כאשר נחילי ארבה קרבים לארץ וגדודי החגבים מפילים את אימתם על העם, יש להתעשת ולהבין מי הם החגבים האמיתיים המסכנים את מדינת ישראל. בניגוד לשרי הממשלה, שמצטיירים כחגבים נואשים המכרכרים בשדות ללא טעם ותכלית, מלמד הארבה את הנהגת המדינה שיעור מאלף על העוצמה הנובעת מדבקות נחושה ועקבית באחדות המטרה ללא רתיעה ממכשולי הדרך.
עם החגבים הסליחה על עצם השוואתם לשרי ממשלת ישראל. שהרי, בימים אלה שום בעל חיים לא היה רוצה להידמות לאותם צללים אנושיים המככבים בתיאטרון הפוליטי של מדינת היהודים. יתר על כן, החגבים הרי לא בורכו בחופש בחירה והם מונעים בכוח אינסטינקטים תמימים ושופעי עוצמת חיים, בניגוד לבני דמותם האנושיים, שחופש הבחירה משבש את דעתם עד כדי אובדן השכל הישר.
כדי לא לחטוא לחגבים מוטב לעשות אבחנה בין חגבי טבע ספוגי חדוות קיום לבין חגבים אנושיים, שכישלונם הבסיסי בהבנת חוק החיים הופך להם את חופש הבחירה לרועץ. מתוקף חיוניותם המופלאה, משמשים חגבי הטבע דוגמא ומופת לבני אנוש בהלכות תבונת הקיום ולקח עליבותה של היוהרה האנושית.
לא הריסוסים ולא שאר אמצעי ההדברה יסייעו למין האנושי במלחמתו בארבה מקדמת דנא. שכן, על פי מצבה האומלל של האנושות, סביר להניח כי גדודי החגבים הם אלה שיחזו במפלתו של האדם.
לעומת עוצמת החיים הגלומה בחגבי הטבע, מפגינים החגבים האנושיים ניוון ביולוגי ממאיר.
דוגמא מובהקת לדיסוננס הקיומי, המאפיין את זן חגבי האנוש, הוא השר הממונה על ייצוג ענייני החוץ של מדינת ישראל. הגורל לא יכול היה לזמן נציג מובהק יותר לתדמיתה הרופסת של ישראל מאשר דיוקנו הפתטי של שר החוץ המשקף נאמנה את מצבה הטרגי של מדינת היהודים.
בתחילה אכן הפגין שר החוץ עמדה נחושה נגד "ההתנתקות", אך לאחר שהמניפולציות הרודניות של ראש הממשלה הוכיחו את יעילותן הפוליטית, דעך שר החוץ לצמצום קיומי של טשטוש הזהות העצמית. בפאזת דמדומים זאת, המהווה שלב אופייני במחזור התמורות הביולוגיות של החגבים האנושיים, עטה דיוקנו של שר החוץ את התדמית הרצויה למתבונן. על פי מאפייניה הקסומים של התופעה החגבית המדהימה, נראה שר החוץ כמתנגד ל"התנתקות" בעיני אנשי יש"ע, כתומך ב"התנתקות" בעיני לשכת שרון וכנייטרלי בעיני הציבור שלא גיבש את דעתו לגבי תוכנית העקירה.
ככל חגב אנושי הכבול לכללי הגנטיקה של בני מינו, נאלץ שר החוץ לסיים את פאזת הדמדומים, שהשרתה עליו נוחות קיומית מרנינה, ולדלג בעל כורחו לשלב הבא. מאחר שגם חגבים אנושיים ניחנו באינסטינקטים מפותחים של תודעת הנחיל, חיפש שר החוץ חיזוקים חגביים מסביבתו הקרובה, שיסייעו לו להקל את המעבר לפאזה הבאה. שולחן הממשלה, הרוחש פעילות נחילית שוקקת של מגוון מצבים חגביים עתירי תמורות חזותיות, שינויי פאזה וטשטושי זהות, לא הותיר ספק בליבו של שר החוץ באשר לצעדו הבא.
כך יצא שר החוץ מן הארון כחגב נאמן למורשתו הנושא בגאווה את בשורת מותר החגב מן האדם. בברכת ראש הממשלה ולשכתו סובב חגבנו הגאה, שנפטר מתסביכי זהות, בין שועי עולם ומוכר את "ההתנתקות" לכל מאן דבעי.
כל נחיל ארבה המכבד את עצמו היה מגרש בבושת פנים את חגב החוץ ואת כל שאר חגבי הנחיל המקנן בשולחן הממשלה. שכן, הארבה אומנם לא ניחן בחופש בחירה, אך תבונת הקיום מושרשת בטבעו. הנה כי כן, עד כדי כך נשחק כושר עמידתה של ישראל, שהיא נזקקת להידרש לאורחות חייו של הארבה כדוגמא ומופת לחוכמת ההישרדות, ואין לה תקומה כל עוד החגבים הם אלה הקובעים את גורלה.
