אני ניצולת-שואה. צפיתי במו עיני בחורבן יהדות אירופה. יצאתי מאימי-השואה כשאני מחוזקת באמונתי, על פי הכתוב: "ובקשתם משם את ה' אלוקיך ומצאת. "כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך". "בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה. באחרית הימים, ושבת עד ה' אלוקיך ושמעת בקולו". "כי א-ל רחום ה' אלוקיך, לא ירפך ולא ישחיתך. ולא ישכח את ברית אבותיך אשר נשבע להם"(דברים ד' כ"ט-ל"א). ותמיד, הכלל העיקרי לנגד עיני היה "ואהבת לרעך כמוך".
אני מגדירה עצמי כ"אישה חרדית", גרה בארץ מעל 50 שנה, ובכל הבחירות לכנסת נתתי את קולי למחנה התורני. דומני, שעד היום הבעתי את אימוני בכם.
תגובתכם לדבריי הבאים, צפויה מראש: " מה האישה הזאת מתערבת לנו בעניינינו"?! לתגובה כזאת, אין לי אלא להשיב: "בתוך עמי אני יושבת" (מלכים ב', ד' 13).
רבותיי, התאכזבתי. יצאתי מן השואה ללא רבב. לא הצלתי את חיי במחיר חיי-אחרים. לא בניתי את ביתי על חורבנם של אחרים. את התורה, כך למדתי, יש לקיים באמצעות אהבת ישראל. ההיסטוריה חוזרת על עצמה. בעיני ראיתי איך השמידו היטלר ועושי-דברו, בכל פעם קבוצה אחרת: פעם את הפרופסורים והדוקטורים ופעם את הסוחרים, פעם את בעלי-ההון ופעם את העניים, פעם את הזקנים ופעם את הילדים... בכל פעם, חשבו אלה אשר שלא השתייכו לסקטור המושמד העדכני: "הם, בוודאי, לא מתכוונים אלי..."!
אתם מבקשים לטעון: "אנחנו ניטראליים", ו"ידינו לא שפכו את הדם הזה"? ונדמה לכם כי אין מתכוונים אליכם...!
בוודאי, ובוודאי שמתכוונים אליכם, כשם שמתכוונים כאן לכל עם ישראל ולכל ארץ-ישראל, גם זו שנמצאת מתחת לסוליות נעליכם.
אתם מצהירים על ניטרליות??? מתנות מחייבות, רבותיי. מתנות מחייבות אתכם לפחות שלא להפריע בגירוש אחינו מבתיהם ואדמתם. אתם מבקשים לקבל מתנות, לשתוק על גירוש שכזה ולהמשיך לקרוא: "אנחנו ניטראליים"? הפוליטיקאי והמנהיג צ'רצ'יל כבר קבע: "אין ניטראליות. הניטראליים הם אויבים". האם אתם אויבים של בני-עמכם, של אחיכם תושבי גוש קטיף וצפון השומרון?
אין שתי תורות לעם ישראל. אין "תורה תאורטית" ו"תורה פרקטית". אין שתי הלכות הפוכות באיסור והיתר. האם פסקי הרב אלישיב שליט"א ומרן הרב יוסף שליט"א אינם ראויים, ואינם מספקים בעיניכם? אימרו זאת בקול רם. כי אנו, הבוחרים, רוצים לשמוע!
אין לי כל קרובי-משפחה בגוש קטיף, או בצפון השומרון, שבגללם אני כותבת את השורות האלה. אני מרגישה שכולם שם, הם אחי ואחיותי. אולי זו הסיבה שקול דמיהם צועקים אלי עוד לפני בוא הפורענות... האם אוזניכם חירשות? האם אלה אחיכם פחות משהם שלי?
יש הלכה שבנסיבות חמורות כפיקוח-נפש, מותר אפילו למכור ספר-תורה... בצילה של אותה הלכה, אני מרשה לעצמי לשאול כמה שאלות:
האם יש הלכה שמותר לשתוק על מכירת אחים, או על חשיפתם לפיקוח-נפש, כדי לקיים מוסדות-תורה (של אגודת ישראל)? האם זוהי "הלכה חדשנית בהילוך אחורי"?
