליטי" הפלסטיני ב"ה" הידיעה הוא, כידוע, בירה בירושלים.
"מכרנו את נפשנו לשטן", והוא בא היום לגבות את המאחזים שהקמנו אחרי מרץ 2001 פלוס 25 יישובים בעזה ובשומרון. מחר יבוא לקחת את ירושלים.
הוראה אחת, מפורשת, ב"מפת הדרכים" אומרת:"בכל שלב מצפים מן הצדדים לבצע את התחייבויותיהם במקביל" ... כלומר, ישראל אינה יכולה להתנות הקפאה, פירוק ונסיגה מצידה בהפסקת טרור והסתה מצידם. מעקב אחר מה שאירע להוראה הזאת ב"מפת הדרכים" יעזור לנו למצות עד הסוף את מידת החולשה, העליבות והכזב שיש בממשלת שרון.
לאחר שאפילו שאול מופז תאר את "מפת הדרכים" כאסון, ונתניהו ולבנת איימו להצביע נגד, ניסחה הממשלה 14 נקודות של אי-הסכמה, ואחת מהן קבעה שביצוע פלסטיני כמו חיסול הטרור יהיה תנאי לכל ביצוע מצד ישראל. המבקש לדעת, כיצד נתניהו ולבנת נתנו כבר אז יד להונות את עצמם ואת עם ישראל ישאל לגורלן של 14 הנקודות האלה.
כבר מלכתחילה דיברה הממשלה בהחלטתה על "14 הערות" בלבד, לא הסתייגויות. מן האמריקנים הוציאו הבטחה "לטפל בהערות באופן מלא ורציני", והמילה האנגלית שהשתמשו בה היתה to address" ". לבנת טרחה לבדוק במילון ומצאה שהמונח הזה חסר משמעות לחלוטין, בועת סבון. היא גם אמרה זאת בפירוש, ובכל זאת נמנעה ולא הצביעה נגד. וגם נתניהו נמנע.
היכן הן היום ההערות של ישראל? דוד בדין ציטט פקיד אמריקני המדבר על 100,000 פליטים שעל ישראל לקלוט על פי התחייבותה ב"מפת הדרכים". האיחוד האירופי מדבר על חצי מליון.עוד נתגעגע ליוזמת ג'נבה! ושר החוץ פאול חוזר ומדגיש, ש"מפת הדרכים" מבוססת על היוזמה הסעודית, ודרישת ישראל שחיסול הטרור יהיה קודם לכל נסיגה נדחית מכל וכל.
ראייה מכרעת שנתניהו ולבנת קיבלו תמורת המנעותם רק שקר מוסכם, כדי שיהיה אפשר בעזרתו להטעות את העם, סיפק לנו סגן שר הבטחון, בוים, בראיון עם חגי סגל בערוץ 7.
סגל שאל: "למה פועלת הממשלה נגד המאחזים, כל עוד הרשות הפלסטינית אינה מקיימת את חלקה בהסכם ואינה נלחמת בטרור"?
בויים השיב : "אנחנו עושים אבחנה גמורה בין מאחזים שהוקמו לפני ואחרי מרץ 2001, כפי שהסכמנו עם האמריקנים. האמריקנים אמרו במפורש, שבמסגרת השלב הראשון של מפת הדרכים על הצדדים למלא את התחייבויותיהם במקביל, בלתי תלוי באי-מילוי ההתחייבויות ע"י הרשות הפלסטינית".
חבל, שסגל לא שאל, מה קרה ל"הערה" הישראלית בנקודה המכרעת הזו, ומדוע נתניהו ולבנת אינם תובעים את מילוי "14 ההערות"?
אולם התשובה ברורה מאליה: נתנו להם סולם של 14 שלבים והם ירדו בו. בסולם דומה השתמש נתניהו כדי לרדת מן האולטימטום שלו לעריכת משאל עם. עינינו הרואות, שמאז הצבעתו על מפת הדרכים, מסמך קטלני שלא היה כמוהו מאז הספר הלבן הבריטי של 1939, פסל האיש את עצמו לכל תפקיד של מנהיגות.
