התיאורים, ששופכים אור בהיר ביותר, על דמותו של ערפאת נמצאים בספרו של יון פצ'אפה שהיה ראש הביון הרומני בימי צ'אוצ'סקו וערק ב-1978 למערב. ערפאת ניהל יחסי שיתוף פעולה אדוקים עם צ'אוצ'סקו ובפניו לא היו סודות.
"הרגשתי צורך כפייתי להתקלח בכל פעם שערפאת נשק לי או אפילו לחץ את ידי" כתב פצ'אפה לאחר שקרא את הדוח"ות על ערפאת על כל פרטי השקרים, התחבולות, המעילות בכספים, והיחסים ההומוסקסואליים הסדרתיים שהחלו עם מורהו בגיל העשרה עד לאלו עם שומר ראשו, שלהם האזינו השירותים החשאיים הרומנים כששהה במעון האירוח של צ'אוצ'סקו.
מבט נוסף, אל מעמקי הרצחנות של ערפאת, נותן פצ'אפה בתיאור המדהים של רצח נציג אש"ף בלונדון שעליו לקח אחריות אירגון "יוני השחור" של אבו נידאל. האני אל חסאן הודה בפני הרומנים כי ערפאת שולט בפעולותיו של אבו נידאל והוא הורה על הרצח של האיש שלו כדי להפוך את ארגון אש"ף למתון יחסית במטרה להטעות את דעת הקהל המערבית.
"בחיי לא ראיתי כל כך הרבה פיקחות, דם ותועבה שחברו יחד באדם אחד". כך הוגדר ערפאת ע"י מונטיאנו, עמיתו של פצ'אפה.
כל העובדות הללו היו ידועות לראשי מדינות, עיתונאים ואנשי רוח בעולם ובישראל. גם חבורת אוסלו שהפקידה את שלומה ובטחונה של מדינת ישראל בידי המפלצת הזו, קראה מן הסתם את הספר של פצ'אפה שהיה אמור לתת לה תזכורת עליו אם שכחה את שרשרת מעשי הרצח המזוויעים של אלפי אנשים, נשים וטף שספגה ישראל מידיו. למרות זאת ניהלו פרס, ביילין, סביר וגרוריהם משא ומתן מתחנף עימו ונהנו מכל רגע.
מעניין היחס של הישראלים שהיו הקרבנות העיקריים של ערפאת, כפי שבאו לידי ביטוי בדברי אישים מפורסמים.
יצחק פרנקנטל שבנו החייל נרצח ע"י מחבלים איחל לערפאת רפואה שלמה. רון פונדק, מיוזמי אוסלו משוכנע עד היום ש"פרס נובל" הגיע לו. שר הבטחון לשעבר, פואד בן אליעזר, הצהיר במרץ 2002 שזה היה החודש הנורא ביותר של מלחמת אוסלו שבו נרצחו 129 קורבנות טרור, ושהוא שמח שערפאת חופשי. כמה חודשים קודם הוא הבטיח חגיגית: "אל תדאג אבו עמאר, אני ערב לבטחונך". הרב מנחם פרומן מתקוע היה אף הוא בקשר עם ערפאת.
גם הנשיא קצב שלא מזמן "כיבד את הפלשתינים הכואבים את מחלת מנהיגם" רחש כבוד אל הפרטנר ורצה להפגש עימו בעיצומה של המלחמה. "ערפאת יכול לחזור להיות רלוונטי" אמר לפני כשנתיים.
שמעון פרס אף הוא עדיין סבור שערפאת ראוי ל"פרס נובל לשלום" שקיבל יחד עימו. פרס הגן וחיפה עליו בדעת הקהל, שיקר בעקביות שערפאת ניסה לכאורה לעצור את הטרור בשעה שידע בבירור שהמצב הפוך, ועצר כל התקפה הסברתית על ערפאת בהיותו שר החוץ. יוסי ביילין, חבר ותיק, הציע לקבור אותו בהר הבית. אורי אבנרי התנדב לשמש לו מגן אנושי נגד צה"ל.
דעתו של עמרי שרון, איש הקשר של ראש הממשלה לערפאת מאלפת:
"ערפאת מריץ את הנושא הפלסטיני... הוא מפעיל את החלום הזה הרבה זמן, וגם אם את חלק מהדרכים או האמצעים שהם השתמשו בהם אני לא אהבתי, אתה לא יכול שלא להעריך את מה שהוא עושה. יש לו חלום. התרשמתי שהוא בן אדם מאוד ענייני, הוא מקשיב, הוא מדבר. הוא קיבל אותי בחום רב, ממש יפה. נראה שהדברים שהוא אמר לי היו מהלב". (17.9.01)
לא כולם התרשמו כך.
רודולף ג'וליאני ראש עיריית ניו יורק גירש בבוטות את ערפאת מכנס שאליו ניסה להכנס בעיצומה של תקופת אופוריית אוסלו, כשכל יתר העולם כירכר סביבו. קארה כריסטיאנסן, חבר ועדת פרס נובל, התפטר מהוועדה היוקרתית לאחר שהחליטה להעניק לערפאת את "פרס נובל לשלום". גם בישראל היו לא מעטים שלא כרעו, לא השתחוו ולא נסחפו בשטיפת המוח התקשורתית של אוסלו, ובכך הצילו חלק כלשהו מכבוד ישראל והמין האנושי.