האם כדאי לאפשר בשתיקה, הריסה של בתי כנסת וישיבות בגוש קטיף וצפון השומרון, כדי להקים עוד כמה "שטיבלעך" ו"כוללים" בשכונות החרדיות?
האם זה נכון לעצום עין, נוכח גירוש אלים של קהילות יהודים שלמות, מבתיהם ומקומותיהם, כדי לקבל תקציבים לזוגות צעירים, מצעירי אגודת ישראל, לדיור?
האם ייתכן להתעלם מחיסול מקוואות בגוש קטיף וצפון השומרון, כדי לקבל הקצבות ולהקים עוד מקוואות בשכונות "אנשי שלומנו"?
האם "זה בסדר", להיות ניטרליים נוכח חורבנם של גני-ילדים ובתי-ספר כי ב"דמי-לא-יחרץ" ייכללו גנים ותלמודי תורה לילדים "חרדיים"?
האם ראוי, שלא לעשות עניין מהחרדת המתים מקברותיהם בגוש קטיף וצפון השומרון, כדי לאפשר הקצבות לפעילותה של "אתרא-קדישא", שתרעיש עולמות על חילול קברים (ולעיתים גם קברים של ספק-יהודים)?
האם התורה של כיפות הקטיפה שווה יותר מן התורה של הכיפות הסרוגות? האם אלה שמתחת לכיפה הקטיפתית השחורה, דמם אדום יותר?
אתם שם למעלה, בהנהגת אגודת ישראל, אינכם בוגרי האסכולה שלי... אני בוגרת האוניברסיטה של השואה ושל ההישרדות. אינני כותבת זאת מתוך חלום על ולוו או תמורת הטבות סקטוריאליות כלשהן, אלא רק מתוך חרדה ודאגה לעמי ומולדתי.
אתם נולדתם מאוחר יותר, ואינכם מבינים את המשמעות העמוקה של מעשיכם. שיקול-דעתכם הולך ונעשה מוזר ולא-הולם לערכים שאתם מתיימרים לייצג.
ב-79 שנות חיי למדתי, אף ראיתי, שהקב"ה מקפיד, דווקא, עם הצדיקים כחוט השערה. היזהרו לכם, צדיקים. היזהרו לכם, חכמים.
יהי רצון שתיפקחנה עיניכם לראות את הדרך הנכונה, ויתן ה' לכם מחשבות טובות, לא סקטוריאליות, אלא למען עם-ישראל וארץ-ישראל.
אני מגדירה עצמי כ"אישה חרדית", גרה בארץ מעל 50 שנה, ובכל הבחירות לכנסת נתתי את קולי למחנה התורני. דומני, שעד היום הבעתי את אימוני בכם.
תגובתכם לדבריי הבאים, צפויה מראש: " מה האישה הזאת מתערבת לנו בעניינינו"?! לתגובה כזאת, אין לי אלא להשיב: "בתוך עמי אני יושבת" (מלכים ב', ד' 13).
רבותיי, התאכזבתי. יצאתי מן השואה ללא רבב. לא הצלתי את חיי במחיר חיי-אחרים. לא בניתי את ביתי על חורבנם של אחרים. את התורה, כך למדתי, יש לקיים באמצעות אהבת ישראל. ההיסטוריה חוזרת על עצמה. בעיני ראיתי איך השמידו היטלר ועושי-דברו, בכל פעם קבוצה אחרת: פעם את הפרופסורים והדוקטורים ופעם את הסוחרים, פעם את בעלי-ההון ופעם את העניים, פעם את הזקנים ופעם את הילדים... בכל פעם, חשבו אלה אשר שלא השתייכו לסקטור המושמד העדכני: "הם, בוודאי, לא מתכוונים אלי..."!
אתם מבקשים לטעון: "אנחנו ניטראליים", ו"ידינו לא שפכו את הדם הזה"? ונדמה לכם כי אין מתכוונים אליכם...!
בוודאי, ובוודאי שמתכוונים אליכם, כשם שמתכוונים כאן לכל עם ישראל ולכל ארץ-ישראל, גם זו שנמצאת מתחת לסוליות נעליכם.