ומנתניהו אל שרון
היום, במבט לאחור, ניתן להבין את מלוא עומק בגידתו במפלגתו, בחבריו ובאידיאלים שהטיף להם עשרות שנים. כשהגיע לשלטון, אוסלו היתה שרויה במוות קליני, קבורה תחת הריסות מלחמת הטרור של ערפאת. החייה אותה לא אחר מאשר שרון, בנאומו בלטרון, שבו הכריז על הקמת מדינה פלסטינית. רק אחרי הנאום הזה בא נאום "חזון פלסטין". וכך, הביא שרון את רכבת אוסלו, שירדה מן הפסים, אל יעדה, מדינה פלסטינית בדילוג אחד.
גם "מפת הדרכים" נקלעה לצרות בגלל מלחמת הטרור, ומהעדר פרטנר ערבי להקמת מוסדות המדינה, לעריכת בחירות, לאיחוד המיליציות הצבאיות וכו'. כל מה ש"מפת הדרכים" דרשה מהפלסטינים. והנה, שוב חש שרון להצלת הענין הפלסטיני והפעם בעזרת "תכנית ההתנתקות" החד-צדדית שלו, שהצילה את "מפת הדרכים".
אצלם הטרור נמשך, אך ישראל מבצעת את המוטל עליה "במקביל", כלומר, באופן חד-צדדי ובלי להתחשב בהפרות שלהם: מקפיאה את ההתנחלות, מפרקת מאחזים, והעיקר, עוקרת התנחלויות כדי ליצור אותו הרצף הטריטוריאלי ברצועה ובצפון השומרון שדורשת "מפת הדרכים" כדי לאפשר הקמת מדינה פלסטינית עם שטחים רצופים.
מדוע שרון ממהר כל כך? למה לוח הזמנים להשלמת העקירה בשנת 2005 כל כך מקודש? מפני שזה לוח הזמנים של "מפת הדרכים"!
אנו נותרים עם המסקנה העגומה, שהפלתו הקרובה של שרון נחוצה כדי להבטיח את עצם שרידתה של מדינת היהודים.
עם ישראל כבר התרגל לצמד המלים "מפת הדרכים", המלים חולפות ליד האוזן וכבר אינן אומרות לו כלום . מומרי הליכוד, משרון וסילבן שלום ומטה, אפילו מדברים על "מפת הדרכים" כעל יעד נכסף, כאילו היה זה הישג מדיני ישראלי.
הואיל וכבר שכחו אצלנו מה כתוב במסמך הזה שבו מכרה ישראל את נפשה לשטן, הבה ניזכר בכמה תמרורי דרך במפה הזאת, המובילה לגיהנום.
בגדול, הסגיר אותנו ג'ורג' בוש ב"מפת הדרכים" לאירופים, לרוסים, ולאו"מ. מי ששרון ומרעיו מכנים אותו "גדול ידידי ישראל" זרק אותנו לכלבים. במקום אמריקה, הועמדנו אל מול מפלצת בת ארבעה ראשים שהרכיבה גוף מאוחד בשם "קוארטט", שתפקידו לאכוף עלינו מדינה פלשתינית עד שנת 2005. בפירוש נאמר ב"מפת הדרכים" שהיא באה "לסיים את הכיבוש שהחל ב-1967", כלומר, להחזיר אותנו לקו הירוק. עוד נאמר, ש"מפת הדרכים" מבוססת בין היתר "על היוזמה הסעודית כפי שאושרה בפסגת הליגה הערבית בביירות". כידוע , פיסגה זו חזרה על הדרישה להחזרת כל פליטי תש'ח לגבולות הקו הירוק.
על פי "מפת הדרכים" אמור לקום מנגנון פיקוח מטעם ה-4, להשגיח על ביצוע הליכי הקמת המדינה הפלסטינית, וגם על הנדרש מאתנו: נסיגה והקפאת כל פעילות התנחלותית כולל "גידול טבעי". ובמלים אחרות ישראל קיבלה על עצמה פיקוח זר.
