חז"ל שואלים מה ההבדל בין משה ויוסף, מדוע לא זכה משה להכנס לארץ גם לא לאחר מותו ואילו יוסף זכה לזה, וז"ל המדרש: "אמר רבי לוי אמר לפניו רבש"ע עצמותיו של יוסף נכנסו לארץ ואני איני נכנס לארץ.

אמר לו הקב"ה: מי שהודה בארצו נקבר בארצו ומי שלא הודה בארצו אינו נקבר בארצו, יוסף הודה בארצו מנין? גבירתו אומרת (בראשית ל"ט) ראו הביא לנו איש עברי וגו' ולא כפר אלא (שם מ) גנב גנבתי מארץ העברים נקבר בארצו מנין שנאמר (יהושע כד) "ואת עצמות יוסף אשר העלו מארץ מצרים קברו בשכם, אתה שלא הודית בארצך אין אתה נקבר בארצך כיצד בנות יתרו אומרות (שמות ב) איש מצרי הצילנו מיד הרועים והוא שומע ושותק לפיכך לא נקבר בארצו" (דברים רבא פרשה ב ד"ה ח ד' אלקים).

ננסה אכן להראות כי הקשר בין יוסף וארצו תופס מקום מרכזי בחייו. לכאורה יוסף הוא זה שהזמין את בני ישראל לרדת מצרימה ולהחיות את נפשם תחת חסותו כמשנה למלך מצרים.

לטווח קצר, בוודאי שהיה מדובר על הצלת נפשות בגלל הרעב הגדול ששרר בארץ כנען, מה קרה לאחר מכן? התורה מספרת לנו שבני ישראל כנראה הרגישו טוב מאוד על אדמת ניכר "וישב ישראל בארץ מצרים בארץ גשן ויאחזו בה ויפרו וירבו מאד" (בראשית מ"ז, כ"ז).

כנראה, שגם מבחינה רוחנית לא הרגיש העם בנכר טוב. שהרי יוסף ניסה להוביל במצרים מהפכה מונותואיסטית. השעבוד התחיל הרבה יותר מאוחר, כשקם מלך חדש אשר לא ידע את יוסף (שמות א' ח) לא מבחינת תרומתו לכלכלה המצרית, ולא מבחינת מורשתו הרוחנית. מי דאג לכך ש"שיר ציון לא ישכח" ? התשובה כנראה היא, יוסף בהדרכתו של יעקב.

מיד לאחר שהתורה מציינת את התבססותם של בני יעקב וישיבתם בשלווה "וישב ישראל בארץ מצרים בארץ גשן" מספרת לנו התורה :

" ויקרבו ימי ישראל למות ויקרא לבנו ליוסף ויאמר לו אם נא מצאתי חן בעיניך שים נא ידך תחת ירכי ועשית עמדי חסד ואמת אל נא תקברני במצרים: ושכבתי עם אבתי ונשאתני ממצרים וקברתני בקברתם ויאמר אנכי אעשה כדברך. ויאמר השבעה לי וישבע לו וישתחו ישראל על ראש המטה" (שם מ"ז כ"ט-ל"א).

יעקב המוטרד מההתבססות במצרים משביע את יוסף שלא יקבור אותו במצרים כדי שצאצאיו ידעו להיכן הוא שייך, לארץ ישראל. זו אולי גם הסיבה שהתורה מכנה בהקשר זה את יעקב, דווקא, כישראל וגם את בניו כבני ישראל. הסמל לחיים הטובים של צאצאי יעקב במצרים הם הנסיכים, בניו של ה"משנה למלך" מנשה ואפרים, לכן גם בפרשיה הבאה העוסקת בהם הדבר מודגש:

"ויגד ליעקב ויאמר הנה בנך יוסף בא אליך ויתחזק ישראל וישב על המטה. "וירא ישראל את בני יוסף ויאמר מי אלה:… ועיני ישראל כבדו מזקן לא יוכל לראות ויגש אתם אליו וישק להם ויחבק להם". "ויאמר ישראל אל יוסף ראה פניך לא פללתי והנה הראה אתי אלהים גם את זרעך". "ויקח יוסף את שניהם את אפרים בימינו משמאל ישראל ואת מנשה בשמאלו מימין ישראל ויגש אליו". "וישלח ישראל את ימינו וישת על ראש אפרים והוא הצעיר ואת שמאלו על ראש מנשה שכל את ידיו כי מנשה הבכור".

... "ויברכם ביום ההוא לאמר בך יברך ישראל לאמר ישמך אלהים כאפרים וכמנשה וישם את אפרים לפני מנשה". ויאמר ישראל אל יוסף הנה אנכי מת והיה אלהים עמכם והשיב אתכם אל ארץ אבתיכם: ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמרי בחרבי ובקשתי" (שם, מ"ח).

לכן, ספר בראשית, ספרה של ארץ ישראל, מסתיים בשבועה שהשביע יוסף את בניו שלא לקברו במצרים ולהעלות את עצמותיו אל ארצם של בני ישראל "וישבע יוסף את בני ישראל לאמר פקד יפקד אלהים אתכם והעלתם את עצמתי מזה". "וימת יוסף בן מאה ועשר שנים ויחנטו אתו ויישם בארון במצרים" (שם נ' כ"ה-כ"ו).

יוסף לא נקבר במצרים הוא חיכה בארון עד לקבורתו בארץ ישראל. זו הסיבה שספר יהושע המוגדר בפי חז"ל " שערכה של ארץ ישראל הוא (נדרים דף כב ע"ב), מסתיים בסיפור קבורתו של יוסף בארצו-ארץ ישראל. "ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם בחלקת השדה אשר קנה יעקב" (יהושע כ"ד, ל"ב).

דווקא, בימים אלה נזכור, בכל רגע, את הקשר המיוחד של עם ישראל לארץ ישראל.