"ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה". יעקב יוצא מבית אביו, מארץ ישראל והולך למקום אחר. שם המקום עצמו, "חרן", מעורר על חירותו. נאמר גם "ויצא" וגם "וילך", ללמדך שהיו כאן שתי ירידות, גם היציאה מבית אביו, ממקום הקודש, מארץ ישראל, וגם ההליכה לחרן.
ישנן שתי מדרגות מבדילות בין ארץ ישראל לחוץ לארץ - קדושת הארץ וטומאת ארץ העמים. יעקב עומד בפני פגישה עם דעות אחרות, עם סוג אחר של חיים, עם השקפות עולם אחרות, והוא יצטרך להתמודד איתם.
ההתמודדות איננה קלה כיון שהעבודה הזרה מושכת. חז"ל הגדירו את המשיכה הזו בשם "יצרא דעבודה דזרה". יש יצרים אחרים של תאוות, כמו יצר העריות. יעקב צריך להתמודד עם האוירה השונה. אנחנו צריכים להכיר בקושי שהיה ליעקב ביציאה הזו. מלבד היציאה מהבית היה קושי להיכנס למקום הזר.
חז"ל אומרים על יצר הרע שהוא השטן והוא מלאך המוות. זהו אותו עניין. בהתחלה הוא בא ומפתה את האדם ומושך אותו למעשים שליליים. הוא אומר לו שכך הוא יהיה יותר משוחרר ויהיה לו יותר נוח ונעים, שכך הוא "יעשה חיים". יצר הרע פועל גם במישור הגשמי, ביחס לעריות, וגם במישור הרוחני, ביחס לעבודה זרה. אחרי הגירוי הוא בא ומלשין בפני בית דין של מעלה, ומספר שהנה האדם חטא. ולבסוף הוא גם השליח לבצע את העונש המגיע לאדם שחטא.
יש ליצר הרע שני פנים - מצד אחד כביכול הוא רוצה את טובתו של האדם, אך מצד שני הוא זה שבא להלשין עליו. המשלנו זאת פעם בצורה חריפה לשב"כ, שהיה מפתה אנשים לעשות פעולות אסורות, לפגוע בערבים או להבדיל באנשי שמאל, ואף הקים תנועה שלמה של קיצוניים כביכול, ואחר כך אותם אנשים שגירו היו אלה שהלשינו על מבצעי העבירות.
בינתיים השב"כ אמר שהוא עשה תשובה. יש לנו ספק בזה, אבל לא זה הנושא. עיקר העניין הוא שכשאדם יודע את העובדה הזו שהיצר הרע מרמה אותו, ההסתכלות על הפיתויים משתנה. יש הרבה דרכים של גירוי בעולם. צריך להכיר בכך שאותו כוח של גירוי הוא גם המלשין והוא גם השליח לתת את העונש.
חלום יעקב - "ויפגע במקום"
יעקב הולך למקום שהוא יודע שתהיה לו בו התמודדות גדולה ועל כן הוא מוטרד. והנה מראה לו ה' בחלום סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, ומלאכי אלוקים עולים ויורדים בו. הסולם מבטא את מהלכו של אדם בעולם, שעניינו לעלות מן הארץ עד לשמים, אך באותו סולם אפשר גם לרדת מטה מטה. וזה מעלה חששות, כיצד ניתן להבטיח את העליה ולא את הירידה. אז רבונו של עולם מתגלה אל יעקב ואומר לו - אל תדאג, אני איתך.
"ויפגע במקום". אומרים חז"ל - רבונו של עולם נקרא "מקום", שהוא מקומו של עולם. לא הקדוש ברוך הוא נמצא בעולם אלא כביכול העולם נמצא בקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא מקיים את העולם, כמו מקום המחזיק ומקיים את הדברים הנמצאים בו. אם כן ה"מקום" שאותו פוגש יעקב אבינו הוא בעצם רבונו של עולם.