האמריקנים לוחצים לפרק "את המאחזים שהוקמו אחרי 2001" ומדברים על התחייבות ישראלית בנידון. היכן התחייבנו? התשובה היא: ב"מפת הדרכים", שבה קיבלנו על עצמנו להרוס כל מה שהוקם אחרי מרץ 2001 "חוקי" או "לא חוקי".
גם על עיתוי הכרזת "המדינה הפלסטינית הזמנית" אמור להחליט הקוארטט, ולצורך זה הוא יכנס וועידה בינלאומית. למדינה הזאת יהיה, על פי "מפת הדרכים", "רצף טריטוריאלי מקסימלי" ולצורך זה "תיעשה פעולה נוספת על ההתנחלויות". הניסוח הזה מוזר. מה התכוונו לומר? היום אנחנו יודעים:"התנתקות"! ואכן, בפירוש נאמר בהחלטת הממשלה על עקירת היישובים, שמטרתה לתת לפלסטינים רצף טריטוריאלי.
עוד התחייבה, ממשלת הבובות של שרון, ב"מפת הדרכים" כי "סיום הכיבוש של 1967 כולל פתרון מוסכם, צודק, הוגן וריאליסטי לבעיית הפליטים", ובכך נטשה את העמדה המסורתית של כל ממשלות ישראל בעבר, שאין מה לדבר על החזרת פליטים.
גם ירושלים נמכרה במסגרת "מפת הדרכים", שבה נאמר כי יתקיים משא ומתן שבו יוחלט על מעמדה של ירושלים תוך לקיחה בחשבון של "האינטרסים הפוליטיים והדתיים של שני הצדדים" ...והגשמת חזון שתי המדינות - ישראל ופלסטין ריבונית. הקשר בין שני חלקי המשפט הזה ברור: "האינטרס הפוליטי" הפלסטיני ב"ה" הידיעה הוא, כידוע, בירה בירושלים.
"מכרנו את נפשנו לשטן", והוא בא היום לגבות את המאחזים שהקמנו אחרי מרץ 2001 פלוס 25 יישובים בעזה ובשומרון. מחר יבוא לקחת את ירושלים.
הוראה אחת, מפורשת, ב"מפת הדרכים" אומרת:"בכל שלב מצפים מן הצדדים לבצע את התחייבויותיהם במקביל" ... כלומר, ישראל אינה יכולה להתנות הקפאה, פירוק ונסיגה מצידה בהפסקת טרור והסתה מצידם. מעקב אחר מה שאירע להוראה הזאת ב"מפת הדרכים" יעזור לנו למצות עד הסוף את מידת החולשה, העליבות והכזב שיש בממשלת שרון.
לאחר שאפילו שאול מופז תאר את "מפת הדרכים" כאסון, ונתניהו ולבנת איימו להצביע נגד, ניסחה הממשלה 14 נקודות של אי-הסכמה, ואחת מהן קבעה שביצוע פלסטיני כמו חיסול הטרור יהיה תנאי לכל ביצוע מצד ישראל. המבקש לדעת, כיצד נתניהו ולבנת נתנו כבר אז יד להונות את עצמם ואת עם ישראל ישאל לגורלן של 14 הנקודות האלה.
כבר מלכתחילה דיברה הממשלה בהחלטתה על "14 הערות" בלבד, לא הסתייגויות. מן האמריקנים הוציאו הבטחה "לטפל בהערות באופן מלא ורציני", והמילה האנגלית שהשתמשו בה היתה to address" ". לבנת טרחה לבדוק במילון ומצאה שהמונח הזה חסר משמעות לחלוטין, בועת סבון. היא גם אמרה זאת בפירוש, ובכל זאת נמנעה ולא הצביעה נגד. וגם נתניהו נמנע.
