ראוי שנכיר, נודה ונתפעל
ונעריך ונשבח ונהלל:
יישובי גוש-קטיף הם פאר המדינה,
פארה של ציונות בת מאה וחמישים שנה.

יישובים של אנשים רגועים ושלווים,
דתיים וגם לא, יחד - רעים ואוהבים,
החינוך שם למופת, ומוסדות לתפארת,
ערכים, ציונות, ותורה מפוארת,
אנשי עמל-כפים ועובדי-אדמה
הפרחת השממה, חקלאות עם נשמה!

אוירה נקייה, ללא תולעים,
כמו היצירה המחודשת של הירקות המופלאים,
ופרחים ועגבניות-שרי, ייצוא לכל העולם
והכל בתוך דיונות של חול-חוף-ים
(מי חלם ?!)

נוער רגוע, אין שיכרות, אין סמים
אוכלוסייה צנועה, ואין בה מתלהמים,
אוהבי המדינה, נאמנים למולדת
שנים תחת אש, בלי טרוניה מתמרדת.

מסירות-נפש אצילית, שגם בשמים היא לפלא
מלומדים בניסים, ואנו מודים לא-ל על כל אלה.

אשרי העם, שכאלה הם בניו !
אשרי העם, שאלה הם בוניו !

בשפיות מתחדשת - אותם לא נעקור!
נבוא מהם ללמוד, ואת הפלא נחקור,
מוסר ייקחו שם הורים ומחנכים,
דוגמא אישית שם נשאב - להיות מופת של אזרחים,
בעם המתחדש בארצו שמאז.

אז - קומו עורו - שרון, ולבנת ומופז.

ונתניהו ובשיא, ואפילו ביילין ופרס -
הלנזר המדינה וההתיישבות תביאו קטל והרס?!

הינתקו נא מחולשות, מטירוף ומארס !
והאומות, חפצי-החרבתנו, שהם יעלו בידיהם חרס!
מלחמת עולם היא זו! על ירושלים!
לדחיקת גאולתנו עד-שוליים
והכל תלוי, באמת, ברוחנו - הפועלים עימו,
כי כח-מעשיו הגיד לעמו.

כי לא ייטוש ה' עמו, ולא יעזוב נחלתו,
כי לא יחל דברו, ולא יסיג גאולתו,
כי הוא משביר והוא מוליד - זו פעולתו,

כי יעקב בחר לו י-ה, ישראל לסגולתו !

עם ישראל חי ! יחבק אל ליבו את בניו האהובים,
ינחמם על כל הרוגיהם ופצועיהם מאש-האויבים

יבטיח, ישבע, ידור - ויקיים:
לא נעקור אחים מבתיהם!

ולא נעזוב ביד האומות או לשממה -
את ארצנו, ארץ-מולדת, המתגעגעת לעמה.


המאמר מופיע בגיליון התורני "באהבה ובאמונה" של מכון מאיר בירושלים .