עוד אומרים חז"ל שהמקום הוא הר המוריה, מקום בית המקדש, שהוא באמת "המקום" בה"א הידיעה, שכן שיא ההתגלות של רבונו של עולם בעולם היא במקום זה, בבית המקדש. על כן לא היתה צריכה התורה לפרט מהו המקום. "ויפגע במקום", זהו המקום המחזיק את כל המקומות. הקדוש ברוך הוא ברא את כל העולם דרך המקום הזה, שהוא שורש המציאות כולה. "אבן השתיה" - שממנה הושתת העולם. כמו שמביא הרמב"ן בהקדמתו לפרושו על התורה את דברי חז"ל - "אבן השתיה" - זהו הגרעין היסודי של העולם, שממנו התפשט העולם, כמו גרעין שמתפשט ומתפתח.
שלמה המלך, החכם מכל האדם, שידע את הסוד הזה, ידע לראות מהיכן מגיעים הזרמים לכל ארץ וארץ, ולפי זה יכול היה לזרוע בארץ ישראל שתילים המתאימים לכל המקומות בעולם. כאן מקור הכל, וניתן למצוא את הקו שמוביל לסין ומה שמתאים שם מתאים גם כאן. כיון שארץ ישראל היא מקור המציאות יש בה משהו ניסי, היא יותר מסתם מקום, היא בין מקום לעל-מקום. חז"ל אומרים שמקום הארון לא היה מן המניין. כלומר, רוחבו של קודש הקודשים היה עשרים אמה, ובמרכזו עמד הארון, ובכל אופן מצד אחד של הארון היו עשר אמות ומצד שני היו גם כן עשר אמות. הארון לא תפס מקום. זהו מקום ולא מקום, משום שזהו מקור הבריאה, ועל כן הוא בגבול שבין מה שהיה קודם הבריאה שלא היה מקום לבין מה שהיה לאחר הבריאה, בין אינסוף לסוף. ללא ספק זהו המקום בה"א הידיעה. על כן גם באברהם נאמר "וירא את המקום מרחוק", מקום העקדה, מקום בית המקדש.
לאחר מכן אומר ה' ליעקב - "הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך", ואומרים חז"ל שקיפל הקדוש ברוך הוא את כל ארץ ישראל תחתיו, כדי שתהיה קלה להיכבש על ידי בניו. אפשר להבין מדברי חכמים אלה, שבאופן רוחני בעצם תמצית עניינה של ארץ ישראל היא בית המקדש. הכל תלוי במקום הזה שיעקב שוכב עליו. כל קדושתה של ארץ ישראל טמונה במקום זה.
ישנן עשר מדרגות של קדושה בארץ ישראל וזהו המקום שבו מופיע שיא הקדושה, המרכז בתוכו את כל הקדושות כולן. גם היום, אנו יודעים שמקום זה הוא שיא המאבק והכל תלוי בו, זהו עיקרה של ארץ ישראל. המשטרה אומרת שאם נעלה לשם יכולה לפרוץ מלחמה עולמית. על כן אסור ליהודים לעלות להר הבית, וגם אם מותר לעלות חלילה לנו מלחשוב להתפלל שם...
פעם סיפר לי הרב ליאור שהוא נכנס להר יחד עם הרב ישראל אריאל בתקופה שהיה מותר להיכנס, כמובן במקום המותר על פי ההלכה. הרב ישראל אריאל לא יכול היה להתאפק, נפל והשתחווה. מיד התנפלו עליו ואסרו עליו לעשות זאת.
מה קרה? הוא מתנהג במקום כבמקום קדוש ומתפלל בו. למי זה יכול להפריע?! הרי הוא לא מבזה את המקום או מחלל אותו חס ושלום! אלא שאסור לעשות שום מעשה המבטא את זה שהמקום קדוש ליהודים. על זה המאבק. המאבק בארץ ישראל אינו מאבק על זכויות מגורים ושלטון וכו', אלא מאבק רוחני על דרך, על אמונות. כל המלחמה היא מלחמה השייכת למלחמת הדעות. ובעזרת ה' כמובן אנו נחזיר לעצמנו את המקום המקודש באופן מלא, לא רק על ידי שלטון מופשט, ערטילאי אלא גם על ידי הימצאות בפועל.