היכן הן היום ההערות של ישראל? דוד בדין ציטט פקיד אמריקני המדבר על 100,000 פליטים שעל ישראל לקלוט על פי התחייבותה ב"מפת הדרכים". האיחוד האירופי מדבר על חצי מליון.עוד נתגעגע ליוזמת ג'נבה! ושר החוץ פאול חוזר ומדגיש, ש"מפת הדרכים" מבוססת על היוזמה הסעודית, ודרישת ישראל שחיסול הטרור יהיה קודם לכל נסיגה נדחית מכל וכל.
ראייה מכרעת שנתניהו ולבנת קיבלו תמורת המנעותם רק שקר מוסכם, כדי שיהיה אפשר בעזרתו להטעות את העם, סיפק לנו סגן שר הבטחון, בוים, בראיון עם חגי סגל בערוץ 7.
סגל שאל: "למה פועלת הממשלה נגד המאחזים, כל עוד הרשות הפלסטינית אינה מקיימת את חלקה בהסכם ואינה נלחמת בטרור"?
בויים השיב : "אנחנו עושים אבחנה גמורה בין מאחזים שהוקמו לפני ואחרי מרץ 2001, כפי שהסכמנו עם האמריקנים. האמריקנים אמרו במפורש, שבמסגרת השלב הראשון של מפת הדרכים על הצדדים למלא את התחייבויותיהם במקביל, בלתי תלוי באי-מילוי ההתחייבויות ע"י הרשות הפלסטינית".
חבל, שסגל לא שאל, מה קרה ל"הערה" הישראלית בנקודה המכרעת הזו, ומדוע נתניהו ולבנת אינם תובעים את מילוי "14 ההערות"?
אולם התשובה ברורה מאליה: נתנו להם סולם של 14 שלבים והם ירדו בו. בסולם דומה השתמש נתניהו כדי לרדת מן האולטימטום שלו לעריכת משאל עם. עינינו הרואות, שמאז הצבעתו על מפת הדרכים, מסמך קטלני שלא היה כמוהו מאז הספר הלבן הבריטי של 1939, פסל האיש את עצמו לכל תפקיד של מנהיגות.
ומנתניהו אל שרון
היום, במבט לאחור, ניתן להבין את מלוא עומק בגידתו במפלגתו, בחבריו ובאידיאלים שהטיף להם עשרות שנים. כשהגיע לשלטון, אוסלו היתה שרויה במוות קליני, קבורה תחת הריסות מלחמת הטרור של ערפאת. החייה אותה לא אחר מאשר שרון, בנאומו בלטרון, שבו הכריז על הקמת מדינה פלסטינית. רק אחרי הנאום הזה בא נאום "חזון פלסטין". וכך, הביא שרון את רכבת אוסלו, שירדה מן הפסים, אל יעדה, מדינה פלסטינית בדילוג אחד.
גם "מפת הדרכים" נקלעה לצרות בגלל מלחמת הטרור, ומהעדר פרטנר ערבי להקמת מוסדות המדינה, לעריכת בחירות, לאיחוד המיליציות הצבאיות וכו'. כל מה ש"מפת הדרכים" דרשה מהפלסטינים. והנה, שוב חש שרון להצלת הענין הפלסטיני והפעם בעזרת "תכנית ההתנתקות" החד-צדדית שלו, שהצילה את "מפת הדרכים".
אצלם הטרור נמשך, אך ישראל מבצעת את המוטל עליה "במקביל", כלומר, באופן חד-צדדי ובלי להתחשב בהפרות שלהם: מקפיאה את ההתנחלות, מפרקת מאחזים, והעיקר, עוקרת התנחלויות כדי ליצור אותו הרצף הטריטוריאלי ברצועה ובצפון השומרון שדורשת "מפת הדרכים" כדי לאפשר הקמת מדינה פלסטינית עם שטחים רצופים.
מדוע שרון ממהר כל כך? למה לוח הזמנים להשלמת העקירה בשנת 2005 כל כך מקודש? מפני שזה לוח הזמנים של "מפת הדרכים"!
אנו נותרים עם המסקנה העגומה, שהפלתו הקרובה של שרון נחוצה כדי להבטיח את עצם שרידתה של מדינת היהודים.