מהו שיא החוצפה? לגנות את החרדים על שהם נותנים יד לשרון לביצוע העקירה, כאשר קוראים לך זבולון אורלב. שיא החוצפה והציניות. הרי אתה, אורלב, איפשרת לשרון להגיע עד הלום. אתה סירבת לפרוש מהממשלה בזמן ש"מורדי הליכוד" עוד מנו 20 חברי כנסת, בזמן שגילה גמליאל עוד חשבה, בצדק, שיותר טוב לקריירה שלה להתנגד להתנתקות ולתקוף את שרון.
אתם נתתם לשרון חודשים של שקט ואוויר לנשימה בזמן שבמפלגת העבודה עוד היו די הרבה מתנגדים לכניסה לממשלה, בזמן שסילבן שלום ולימור ליבנת עוד לא מכרו את עצמם. אתם מנעתם משבר בזמן שבו למשבר ממשלתי היה סיכוי טוב ליצור דינאמיקה שתפיל את שרון. אתה, ועוד שלושה חברי כנסת של המפד"ל, התנדבתם לסתום למענו בגופכם את החור שבסכר. אתם הייתם האינפוזיה של תוכנית ההתנתקות בימים שבהם היא הייתה חולה אנושות, אולי גוססת.
אתם, שמייצגים את הציונות הדתית, שהתנועה שלכם הקימה את היישובים בגוש קטיף, אתם אפשרתם לשרון לצבור עוד ועוד תמיכה של דעת הקהל ב"תוכנית ההתנתקות" המוזרה שלו, ונתתם לו את הזמן לגייס עוד ועוד תמיכה מדינית בינלאומית בתוכנית, שלפני שנה עוד הייתה בלתי מקובלת אפילו על הממשל בוושינגטון. אתם הייתם הפיגום שבעזרתו שרון בנה את כל הבניין המפלצתי הזה. ועכשיו אתם מגנים את החרדים, שמעולם לא היו ציונים, שמעולם לא התיימרו לייצג את המתיישבים? מה אתם רוצים מהם?
רק בני ברק?
ובכל זאת, לא כולנו זבולון אורלב, והמתרחש הוא באמת טרגדיה. הרב אלישיב רוצה להציל את עולם התורה ואת קיום הישיבות, והוא מוכן לשם כך להסכים לחורבן גוש קטיף. אבל גם בגוש קטיף יש הרבה תורה. יש שם ישיבות וכוללים, ועשרות בתי כנסת ובתי מדרש, שעתידים להיחרב ולהפוך להיות דירי צאן במקרה הטוב, או מחנות אימונים לרוצחי חמאס במקרה היותר סביר. האם תורה היא רק כסף ורק בני ברק?
הטרגדיה היא הפיצול ההיסטורי בתוך גוש התורה, שמאפשר לחילוני מחוות השקמים להפריד ולמשול, ועוד להשתעשע: את החרדים הוא משבץ עם מפלגת העבודה, ואת הציונות הדתית הוא תופר לשינוי, והוא יושב לו באמצע, אוכל שרימפס לתיאבון ונהנה. בשותפות עם לומדי תורה א' הוא מייבש את בתי המדרש של לומדי תורה ב', ואחר כך בשותפות עם ב' הוא מחריב את בתי המדרש של א'. כתוצאה מהפיצול, עם השנים יש במדינה יותר ויותר דתיים, אבל היא נעשית יותר ויותר חילונית.
הפיצול הזה לא חדש, ימיו כימי התנועה הציונית, אבל אולי הוא מתקרב אל סופו, בגלל כמה שינויים שחלו הן ברחוב הדתי והן ברחוב החילוני. ראשית, החילוניות הלכה והקצינה. יכול להיות שהאפיקורסים היו פעם יותר כופרים, אבל מעולם לא היה רחוב יהודי כל כך חילוני כפי שנראה הרחוב הישראלי של היום. בסביבה (החילונית) שבה גדלתי, כמעט לא היה אדם שלא צם ביום כיפור.
בחגים ובימים נוראים בתי הכנסת היו מלאים יהודים לא דתיים. כל אדם משכיל היה בקי בתנ"ך. בעבר היותר רחוק היו ימים שבהם ביאליק היה מראשי הלוחמים על שמירת השבת בתל אביב, מסיבות של תרבות לאומית ומורשת יהודית.