בסופו של דבר מהווה היחס לערפאת מבחן מצויין לאופיו וערכיו של כל אדם. הגד לי מהו יחסך לערפאת ואומר לך מי אתה.
"הרגשתי צורך כפייתי להתקלח בכל פעם שערפאת נשק לי או אפילו לחץ את ידי" כתב פצ'אפה לאחר שקרא את הדוח"ות על ערפאת על כל פרטי השקרים, התחבולות, המעילות בכספים, והיחסים ההומוסקסואליים הסדרתיים שהחלו עם מורהו בגיל העשרה עד לאלו עם שומר ראשו, שלהם האזינו השירותים החשאיים הרומנים כששהה במעון האירוח של צ'אוצ'סקו.
מבט נוסף, אל מעמקי הרצחנות של ערפאת, נותן פצ'אפה בתיאור המדהים של רצח נציג אש"ף בלונדון שעליו לקח אחריות אירגון "יוני השחור" של אבו נידאל. האני אל חסאן הודה בפני הרומנים כי ערפאת שולט בפעולותיו של אבו נידאל והוא הורה על הרצח של האיש שלו כדי להפוך את ארגון אש"ף למתון יחסית במטרה להטעות את דעת הקהל המערבית.
"בחיי לא ראיתי כל כך הרבה פיקחות, דם ותועבה שחברו יחד באדם אחד". כך הוגדר ערפאת ע"י מונטיאנו, עמיתו של פצ'אפה.
כל העובדות הללו היו ידועות לראשי מדינות, עיתונאים ואנשי רוח בעולם ובישראל. גם חבורת אוסלו שהפקידה את שלומה ובטחונה של מדינת ישראל בידי המפלצת הזו, קראה מן הסתם את הספר של פצ'אפה שהיה אמור לתת לה תזכורת עליו אם שכחה את שרשרת מעשי הרצח המזוויעים של אלפי אנשים, נשים וטף שספגה ישראל מידיו. למרות זאת ניהלו פרס, ביילין, סביר וגרוריהם משא ומתן מתחנף עימו ונהנו מכל רגע.
מעניין היחס של הישראלים שהיו הקרבנות העיקריים של ערפאת, כפי שבאו לידי ביטוי בדברי אישים מפורסמים.
יצחק פרנקנטל שבנו החייל נרצח ע"י מחבלים איחל לערפאת רפואה שלמה. רון פונדק, מיוזמי אוסלו משוכנע עד היום ש"פרס נובל" הגיע לו. שר הבטחון לשעבר, פואד בן אליעזר, הצהיר במרץ 2002 שזה היה החודש הנורא ביותר של מלחמת אוסלו שבו נרצחו 129 קורבנות טרור, ושהוא שמח שערפאת חופשי. כמה חודשים קודם הוא הבטיח חגיגית: "אל תדאג אבו עמאר, אני ערב לבטחונך". הרב מנחם פרומן מתקוע היה אף הוא בקשר עם ערפאת.
גם הנשיא קצב שלא מזמן "כיבד את הפלשתינים הכואבים את מחלת מנהיגם" רחש כבוד אל הפרטנר ורצה להפגש עימו בעיצומה של המלחמה. "ערפאת יכול לחזור להיות רלוונטי" אמר לפני כשנתיים.
שמעון פרס אף הוא עדיין סבור שערפאת ראוי ל"פרס נובל לשלום" שקיבל יחד עימו. פרס הגן וחיפה עליו בדעת הקהל, שיקר בעקביות שערפאת ניסה לכאורה לעצור את הטרור בשעה שידע בבירור שהמצב הפוך, ועצר כל התקפה הסברתית על ערפאת בהיותו שר החוץ. יוסי ביילין, חבר ותיק, הציע לקבור אותו בהר הבית. אורי אבנרי התנדב לשמש לו מגן אנושי נגד צה"ל.
דעתו של עמרי שרון, איש הקשר של ראש הממשלה לערפאת מאלפת:
"ערפאת מריץ את הנושא הפלסטיני... הוא מפעיל את החלום הזה הרבה זמן, וגם אם את חלק מהדרכים או האמצעים שהם השתמשו בהם אני לא אהבתי, אתה לא יכול שלא להעריך את מה שהוא עושה. יש לו חלום. התרשמתי שהוא בן אדם מאוד ענייני, הוא מקשיב, הוא מדבר. הוא קיבל אותי בחום רב, ממש יפה. נראה שהדברים שהוא אמר לי היו מהלב". (17.9.01)
לא כולם התרשמו כך.
רודולף ג'וליאני ראש עיריית ניו יורק גירש בבוטות את ערפאת מכנס שאליו ניסה להכנס בעיצומה של תקופת אופוריית אוסלו, כשכל יתר העולם כירכר סביבו. קארה כריסטיאנסן, חבר ועדת פרס נובל, התפטר מהוועדה היוקרתית לאחר שהחליטה להעניק לערפאת את "פרס נובל לשלום". גם בישראל היו לא מעטים שלא כרעו, לא השתחוו ולא נסחפו בשטיפת המוח התקשורתית של אוסלו, ובכך הצילו חלק כלשהו מכבוד ישראל והמין האנושי.
בסופו של דבר מהווה היחס לערפאת מבחן מצויין לאופיו וערכיו של כל אדם. הגד לי מהו יחסך לערפאת ואומר לך מי אתה.