באופק כבר מנצנצים אורות חג החנוכה ואני טרם הספקתי לשקם את הקופה המשפחתית מהחופש הגדול, מה גם, שבאמצע, קפץ עלינו רוגזו של חופש סוכות.
בשיקום הקופה המשפחתית, בו אני עוסק בימים אלו, אי אפשר שלא להבחין בגרעון הענק הנובע מעלויות הביקור באתרי טבע בישראל. ובמקביל יש להכין עתודות גם לפסח ולקיץ הבא.
מי שחווה את חוויית הנופש עם ילדיו באתרי הנופש, לא יכול להשתחרר מהקופות הרושמות האצות שם במרץ רב. הכנרת קורצת, חם לך, ואתה אץ רץ למים... רגע, יש מחסום שלם קודם. הואדי הזה נמצא ברשימות החובה שלך? יופי, תכין כמה ג'ובות, קודם. ואם אתה רוצה לשוט במימי הנחלים הלאומיים שלנו, זה לא מספיק שאתה משלם מיסים גבוהים. גם כאן תיאלץ להפרד מחלק לא קטן מהמשכורת שלך. ואני מעלה את הנושא היום, כשעוד כברת דרך ארוכה וצופנת אפשרויות תיקון, לפנינו, עד לחופש הבא.
אני תוהה למה הגופים הירוקים שותקים? האם בגלל שגם הם נוטלים את חלקם בשוד הגדול הזה? למה לא רואים מחאות, הצעות חוק, או לפחות רשימה של מקומות יפים שניתן להגיע ולבלות בהם, ללא הצורך לגרור עימנו גם שק של כסף?
לא יתכן שארץ בעלת חופים ארוכים כשלנו, סוגרת את רובם בפני אזרחיה, לא הגיוני הוא שהכינרת הנפלאה מחייבת מזרון עשוי ירוק כדי לגלוש עליה. הכיצד חופים שלמים בכינרת הם "חופים פרטיים", המהווים משאב כספי לבעליהם.
האומנם, בכל חורף, כשאנו עוקבים בשמחה ובדאגה אחרי כל עלייה של סנטימטר במפלס הכינרת, יש כאלה שאצלם טיפות המים לובשות צורת מטבעות? ונדמה שדרושה איזושהי התארגנות ציבורית, או הקמת לובי לטובת אזרחי ישראל. הרי בסופו של דבר המדינה שייכת לנו, האזרחים, ואסור שנחוש כתיירים בה.
יתירה מזו. יש אינטרס ישיר של המדינה שאזרחיה, בהווה ובעתיד, יכירו אותה ויהפכו לתבנית נוף מולדתם, יתקשרו לאהבתה באופן ישיר של הליכה בנתיביה, ושל טיפוס בהריה. ואם הם עושים זאת ללא מערכת עידוד ממשלתית, למה לחסום את ההתלהבות.
אכן, יש צורך לשמור על הטבע, וזה עולה כסף. זו גם עובדה שכולם מסכימים לה. נעים לטייל באתר נקי ומשולט. נוח יותר לרוץ במשעולים מסומנים, ואתרים מוסדרים אינם גורעים, בדרך כלל, מיופיו של הטבע. אפילו שירותים נקיים הם צורך חיוני. אלא שדרושה פרופורציה. יש לקבוע תעריפים סבירים. גם כאלו שיקחו בחשבון אם מדובר במשפחה גדולה או במתבודד בחיק הטבע. וניתן בהחלט לקבוע תעריף דיפרנציאלי.
השיא שנתקלתי בו, היה ואדי ברמת הגולן, בו הוצב שלט (שחובר בכיעור לשילוט על השמורה עצמה) שציין שיש לשלם ב אתר הסמוך. ואם אינך חושב לשלם, הוסיף הכיתוב לעצבן, אל תיכנס לכאן. משמע, שכבוד המטייל יואיל להוסיף זמן וקילומטראז' לזמנו המצומצם בטבע, כדי לא לפגוע בהכנסותיו של בעל הוואדי האנונימי. סתם קופה רושמת שצריך לחפש אותה.
