ראש הממשלה אמר, לאחרונה, שצה"ל הוא הצבא המוסרי ביותר בעולם. הדברים נאמרו בהקשר של ה"עליהום" התקשורתי המסוכן נגד מעשים חריגים שחלקם, אפילו, בלתי נמנעים במהלך מלחמה. אבל, מדינת ישראל הרשמית טרם הגדירה את המציאות כמלחמה, וטרם הורתה לצה"ל לפעול בהתאם.
למותר לציין שה"עליהום" התקשורתי, וזה של ארגוני "זכויות האדם" למיניהם, הממלאים פיהם מים, כאשר זכויותיהם של יהודים נרמסות והם מיועדים לגירוש מבתיהם, מתייחס לפגיעות בערבים שברובם המכריע אינם חפים מפשע, תוך כדי מלחמה.
בעניין פגיעה ביהודים הכלל הוא: שקט, מתנתקים!
בהרצאה שנשא הרמטכ"ל בפני משתתפי כנס הרצליה התייחס רב-אלוף יעלון, גם, לפן המוסרי של המלחמה. לדבריו, לנושא זה יש 3 היבטים:
א. ההיבט האישי. בין כל חייל לבין עצמו, וכל אחד מאיתנו יודע, מה לעולם לא נבצע.
ב. ההיבט הישראלי. על צה"ל להביא בחשבון את המשמעויות לגבי החברה הישראלית, את החובה להימנע משסעים בה, ואת הצורך בגיבוי שלה.
ג. התייחסות הקהילה הבינלאומית.
בתום הרצאתו, בשלב השאלות, הצגתי בפניו את השאלה הבאה: "אדוני הרמטכ"ל, בהרצאתך דיברת על ההיבט המוסרי, וציינת שיש דברים שכל אחד מאיתנו יודע שלעולם לא נבצע. כיצד מתיישבת אמירה זו עם משימת ההתנתקות ועם שבועת האמונים של חיילי צה"ל, והאם אתה מוכן להביא בחשבון שתשקול התפטרות מתפקידך אם, חלילה, תידרש להורות לחיילינו לבצע את הפקודה האיומה, לגרש יהודים מבתיהם, בארצם"? בתשובתו ענה הרמטכ"ל שבמדינה דמוקרטית הצבא כפוף לדרג המדיני, ועליו לבצע כל פקודה שתינתן לו.
האומנם? הרי אפילו בהיבט (א) לעיל אמר הרמטכ"ל את ההיפך. והאם היה הרמטכ"ל מורה לצה"ל לגרש 8000 ערבים מ-22 כפרים, אם כך היה מחליט הדרג המדיני, או, שאז היה מעדיף להתפטר?
בכנס הרצליה, כמה שעות קודם לכן, התקיים מושב בענייני תקשורת, ופרץ בו עימות בין אילנה דיין לבין תא"ל רות ירון, דוברת צה"ל. העימות האפיל על דברים חמורים ביותר שנאמרו ברוח מגלומנית על-ידי אילנה דיין: "אנחנו (בתקשורת) איננו צריכים להעביר לציבור את דעותינו, אלא, את מה שהוא צריך לדעת. בן-גוריון כמנהיג נהג לומר שלא חשוב מה העם רוצה, חשוב מה העם צריך".
אילנה דיין, ושותפיה למגלומניה אינם מנהיגים, אבל הם מנסים לכפות דעות, וסדר יום על ציבור שמאס בהם, ואינו מעוניין לשמוע את דעותיהם הפוליטיות. צה"ל, הנהנה מגיבוי הציבור, אך, לא מאמון מי שמתיימרים לקבוע את מה שהציבור צריך לדעת, נקלע למלכוד בין הפטיש-האויב הפלשתינאי לבין הסדן הלא מייצג של אילנה דיין ושותפיה.
