חייו של יעקב אבינו רוויים, בצורה יוצאת דופן, בפגישות עם מלאכים. התופעה מודגשת מאוד בפרשתנו הפותחת בחלום הסולם ש"מלאכי אלהים עלים וירדים בו" (בראשית כ"ח י"א) ומסתיימת ב"ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלהים: ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלהים זה ויקרא שם המקום ההוא מחנים" (שם ל"ב ב'-ג').

גם לפני הסתלקותו מן העולם, כשהוא מברך את בני יוסף, מזכיר יעקב את המלאך וטובע את מטבע הברכה לדורות "המלאך הגאל אתי מכל רע יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבתי אברהם ויצחק וידגו לרב בקרב הארץ" (שם מ"ח, ט"ז). הראשונים נחלקו בשאלה כיצד להתייחס לסוגיה זו. לשיטה הקיצונית מצד אחד, כל מלאך הנזכר הוא אכן יצור לא גשמי, יצור המגדיר עצמו "פלאי" כדברי המלאך שנגלה למנוח, אבי שמשון: "ויאמר לו מלאך ה' למה זה תשאל לשמי והוא פלאי" (שופטים י"ג, י"ח).

יצור זה איננו כפוף לחוקי הטבע, לכן הוא יכול להעביר בדרך נס, צאן מעדרו של לבן לעדרו של יעקב, כפי שמסביר רש"י בפרשתנו: "והנה העתודים - אף על פי שהבדילם לבן כולם שלא יתעברו הצאן דוגמתן, היו המלאכים מביאין אותן מעדר המסור ביד בני לבן לעדר שביד יעקב" (בראשית ל"א, י'). לשיטה זו גם במקום שלא נזכר במפורש שמדובר במלאך, כך ניתן להסביר, כמו בפגישתו של יוסף עם ה"איש", כשתעה בשדה באזור שכם, וז"ל רש"י שם "וימצאהו איש - זה גבריאל" (שם ל"ז, ט"ו).

לעומתה השיטה ההפוכה טוענת כי מלאכים אינם מסתובבים על פני האדמה וניתן לראותם אך ורק בחזון או בחלום, עיין כדוגמא במחלוקת הרמב"ם והרמב"ן בתחילת פרשת וירא. מכאן נובע כי אינם פועלים מחוץ או נגד חוקי הטבע, (עיין במאמרו של פרופ' פליקס בעניין חוקי הגנטיקה וניצולם בידי יעקב במאבקו נגד ניסיונו של לבן לנשלו מרכושו).

בכל מקום שרק אפשר גם אם הכתוב נוקט בלשון "מלאך" המשמעות תהיה שליח של הקב"ה כמו שמסביר "אבן עזרא" : "ואל תחשוב שהמלאכים הם מאש ורוח, בעבור שנמצא עושה מלאכיו רוחות (תהילים ק"ד, ד'), כי אין ככה דרך פשוטו. רק דיבר דוד בתחילה על מעשה בראשית. …ואמר כי הרוח שלוחו של השם ללכת אל מקום שישלחנו, וכן האש ממשרתיו" (בראשית א', א'). אם מי מהמלאכים מופיע על פני האדמה הכוונה היא לאנשים בשר ודם, כמו שמסביר "אבן עזרא" על פסוק הפתיחה של הפרשה הבאה: "ואלה המלאכים הם מעבדיו" (שם ל"ב, ד' ולעומתו ברש"י שם).

בהפטרה לפרשתנו (למנהג לפתוח ב"ועמי תלואים למשובתי") נקרא את הפסוקים הבאים "בבטן עקב את אחיו ובאונו שרה את אלהים: וישר אל מלאך ויכל בכה ויתחנן לו בית אל ימצאנו ושם ידבר עמנו" (הושע י"ב, ד'-ה'). על פי פרשנותו של הנביא הושע; יעקב ש"בבטן עקב את אחיו" הפך לישראל, כאשר נאבק עם מלאך אלוקי "ובאונו שרה את אלהים: וישר אל מלאך". כל זה בהקשר של "בכי" ו"בית אל" - "בכה ויתחנן לו בית אל ימצאנו".

רמזים אלה מביאים אותנו להבנת מקור נוסף, בתחילת ספר שופטים מצאנו "ויעל מלאך ה' מן הגלגל אל הבכים" (ב' א). יש לשאול:

1. מי הוא המלאך?

2. באיזה הקשר התרחש מאורע זה?

אם הושע מגלה לנו כי "בכי" ו"בית אל" הולכים יד ביד, זה מחבר אותנו לפרק הקודם בשופטים שם אנו מוצאים "ויעלו בית יוסף גם הם בית אל וה' עמם" (א', כ"ב). המרכז הרוחני של העם באותה עת היה בבית אל ויתכן שגם הארון היה שם באותה תקופה. לכן לא פלא הוא, שהמלאך מתגלה במקום בו יש נוכחות שכינה. קשר זה נכון לפי שתי השיטות.

חז"ל מזהים את המלאך עם פנחס בן אלעזר הכהן וז"ל המדרש: "ויעל מלאך ה' מן הגלגל אל הבוכים וכי מלאך היה והלא פנחס היה? ולמה קורא אותו מלאך אלא אמר רבי סימון פנחס: בשעה שהייתה רוח הקודש שורה עליו היו פניו בוערות כלפידים" (ויקרא רבה פרשה א' ד"ה: ויקרא אל). פנחס לפי דיעה אחרת, בחז"ל, הוא אליהו "מלאך הברית" וז"ל במדרש: "דאמר רבי אלעזר אליהו דא פנחס" (זוהר חדש כרך ב' (מגילות) מגילת רות דף מ"ב עמוד א').

השאלה אם להגדיר את אליהו כאדם שסופו למות או כמלאך שאינו חוזר לעפר? גם היא שנויה במחלוקת וחזרנו חלילה למחלוקת העקרונית הראשונה.

הבה נתפלל כי נזכה כולנו שוב לחזות בשוב ד' ציון, ובגאולת העם והארץ על ידי מלאכיו=שלוחיו הנאמנים.


הרב יוסף כרמל, הוא ראש כולל "ארץ חמדה".