רפול לא היה איש פשוט, אלא איש שרואה את הדברים כפשוטם. את החומרים הפשוטים שמהם העולם מורכב, את האמיתות הפשוטות שיוצרות את כל ההרכבים, ואת המניעים הפשוטים שמסתתרים מאחורי המורכבויות האנושיות. גאולה כהן, באפיון מבריק, קראה לו: שחור-לבן צבעוני. איש רחב אופקים, סקרן, לומד בלי סוף, נון-קונפורמיסט, ואת העולם רואה בשחור לבן. אולי אפשר לומר: רואה תמיד את השחור לבן שמסתתר מאחורי הצבע.
יש אמרה של טאגור שאומרת בערך כך: הנבערים מדעת סבורים שההר הוא הר, והנהר נהר, והאילן אילן. המשכילים רואים שההר איננו הר, והנהר אינו נהר, והאילן אינו אילן. המבינים דבר לאשורו יודעים שההר הוא הר, והנהר נהר, והאילן אילן. רפול היה מן המבינים דבר לאשורו.
המוני משכילים שתקועים בשלב ב' של האבולוציה הטאגורית, זלזלו ברפול, או שנאו אותו. הם רואים שהאמת הרבה יותר מסובכת, שיש גם צד שני, שלא הכל שחור לבן, שמה שנראה כמו הר הוא בעצם לא כל כך הר, והנהר הוא לא בדיוק נהר, ואיך אנשים כמו רפול לא מבינים שמאחורי הדברים הכאילו פשוטים מסתתרת אמת הרבה יותר מורכבת. ורפול התעקש שזה הפוך, שמאחורי הדברים הכאילו מורכבים מסתתרת אמת פשוטה, ושכמעט תמיד מה שנראה כמו הר הוא באמת הר.
אמריקה כפשוטה
העולם החופשי מנוהל היום בידי איש מהסוג הזה. אני לא יודע אם ג'ורג' בוש הוא שחור לבן צבעוני, או שחור לבן סתם, אבל אני יודע שאמריקה, כמו השיר של טאגור, יצרה קואליציה בין האינטואיציה העמומה של הנבערים מדעת, שרואה את העולם בשחור ולבן, ובין השכל הצלול של המבינים דבר לאשורו, שגם הוא רואה את העולם בשחור ולבן.
הצבא האמריקני תקוע בעירק וסובל אבידות, ממשל בוש נתפס בכמעט שקר באשר לעילת המלחמה. נשק להשמדה המונית לא נמצא שם, ובכל זאת אבא ואמא של החיילים בעירק הצביעו בעד בוש ובעד המלחמה.
למה? בגלל שיש טובים ויש רעים, יש הם ויש אנחנו. בגלל שהם הפילו את מגדלי התאומים שלנו, ובגלל שמי שמרביצים לו חייב להחזיר מכות, אחרת יפילו את כל מגדליו. פשוט, פרימיטיבי, ונכון. דבר לאשורו.
גם בישראל, אריאל שרון נבחר מסיבות דומות. העם נקעה רגלו מאהוד ברק המשכיל והיהיר, המפרק שעונים ומנגן מוצרט בפסנתר בזמן שהוא מהרהר בסוגיות המדיניות הסבוכות והמורכבות. יותר ממנו נראה טיפש שר החוץ שלו, פרופסור שלמה בן עמי, שגם הוא כנראה גאון מחונן כל זמן שהוא באוניברסיטה.
מולו התייצב שרון, חקלאי כבד גוף וכבד פה, והציב את האמיתות הפשוטות: יש טובים ויש רעים, יש הם ויש אנחנו, בטרור צריך להלחם עד רדתו ולא לתת לו שום פרסים ושום הנחות. ולא. זה לא מורכב ולא מסובך, ואין לזה צד שני.
הליכוד לא הולך איתו
אבל שרון החליט לרדת בסולם האבולוציה ולהצטרף אל המורכבים והמשכילים. עד כדי כך הוא נשבה בקסמם, שהשבוע הוא הזהיר את מרכז הליכוד שלא ייתן לדעות של טירוף קיצוני להשתלט עליו.
