יעקב אבינו צובר בעבודה קשה, ביושר ובסייעתא דשמייא רכוש רב בחרן. בסוף פרשת ויצא מציין הכתוב: "ויפרץ האיש מאד מאד ויהי לו צאן רבות ושפחות ועבדים וגמלים וחמרים" (בראשית ל' מ"ג ועיין במדרש בראשית רבה פרשה צו ד"ה מז (כט) מחלוקת תנאים על גודל עושרו של יעקב וכמות עדריו).

גם המתנות ששולח יעקב לעשיו מעידות על רב עשרו: " ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו אחיו: עזים … ותישים … רחלים … ואילים … גמלים מיניקות ובניהם … פרות … ופרים … אתנת … ועירם …" (שם ל"ב יג-טו). בשתי הרשימות בולטת נוכחותם של הגמלים. לעומת זאת כאשר יעקב מתאר את רכושו באמצעות שליחיו לפני עשיו בולט מאוד חסרונם של הגמלים: " ויצו אתם לאמר כה תאמרון לאדני לעשו כה אמר עבדך יעקב עם לבן גרתי … ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה ואשלחה להגיד לאדני למצא חן בעיניך" (שם ל"ב ה-ו). מה פשר התופעה? ננסה להסביר אותה בדרכם של שני כהנים גדולים.

רבי מאיר שמחה הכהן מדוינסק בפרושו "משך חכמה", טוען כי יעקב השמיט את העובדה כי ברשותו גמלים, כדי לרמז לעשיו כי דרכו שונה מדרכו. לעשיו מעלה גדולה (בשונה מישמעל) שהרי הוא כיעקב בנם של יצחק ורבקה. לעשיו גם זכויות מצד מעשיו שהרי במשך שנים מרובות (שלא כיעקב) המשיך הוא לגור בארץ ישראל, הפריש תרומות ומעשרות וכיבד את הוריו. מעשים אלה נעשו לצידן של עבירות חמורות כמו רציחה וניאוף (השווה רש"י, בראשית כ"ה כה, כ"ז וכ"ט).

הגמל מבטא תכונות אופי אלה, מצד אחד לגמל סימן טהרה פנימי שהרי מעלה גירה הוא, ומאידך גיסא "ופרסה איננו מפריס טמא הוא לכם" (ויקרא י"א ד'). מדגיש יעקב כלפי עשיו, למרות זכויותיך אינני דומה לך, אני "תם", שלם גם מבפנים וגם מבחוץ, דרכך אינה דרכי לכן אינני מזכיר כי ברשותי גמלים.

הרב אברהם יצחק הכהן קוק בפירושו לסידור "עולת ראיה" כשדן הוא בענייני פורים (כרך א ע' תלז) מביא קטע נפלא, עמוק מצד אחד ופורימי מצד שני בבחינת "נכנס יין יצא סוד". שם הראי"ה קושר בין הביטויים הבאים "מגילה, לגימה, גלימה, גמל-יה, מגל יה".

המאבק נגד עמלק קשור לכך שבניו רוכבים על הגמלים כמו שמתואר בספר שמואל א' : "(יז) ויכם דוד מהנשף ועד הערב למחרתם ולא נמלט מהם איש כי אם ארבע מאות איש נער אשר רכבו על הגמלים וינסו: ויצל דוד את כל אשר לקחו עמלק" (ל' יז). חז"ל קושרים מקרא זה לפסוק שמתאר את הרגעים לפני פגישתם של יעקב ועשיו "וישא יעקב עיניו וירא והנה עשו בא ועמו ארבע מאות איש" (בראשית ל"ג א').

שואלים חז"ל להיכן נעלמו כולם, הרי בפגישה עצמה נזכר רק עשיו? ועונים "וד' מאות איש שהיו עימו היכן הם? נשמטו כל אחד ואחד הלך לדרכו, אמרו שלא נכוה בגחלתו של יעקב, אימתי פרע להן הקב"ה להלן נאמר "ולא נותר מהם איש כי אם ד' מאות איש נער אשר רכבו על הגמלים וינוסו" (בראשית רבה פרשה ע"ח ד"ה טו ויאמר לו).

מלמדנו הקב"ה כי יש להשיב למי שגומלנו טוב כגמולו ולהשתדל להיות מכירי טובה. לעומת זה כאשר הנביא עובדיה מבקר את אדום הוא מוכיח אותם על כפיות הטובה שלהם בדרך זו: "מחמס אחיך יעקב תכסך בושה ונכרת לעולם:… ואל תרא ביום אחיך ביום נכרו ואל תשמח לבני יהודה ביום אבדם ואל תגדל פיך ביום צרה:…כאשר עשית יעשה לך גמלך ישוב בראשך" (עובדיה א' י-טו).

הנביא מנבא על חורבנה של אדום והפיכתה למדבר שממה בבחינת גמלם ישוב בראשם. תכונתם השלילית הגמלית היא שגורמת בסופו של דבר לחורבנם ולקיום נבואתו של שם לרבקה "ורב יעבד צעיר" (בראשית כ"ה כ"ג).

הבה נתפלל כי בקרוב נזכה ל"ועלו מושעים בהר ציון לשפט את הר עשו והיתה לה' המלוכה" (עובדיה א' כ"א).


הרב יוסף כרמל הוא ראש כולל "ארץ חמדה".