נתפלל שזה יקרה בקרוב.
ישנן שתי מדרגות מבדילות בין ארץ ישראל לחוץ לארץ - קדושת הארץ וטומאת ארץ העמים. יעקב עומד בפני פגישה עם דעות אחרות, עם סוג אחר של חיים, עם השקפות עולם אחרות, והוא יצטרך להתמודד איתם.
ההתמודדות איננה קלה כיון שהעבודה הזרה מושכת. חז"ל הגדירו את המשיכה הזו בשם "יצרא דעבודה דזרה". יש יצרים אחרים של תאוות, כמו יצר העריות. יעקב צריך להתמודד עם האוירה השונה. אנחנו צריכים להכיר בקושי שהיה ליעקב ביציאה הזו. מלבד היציאה מהבית היה קושי להיכנס למקום הזר.
חז"ל אומרים על יצר הרע שהוא השטן והוא מלאך המוות. זהו אותו עניין. בהתחלה הוא בא ומפתה את האדם ומושך אותו למעשים שליליים. הוא אומר לו שכך הוא יהיה יותר משוחרר ויהיה לו יותר נוח ונעים, שכך הוא "יעשה חיים". יצר הרע פועל גם במישור הגשמי, ביחס לעריות, וגם במישור הרוחני, ביחס לעבודה זרה. אחרי הגירוי הוא בא ומלשין בפני בית דין של מעלה, ומספר שהנה האדם חטא. ולבסוף הוא גם השליח לבצע את העונש המגיע לאדם שחטא.
יש ליצר הרע שני פנים - מצד אחד כביכול הוא רוצה את טובתו של האדם, אך מצד שני הוא זה שבא להלשין עליו. המשלנו זאת פעם בצורה חריפה לשב"כ, שהיה מפתה אנשים לעשות פעולות אסורות, לפגוע בערבים או להבדיל באנשי שמאל, ואף הקים תנועה שלמה של קיצוניים כביכול, ואחר כך אותם אנשים שגירו היו אלה שהלשינו על מבצעי העבירות.
בינתיים השב"כ אמר שהוא עשה תשובה. יש לנו ספק בזה, אבל לא זה הנושא. עיקר העניין הוא שכשאדם יודע את העובדה הזו שהיצר הרע מרמה אותו, ההסתכלות על הפיתויים משתנה. יש הרבה דרכים של גירוי בעולם. צריך להכיר בכך שאותו כוח של גירוי הוא גם המלשין והוא גם השליח לתת את העונש.
חלום יעקב - "ויפגע במקום"
יעקב הולך למקום שהוא יודע שתהיה לו בו התמודדות גדולה ועל כן הוא מוטרד. והנה מראה לו ה' בחלום סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, ומלאכי אלוקים עולים ויורדים בו. הסולם מבטא את מהלכו של אדם בעולם, שעניינו לעלות מן הארץ עד לשמים, אך באותו סולם אפשר גם לרדת מטה מטה. וזה מעלה חששות, כיצד ניתן להבטיח את העליה ולא את הירידה. אז רבונו של עולם מתגלה אל יעקב ואומר לו - אל תדאג, אני איתך.
"ויפגע במקום". אומרים חז"ל - רבונו של עולם נקרא "מקום", שהוא מקומו של עולם. לא הקדוש ברוך הוא נמצא בעולם אלא כביכול העולם נמצא בקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא מקיים את העולם, כמו מקום המחזיק ומקיים את הדברים הנמצאים בו. אם כן ה"מקום" שאותו פוגש יעקב אבינו הוא בעצם רבונו של עולם.