במחשבה שנייה זה ודאי מעניין לשמוע את הפקח שסימן מישהו שמטייל, ותפס אותו בכורסי ללא הוכחה ששילם באותו ואדי רחוק. יש בודאי סימון סודי בלייזר או בשבב אלקטרוני.
כללו של דבר הוא שיש להחזיר את הארץ לבעליה, קרי האזרח הקטן. זה שמשלם מיסים כדי שיהיו לו כבישים, שתהיה לו ממשלה, והוא לתומו סבור שגם הנוף והטבע נכללים בזכויותיו.
למה מותר לטייל בחוף קטן בתל אביב ואסור לעשות כן בכינרת? למה ניתן לטייל במכתש באורח חופשי, ואסור לעשות כן בנחל ברמת הגולן? למה אפשר לחנות בצידי הכביש במקום אחד, אבל ליד חניון יהודייה אסור. ואגב, החניון שם "התלבש" על מעבר של כביש לנחל. וגם מי שרק רוצה לאסוף את ילדיו העייפים ביציאה מהואדי צריך לשלם. אם לא, הוא רשאי לסחוב אותם ברגל. (בינתיים, כמובן, עד לקביעת התעריף גם לזה).
מעניין אם יש מי שבודק את כל הקופות הרושמות הללו ומוודא את הצבתן הנכונה ואת השימוש הנעשה בכסף. כבר למדנו על כל מיני נוכלים הסוגרים מגרשים לא להם וגובים את התמורה לכיסם. אם כי במחשבה שנייה, למה ייגרע חלקם מחלקו של מי שסגר מעבר או מגרש בגליל או בנגב. הוא בודאי אינו זה שעיצב את הנוף.
למעשה, היה מן הראוי לשלם למי שיצר את המעיין או התצפית המדוברת. אפילו אנשי "שינוי" לא יכחישו שמדובר בכוח שהוא על אנושי ונותרה עדיין השאלה המרכזית: מדוע אנשי מע"ץ מנקים את צידי הכבישים ואוספים את האשפה הנזרקת, ואינם עושים את אותו השירות בנחלים ובאתרים? העיקרון הזהה של ניקיון הארץ ונופה תקף בכל מקום ובתשלום זהה אף הוא.
בשיקום הקופה המשפחתית, בו אני עוסק בימים אלו, אי אפשר שלא להבחין בגרעון הענק הנובע מעלויות הביקור באתרי טבע בישראל. ובמקביל יש להכין עתודות גם לפסח ולקיץ הבא.
מי שחווה את חוויית הנופש עם ילדיו באתרי הנופש, לא יכול להשתחרר מהקופות הרושמות האצות שם במרץ רב. הכנרת קורצת, חם לך, ואתה אץ רץ למים... רגע, יש מחסום שלם קודם. הואדי הזה נמצא ברשימות החובה שלך? יופי, תכין כמה ג'ובות, קודם. ואם אתה רוצה לשוט במימי הנחלים הלאומיים שלנו, זה לא מספיק שאתה משלם מיסים גבוהים. גם כאן תיאלץ להפרד מחלק לא קטן מהמשכורת שלך. ואני מעלה את הנושא היום, כשעוד כברת דרך ארוכה וצופנת אפשרויות תיקון, לפנינו, עד לחופש הבא.
אני תוהה למה הגופים הירוקים שותקים? האם בגלל שגם הם נוטלים את חלקם בשוד הגדול הזה? למה לא רואים מחאות, הצעות חוק, או לפחות רשימה של מקומות יפים שניתן להגיע ולבלות בהם, ללא הצורך לגרור עימנו גם שק של כסף?
לא יתכן שארץ בעלת חופים ארוכים כשלנו, סוגרת את רובם בפני אזרחיה, לא הגיוני הוא שהכינרת הנפלאה מחייבת מזרון עשוי ירוק כדי לגלוש עליה. הכיצד חופים שלמים בכינרת הם "חופים פרטיים", המהווים משאב כספי לבעליהם.