עם החגבים הסליחה על עצם השוואתם לשרי ממשלת ישראל. שהרי, בימים אלה שום בעל חיים לא היה רוצה להידמות לאותם צללים אנושיים המככבים בתיאטרון הפוליטי של מדינת היהודים. יתר על כן, החגבים הרי לא בורכו בחופש בחירה והם מונעים בכוח אינסטינקטים תמימים ושופעי עוצמת חיים, בניגוד לבני דמותם האנושיים, שחופש הבחירה משבש את דעתם עד כדי אובדן השכל הישר.
כדי לא לחטוא לחגבים מוטב לעשות אבחנה בין חגבי טבע ספוגי חדוות קיום לבין חגבים אנושיים, שכישלונם הבסיסי בהבנת חוק החיים הופך להם את חופש הבחירה לרועץ. מתוקף חיוניותם המופלאה, משמשים חגבי הטבע דוגמא ומופת לבני אנוש בהלכות תבונת הקיום ולקח עליבותה של היוהרה האנושית.
לא הריסוסים ולא שאר אמצעי ההדברה יסייעו למין האנושי במלחמתו בארבה מקדמת דנא. שכן, על פי מצבה האומלל של האנושות, סביר להניח כי גדודי החגבים הם אלה שיחזו במפלתו של האדם.
לעומת עוצמת החיים הגלומה בחגבי הטבע, מפגינים החגבים האנושיים ניוון ביולוגי ממאיר.
דוגמא מובהקת לדיסוננס הקיומי, המאפיין את זן חגבי האנוש, הוא השר הממונה על ייצוג ענייני החוץ של מדינת ישראל. הגורל לא יכול היה לזמן נציג מובהק יותר לתדמיתה הרופסת של ישראל מאשר דיוקנו הפתטי של שר החוץ המשקף נאמנה את מצבה הטרגי של מדינת היהודים.
בתחילה אכן הפגין שר החוץ עמדה נחושה נגד "ההתנתקות", אך לאחר שהמניפולציות הרודניות של ראש הממשלה הוכיחו את יעילותן הפוליטית, דעך שר החוץ לצמצום קיומי של טשטוש הזהות העצמית. בפאזת דמדומים זאת, המהווה שלב אופייני במחזור התמורות הביולוגיות של החגבים האנושיים, עטה דיוקנו של שר החוץ את התדמית הרצויה למתבונן. על פי מאפייניה הקסומים של התופעה החגבית המדהימה, נראה שר החוץ כמתנגד ל"התנתקות" בעיני אנשי יש"ע, כתומך ב"התנתקות" בעיני לשכת שרון וכנייטרלי בעיני הציבור שלא גיבש את דעתו לגבי תוכנית העקירה.
ככל חגב אנושי הכבול לכללי הגנטיקה של בני מינו, נאלץ שר החוץ לסיים את פאזת הדמדומים, שהשרתה עליו נוחות קיומית מרנינה, ולדלג בעל כורחו לשלב הבא. מאחר שגם חגבים אנושיים ניחנו באינסטינקטים מפותחים של תודעת הנחיל, חיפש שר החוץ חיזוקים חגביים מסביבתו הקרובה, שיסייעו לו להקל את המעבר לפאזה הבאה. שולחן הממשלה, הרוחש פעילות נחילית שוקקת של מגוון מצבים חגביים עתירי תמורות חזותיות, שינויי פאזה וטשטושי זהות, לא הותיר ספק בליבו של שר החוץ באשר לצעדו הבא.
כך יצא שר החוץ מן הארון כחגב נאמן למורשתו הנושא בגאווה את בשורת מותר החגב מן האדם. בברכת ראש הממשלה ולשכתו סובב חגבנו הגאה, שנפטר מתסביכי זהות, בין שועי עולם ומוכר את "ההתנתקות" לכל מאן דבעי.
כל נחיל ארבה המכבד את עצמו היה מגרש בבושת פנים את חגב החוץ ואת כל שאר חגבי הנחיל המקנן בשולחן הממשלה. שכן, הארבה אומנם לא ניחן בחופש בחירה, אך תבונת הקיום מושרשת בטבעו. הנה כי כן, עד כדי כך נשחק כושר עמידתה של ישראל, שהיא נזקקת להידרש לאורחות חייו של הארבה כדוגמא ומופת לחוכמת ההישרדות, ואין לה תקומה כל עוד החגבים הם אלה הקובעים את גורלה.