בחייך אריק. שלמה בן עמי יכול לדבר ככה, אבל אתה? טירוף קיצוני? לפני שנה אלה היו הדעות שלך. תאמר חשבתי על זה ושיניתי את דעתי, תגיד פתאום ראיתי מכאן גם דברים נוספים שלא רואים משם. אבל טירוף קיצוני? הרי זה עושה אותך טיפש. פתאום גילית שעד לפני שנה היית מטורף קיצוני?
למזלה של הדמוקרטיה הישראלית, הליכוד לא הולך איתו. מה שתואר השבוע כניצחון של שרון בוועידת הליכוד לא היה ממש ניצחון. ברור שאם הוא היה מעמיד לבחירה את אולמרט או את מופז, הוא היה מובס שם בגדול. שרון, למרבה הבושה, שלח להתמודד כמועמדים מטעמו, את מתנגדי המדיניות שלו. מי שנקראו מועמדי ראש הממשלה, היו שלושתם מתנגדי ההתנתקות, וגם כך הוא הצליח בקושי רב להעביר אותם מעל למשוכה.
שרון העמיד את הליכוד מול מצב מורכב ובעייתי: מצד אחד אתה מתנגד בכל מאודך לתוכנית הזאת, אבל מצד שני אתה לא יכול להדיח את ראש הממשלה מטעמך. והליכוד שוב ושוב פותר את הבעיה המורכבת בצורה פשוטה: אם זה בעד או נגד שרון, אנחנו מצביעים בעד. אם זה בעד או נגד ההתנתקות אנחנו מצביעים נגד.
זה פשוט, אבל מתחיל כבר להסתבך בקצוות. נראה שהוא לא יוכל להמשיך לתעתע במפלגה שלו עד אין קץ. ביום מן הימים הפתרון היותר פשוט יהיה להדיח אותו.
לסיום
ולסיום, בשם כל המתנחלים תודה לנתניהו. לא בגלל שהוא מפנק אותנו בתקציבים, להיפך: הוא מקצץ וחותך באכזריות. תודה על זה שהשמאלנים שונאים אותו אפילו יותר מאשר אותנו, וכך לראשונה מתפרסם דו"ח העוני ולא אנחנו אשמים.
יש אמרה של טאגור שאומרת בערך כך: הנבערים מדעת סבורים שההר הוא הר, והנהר נהר, והאילן אילן. המשכילים רואים שההר איננו הר, והנהר אינו נהר, והאילן אינו אילן. המבינים דבר לאשורו יודעים שההר הוא הר, והנהר נהר, והאילן אילן. רפול היה מן המבינים דבר לאשורו.
המוני משכילים שתקועים בשלב ב' של האבולוציה הטאגורית, זלזלו ברפול, או שנאו אותו. הם רואים שהאמת הרבה יותר מסובכת, שיש גם צד שני, שלא הכל שחור לבן, שמה שנראה כמו הר הוא בעצם לא כל כך הר, והנהר הוא לא בדיוק נהר, ואיך אנשים כמו רפול לא מבינים שמאחורי הדברים הכאילו פשוטים מסתתרת אמת הרבה יותר מורכבת. ורפול התעקש שזה הפוך, שמאחורי הדברים הכאילו מורכבים מסתתרת אמת פשוטה, ושכמעט תמיד מה שנראה כמו הר הוא באמת הר.
אמריקה כפשוטה
העולם החופשי מנוהל היום בידי איש מהסוג הזה. אני לא יודע אם ג'ורג' בוש הוא שחור לבן צבעוני, או שחור לבן סתם, אבל אני יודע שאמריקה, כמו השיר של טאגור, יצרה קואליציה בין האינטואיציה העמומה של הנבערים מדעת, שרואה את העולם בשחור ולבן, ובין השכל הצלול של המבינים דבר לאשורו, שגם הוא רואה את העולם בשחור ולבן.