עוד אומרים חז"ל שהמקום הוא הר המוריה, מקום בית המקדש, שהוא באמת "המקום" בה"א הידיעה, שכן שיא ההתגלות של רבונו של עולם בעולם היא במקום זה, בבית המקדש. על כן לא היתה צריכה התורה לפרט מהו המקום. "ויפגע במקום", זהו המקום המחזיק את כל המקומות. הקדוש ברוך הוא ברא את כל העולם דרך המקום הזה, שהוא שורש המציאות כולה. "אבן השתיה" - שממנה הושתת העולם. כמו שמביא הרמב"ן בהקדמתו לפרושו על התורה את דברי חז"ל - "אבן השתיה" - זהו הגרעין היסודי של העולם, שממנו התפשט העולם, כמו גרעין שמתפשט ומתפתח.
שלמה המלך, החכם מכל האדם, שידע את הסוד הזה, ידע לראות מהיכן מגיעים הזרמים לכל ארץ וארץ, ולפי זה יכול היה לזרוע בארץ ישראל שתילים המתאימים לכל המקומות בעולם. כאן מקור הכל, וניתן למצוא את הקו שמוביל לסין ומה שמתאים שם מתאים גם כאן. כיון שארץ ישראל היא מקור המציאות יש בה משהו ניסי, היא יותר מסתם מקום, היא בין מקום לעל-מקום. חז"ל אומרים שמקום הארון לא היה מן המניין. כלומר, רוחבו של קודש הקודשים היה עשרים אמה, ובמרכזו עמד הארון, ובכל אופן מצד אחד של הארון היו עשר אמות ומצד שני היו גם כן עשר אמות. הארון לא תפס מקום. זהו מקום ולא מקום, משום שזהו מקור הבריאה, ועל כן הוא בגבול שבין מה שהיה קודם הבריאה שלא היה מקום לבין מה שהיה לאחר הבריאה, בין אינסוף לסוף. ללא ספק זהו המקום בה"א הידיעה. על כן גם באברהם נאמר "וירא את המקום מרחוק", מקום העקדה, מקום בית המקדש.
לאחר מכן אומר ה' ליעקב - "הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך", ואומרים חז"ל שקיפל הקדוש ברוך הוא את כל ארץ ישראל תחתיו, כדי שתהיה קלה להיכבש על ידי בניו. אפשר להבין מדברי חכמים אלה, שבאופן רוחני בעצם תמצית עניינה של ארץ ישראל היא בית המקדש. הכל תלוי במקום הזה שיעקב שוכב עליו. כל קדושתה של ארץ ישראל טמונה במקום זה.
ישנן עשר מדרגות של קדושה בארץ ישראל וזהו המקום שבו מופיע שיא הקדושה, המרכז בתוכו את כל הקדושות כולן. גם היום, אנו יודעים שמקום זה הוא שיא המאבק והכל תלוי בו, זהו עיקרה של ארץ ישראל. המשטרה אומרת שאם נעלה לשם יכולה לפרוץ מלחמה עולמית. על כן אסור ליהודים לעלות להר הבית, וגם אם מותר לעלות חלילה לנו מלחשוב להתפלל שם...
פעם סיפר לי הרב ליאור שהוא נכנס להר יחד עם הרב ישראל אריאל בתקופה שהיה מותר להיכנס, כמובן במקום המותר על פי ההלכה. הרב ישראל אריאל לא יכול היה להתאפק, נפל והשתחווה. מיד התנפלו עליו ואסרו עליו לעשות זאת.
מה קרה? הוא מתנהג במקום כבמקום קדוש ומתפלל בו. למי זה יכול להפריע?! הרי הוא לא מבזה את המקום או מחלל אותו חס ושלום! אלא שאסור לעשות שום מעשה המבטא את זה שהמקום קדוש ליהודים. על זה המאבק. המאבק בארץ ישראל אינו מאבק על זכויות מגורים ושלטון וכו', אלא מאבק רוחני על דרך, על אמונות. כל המלחמה היא מלחמה השייכת למלחמת הדעות. ובעזרת ה' כמובן אנו נחזיר לעצמנו את המקום המקודש באופן מלא, לא רק על ידי שלטון מופשט, ערטילאי אלא גם על ידי הימצאות בפועל.
נתפלל שזה יקרה בקרוב.