אתם מצהירים על ניטרליות??? מתנות מחייבות, רבותיי. מתנות מחייבות אתכם לפחות שלא להפריע בגירוש אחינו מבתיהם ואדמתם. אתם מבקשים לקבל מתנות, לשתוק על גירוש שכזה ולהמשיך לקרוא: "אנחנו ניטראליים"? הפוליטיקאי והמנהיג צ'רצ'יל כבר קבע: "אין ניטראליות. הניטראליים הם אויבים". האם אתם אויבים של בני-עמכם, של אחיכם תושבי גוש קטיף וצפון השומרון?
אין שתי תורות לעם ישראל. אין "תורה תאורטית" ו"תורה פרקטית". אין שתי הלכות הפוכות באיסור והיתר. האם פסקי הרב אלישיב שליט"א ומרן הרב יוסף שליט"א אינם ראויים, ואינם מספקים בעיניכם? אימרו זאת בקול רם. כי אנו, הבוחרים, רוצים לשמוע!
אין לי כל קרובי-משפחה בגוש קטיף, או בצפון השומרון, שבגללם אני כותבת את השורות האלה. אני מרגישה שכולם שם, הם אחי ואחיותי. אולי זו הסיבה שקול דמיהם צועקים אלי עוד לפני בוא הפורענות... האם אוזניכם חירשות? האם אלה אחיכם פחות משהם שלי?
יש הלכה שבנסיבות חמורות כפיקוח-נפש, מותר אפילו למכור ספר-תורה... בצילה של אותה הלכה, אני מרשה לעצמי לשאול כמה שאלות:
האם יש הלכה שמותר לשתוק על מכירת אחים, או על חשיפתם לפיקוח-נפש, כדי לקיים מוסדות-תורה (של אגודת ישראל)? האם זוהי "הלכה חדשנית בהילוך אחורי"?
האם כדאי לאפשר בשתיקה, הריסה של בתי כנסת וישיבות בגוש קטיף וצפון השומרון, כדי להקים עוד כמה "שטיבלעך" ו"כוללים" בשכונות החרדיות?
האם זה נכון לעצום עין, נוכח גירוש אלים של קהילות יהודים שלמות, מבתיהם ומקומותיהם, כדי לקבל תקציבים לזוגות צעירים, מצעירי אגודת ישראל, לדיור?
האם ייתכן להתעלם מחיסול מקוואות בגוש קטיף וצפון השומרון, כדי לקבל הקצבות ולהקים עוד מקוואות בשכונות "אנשי שלומנו"?
האם "זה בסדר", להיות ניטרליים נוכח חורבנם של גני-ילדים ובתי-ספר כי ב"דמי-לא-יחרץ" ייכללו גנים ותלמודי תורה לילדים "חרדיים"?
האם ראוי, שלא לעשות עניין מהחרדת המתים מקברותיהם בגוש קטיף וצפון השומרון, כדי לאפשר הקצבות לפעילותה של "אתרא-קדישא", שתרעיש עולמות על חילול קברים (ולעיתים גם קברים של ספק-יהודים)?
האם התורה של כיפות הקטיפה שווה יותר מן התורה של הכיפות הסרוגות? האם אלה שמתחת לכיפה הקטיפתית השחורה, דמם אדום יותר?
אתם שם למעלה, בהנהגת אגודת ישראל, אינכם בוגרי האסכולה שלי... אני בוגרת האוניברסיטה של השואה ושל ההישרדות. אינני כותבת זאת מתוך חלום על ולוו או תמורת הטבות סקטוריאליות כלשהן, אלא רק מתוך חרדה ודאגה לעמי ומולדתי.
אתם נולדתם מאוחר יותר, ואינכם מבינים את המשמעות העמוקה של מעשיכם. שיקול-דעתכם הולך ונעשה מוזר ולא-הולם לערכים שאתם מתיימרים לייצג.
ב-79 שנות חיי למדתי, אף ראיתי, שהקב"ה מקפיד, דווקא, עם הצדיקים כחוט השערה. היזהרו לכם, צדיקים. היזהרו לכם, חכמים.
יהי רצון שתיפקחנה עיניכם לראות את הדרך הנכונה, ויתן ה' לכם מחשבות טובות, לא סקטוריאליות, אלא למען עם-ישראל וארץ-ישראל.