הצבא האמריקני תקוע בעירק וסובל אבידות, ממשל בוש נתפס בכמעט שקר באשר לעילת המלחמה. נשק להשמדה המונית לא נמצא שם, ובכל זאת אבא ואמא של החיילים בעירק הצביעו בעד בוש ובעד המלחמה.
למה? בגלל שיש טובים ויש רעים, יש הם ויש אנחנו. בגלל שהם הפילו את מגדלי התאומים שלנו, ובגלל שמי שמרביצים לו חייב להחזיר מכות, אחרת יפילו את כל מגדליו. פשוט, פרימיטיבי, ונכון. דבר לאשורו.
גם בישראל, אריאל שרון נבחר מסיבות דומות. העם נקעה רגלו מאהוד ברק המשכיל והיהיר, המפרק שעונים ומנגן מוצרט בפסנתר בזמן שהוא מהרהר בסוגיות המדיניות הסבוכות והמורכבות. יותר ממנו נראה טיפש שר החוץ שלו, פרופסור שלמה בן עמי, שגם הוא כנראה גאון מחונן כל זמן שהוא באוניברסיטה.
מולו התייצב שרון, חקלאי כבד גוף וכבד פה, והציב את האמיתות הפשוטות: יש טובים ויש רעים, יש הם ויש אנחנו, בטרור צריך להלחם עד רדתו ולא לתת לו שום פרסים ושום הנחות. ולא. זה לא מורכב ולא מסובך, ואין לזה צד שני.
הליכוד לא הולך איתו
אבל שרון החליט לרדת בסולם האבולוציה ולהצטרף אל המורכבים והמשכילים. עד כדי כך הוא נשבה בקסמם, שהשבוע הוא הזהיר את מרכז הליכוד שלא ייתן לדעות של טירוף קיצוני להשתלט עליו.
בחייך אריק. שלמה בן עמי יכול לדבר ככה, אבל אתה? טירוף קיצוני? לפני שנה אלה היו הדעות שלך. תאמר חשבתי על זה ושיניתי את דעתי, תגיד פתאום ראיתי מכאן גם דברים נוספים שלא רואים משם. אבל טירוף קיצוני? הרי זה עושה אותך טיפש. פתאום גילית שעד לפני שנה היית מטורף קיצוני?
למזלה של הדמוקרטיה הישראלית, הליכוד לא הולך איתו. מה שתואר השבוע כניצחון של שרון בוועידת הליכוד לא היה ממש ניצחון. ברור שאם הוא היה מעמיד לבחירה את אולמרט או את מופז, הוא היה מובס שם בגדול. שרון, למרבה הבושה, שלח להתמודד כמועמדים מטעמו, את מתנגדי המדיניות שלו. מי שנקראו מועמדי ראש הממשלה, היו שלושתם מתנגדי ההתנתקות, וגם כך הוא הצליח בקושי רב להעביר אותם מעל למשוכה.
שרון העמיד את הליכוד מול מצב מורכב ובעייתי: מצד אחד אתה מתנגד בכל מאודך לתוכנית הזאת, אבל מצד שני אתה לא יכול להדיח את ראש הממשלה מטעמך. והליכוד שוב ושוב פותר את הבעיה המורכבת בצורה פשוטה: אם זה בעד או נגד שרון, אנחנו מצביעים בעד. אם זה בעד או נגד ההתנתקות אנחנו מצביעים נגד.
זה פשוט, אבל מתחיל כבר להסתבך בקצוות. נראה שהוא לא יוכל להמשיך לתעתע במפלגה שלו עד אין קץ. ביום מן הימים הפתרון היותר פשוט יהיה להדיח אותו.
לסיום
ולסיום, בשם כל המתנחלים תודה לנתניהו. לא בגלל שהוא מפנק אותנו בתקציבים, להיפך: הוא מקצץ וחותך באכזריות. תודה על זה שהשמאלנים שונאים אותו אפילו יותר מאשר אותנו, וכך לראשונה מתפרסם דו"ח העוני ולא אנחנו אשמים.