האומנם, בכל חורף, כשאנו עוקבים בשמחה ובדאגה אחרי כל עלייה של סנטימטר במפלס הכינרת, יש כאלה שאצלם טיפות המים לובשות צורת מטבעות? ונדמה שדרושה איזושהי התארגנות ציבורית, או הקמת לובי לטובת אזרחי ישראל. הרי בסופו של דבר המדינה שייכת לנו, האזרחים, ואסור שנחוש כתיירים בה.
יתירה מזו. יש אינטרס ישיר של המדינה שאזרחיה, בהווה ובעתיד, יכירו אותה ויהפכו לתבנית נוף מולדתם, יתקשרו לאהבתה באופן ישיר של הליכה בנתיביה, ושל טיפוס בהריה. ואם הם עושים זאת ללא מערכת עידוד ממשלתית, למה לחסום את ההתלהבות.
אכן, יש צורך לשמור על הטבע, וזה עולה כסף. זו גם עובדה שכולם מסכימים לה. נעים לטייל באתר נקי ומשולט. נוח יותר לרוץ במשעולים מסומנים, ואתרים מוסדרים אינם גורעים, בדרך כלל, מיופיו של הטבע. אפילו שירותים נקיים הם צורך חיוני. אלא שדרושה פרופורציה. יש לקבוע תעריפים סבירים. גם כאלו שיקחו בחשבון אם מדובר במשפחה גדולה או במתבודד בחיק הטבע. וניתן בהחלט לקבוע תעריף דיפרנציאלי.
השיא שנתקלתי בו, היה ואדי ברמת הגולן, בו הוצב שלט (שחובר בכיעור לשילוט על השמורה עצמה) שציין שיש לשלם ב אתר הסמוך. ואם אינך חושב לשלם, הוסיף הכיתוב לעצבן, אל תיכנס לכאן. משמע, שכבוד המטייל יואיל להוסיף זמן וקילומטראז' לזמנו המצומצם בטבע, כדי לא לפגוע בהכנסותיו של בעל הוואדי האנונימי. סתם קופה רושמת שצריך לחפש אותה.
במחשבה שנייה זה ודאי מעניין לשמוע את הפקח שסימן מישהו שמטייל, ותפס אותו בכורסי ללא הוכחה ששילם באותו ואדי רחוק. יש בודאי סימון סודי בלייזר או בשבב אלקטרוני.
כללו של דבר הוא שיש להחזיר את הארץ לבעליה, קרי האזרח הקטן. זה שמשלם מיסים כדי שיהיו לו כבישים, שתהיה לו ממשלה, והוא לתומו סבור שגם הנוף והטבע נכללים בזכויותיו.
למה מותר לטייל בחוף קטן בתל אביב ואסור לעשות כן בכינרת? למה ניתן לטייל במכתש באורח חופשי, ואסור לעשות כן בנחל ברמת הגולן? למה אפשר לחנות בצידי הכביש במקום אחד, אבל ליד חניון יהודייה אסור. ואגב, החניון שם "התלבש" על מעבר של כביש לנחל. וגם מי שרק רוצה לאסוף את ילדיו העייפים ביציאה מהואדי צריך לשלם. אם לא, הוא רשאי לסחוב אותם ברגל. (בינתיים, כמובן, עד לקביעת התעריף גם לזה).
מעניין אם יש מי שבודק את כל הקופות הרושמות הללו ומוודא את הצבתן הנכונה ואת השימוש הנעשה בכסף. כבר למדנו על כל מיני נוכלים הסוגרים מגרשים לא להם וגובים את התמורה לכיסם. אם כי במחשבה שנייה, למה ייגרע חלקם מחלקו של מי שסגר מעבר או מגרש בגליל או בנגב. הוא בודאי אינו זה שעיצב את הנוף.
למעשה, היה מן הראוי לשלם למי שיצר את המעיין או התצפית המדוברת. אפילו אנשי "שינוי" לא יכחישו שמדובר בכוח שהוא על אנושי ונותרה עדיין השאלה המרכזית: מדוע אנשי מע"ץ מנקים את צידי הכבישים ואוספים את האשפה הנזרקת, ואינם עושים את אותו השירות בנחלים ובאתרים? העיקרון הזהה של ניקיון הארץ ונופה תקף בכל מקום ובתשלום זהה אף הוא.