עצוב, שמי שמתיימר לדרוש מצה"ל להקפיד על כל ציפורן של אזרח האויב שותק, כאשר ראש ממשלת ישראל מתעתד לתת לצה"ל את הפקודה שאסור לתיתה, ושאסור לבצעה. גירוש בני אדם מבתיהם.
למותר לציין שה"עליהום" התקשורתי, וזה של ארגוני "זכויות האדם" למיניהם, הממלאים פיהם מים, כאשר זכויותיהם של יהודים נרמסות והם מיועדים לגירוש מבתיהם, מתייחס לפגיעות בערבים שברובם המכריע אינם חפים מפשע, תוך כדי מלחמה.
בעניין פגיעה ביהודים הכלל הוא: שקט, מתנתקים!
בהרצאה שנשא הרמטכ"ל בפני משתתפי כנס הרצליה התייחס רב-אלוף יעלון, גם, לפן המוסרי של המלחמה. לדבריו, לנושא זה יש 3 היבטים:
א. ההיבט האישי. בין כל חייל לבין עצמו, וכל אחד מאיתנו יודע, מה לעולם לא נבצע.
ב. ההיבט הישראלי. על צה"ל להביא בחשבון את המשמעויות לגבי החברה הישראלית, את החובה להימנע משסעים בה, ואת הצורך בגיבוי שלה.
ג. התייחסות הקהילה הבינלאומית.
בתום הרצאתו, בשלב השאלות, הצגתי בפניו את השאלה הבאה: "אדוני הרמטכ"ל, בהרצאתך דיברת על ההיבט המוסרי, וציינת שיש דברים שכל אחד מאיתנו יודע שלעולם לא נבצע. כיצד מתיישבת אמירה זו עם משימת ההתנתקות ועם שבועת האמונים של חיילי צה"ל, והאם אתה מוכן להביא בחשבון שתשקול התפטרות מתפקידך אם, חלילה, תידרש להורות לחיילינו לבצע את הפקודה האיומה, לגרש יהודים מבתיהם, בארצם"? בתשובתו ענה הרמטכ"ל שבמדינה דמוקרטית הצבא כפוף לדרג המדיני, ועליו לבצע כל פקודה שתינתן לו.
האומנם? הרי אפילו בהיבט (א) לעיל אמר הרמטכ"ל את ההיפך. והאם היה הרמטכ"ל מורה לצה"ל לגרש 8000 ערבים מ-22 כפרים, אם כך היה מחליט הדרג המדיני, או, שאז היה מעדיף להתפטר?
בכנס הרצליה, כמה שעות קודם לכן, התקיים מושב בענייני תקשורת, ופרץ בו עימות בין אילנה דיין לבין תא"ל רות ירון, דוברת צה"ל. העימות האפיל על דברים חמורים ביותר שנאמרו ברוח מגלומנית על-ידי אילנה דיין: "אנחנו (בתקשורת) איננו צריכים להעביר לציבור את דעותינו, אלא, את מה שהוא צריך לדעת. בן-גוריון כמנהיג נהג לומר שלא חשוב מה העם רוצה, חשוב מה העם צריך".
אילנה דיין, ושותפיה למגלומניה אינם מנהיגים, אבל הם מנסים לכפות דעות, וסדר יום על ציבור שמאס בהם, ואינו מעוניין לשמוע את דעותיהם הפוליטיות. צה"ל, הנהנה מגיבוי הציבור, אך, לא מאמון מי שמתיימרים לקבוע את מה שהציבור צריך לדעת, נקלע למלכוד בין הפטיש-האויב הפלשתינאי לבין הסדן הלא מייצג של אילנה דיין ושותפיה.
עצוב, שמי שמתיימר לדרוש מצה"ל להקפיד על כל ציפורן של אזרח האויב שותק, כאשר ראש ממשלת ישראל מתעתד לתת לצה"ל את הפקודה שאסור לתיתה, ושאסור לבצעה. גירוש בני אדם מבתיהם.