המפץ הקטן
במקביל, הרחוב החרדי נעשה הרבה יותר "ציוני". כיום מעטים מאוד בתוכו פוסלים עקרונית את מדינת ישראל ורואים בה מעשה שטן. בקרב הרוב הגדול של הציבור החרדי הולכת וגוברת ההזדהות עם המדינה, ותחושת השייכות אליה. עדיין אין לציבור החרדי תשובה מניחה את הדעת לשאלת אי הגיוס שלהם לצה"ל, אבל השאלה נעשתה קצת פחות חריפה, כאשר רף הגיוס, גם בציבור הלא דתי, יורד ל-50%, וכאשר אצל סלבריטאים וגיבורי תרבות, הוא עומד על שיעור נמוך בהרבה.
בכלל, מה בדיוק משמעות הציונות במדינה שבה בג"ץ לא מאפשר לעם היהודי לרכוש קרקעות עבור יהודים, והקמת ישובים ליהודים נחשבת לגזענות, ולב ארץ ישראל נחשב לאדמה פלשתינית כבושה. אני כבר לא בטוח שאני יודע במה אריאל שרון יותר ציוני מהרב אלישיב. בהחרבת ישובים? קווי ההבחנה בין יותר ציוני לבין פחות ציוני, מתחילים להיות יותר ויותר דומים לקווי הגבול בין יותר יהודי לבין פחות יהודי. הברית ההיסטורית בין הדתיים והשמאל הלכה והתמוססה בגלל זה, לא בגלל השטחים וההתנחלויות. ובדיוק מאותה סיבה הלכה והתבשלה הברית בין הדתיים והליכוד.
אלא, שעכשיו אריאל שרון מוביל את הליכוד שמאלה. ובעתיד הברית היחידה שיוכלו הדתיים לעשות, היא ברית בינם לבין עצמם. אין סיכוי ל"מפץ הגדול" שלאחרונה כמה כותבי טורים חולמים עליו בהקיץ. זו עוד וריאציה של חלום ד"ש המתנפץ שוב ושוב כבר שלושים שנה. אבל אולי יתרחש מפץ לגמרי אחר. אולי כתוצאה ממהלכי האימים של שרון יתהוו שלושה גושים שווי כוח: שמאל, ימין ודתיים. כל אחד מהשלושה יוכל להעמיד ראש ממשלה, ואין יותר בריתות היסטוריות.
אתם נתתם לשרון חודשים של שקט ואוויר לנשימה בזמן שבמפלגת העבודה עוד היו די הרבה מתנגדים לכניסה לממשלה, בזמן שסילבן שלום ולימור ליבנת עוד לא מכרו את עצמם. אתם מנעתם משבר בזמן שבו למשבר ממשלתי היה סיכוי טוב ליצור דינאמיקה שתפיל את שרון. אתה, ועוד שלושה חברי כנסת של המפד"ל, התנדבתם לסתום למענו בגופכם את החור שבסכר. אתם הייתם האינפוזיה של תוכנית ההתנתקות בימים שבהם היא הייתה חולה אנושות, אולי גוססת.
אתם, שמייצגים את הציונות הדתית, שהתנועה שלכם הקימה את היישובים בגוש קטיף, אתם אפשרתם לשרון לצבור עוד ועוד תמיכה של דעת הקהל ב"תוכנית ההתנתקות" המוזרה שלו, ונתתם לו את הזמן לגייס עוד ועוד תמיכה מדינית בינלאומית בתוכנית, שלפני שנה עוד הייתה בלתי מקובלת אפילו על הממשל בוושינגטון. אתם הייתם הפיגום שבעזרתו שרון בנה את כל הבניין המפלצתי הזה. ועכשיו אתם מגנים את החרדים, שמעולם לא היו ציונים, שמעולם לא התיימרו לייצג את המתיישבים? מה אתם רוצים מהם?
רק בני ברק?
ובכל זאת, לא כולנו זבולון אורלב, והמתרחש הוא באמת טרגדיה. הרב אלישיב רוצה להציל את עולם התורה ואת קיום הישיבות, והוא מוכן לשם כך להסכים לחורבן גוש קטיף. אבל גם בגוש קטיף יש הרבה תורה. יש שם ישיבות וכוללים, ועשרות בתי כנסת ובתי מדרש, שעתידים להיחרב ולהפוך להיות דירי צאן במקרה הטוב, או מחנות אימונים לרוצחי חמאס במקרה היותר סביר. האם תורה היא רק כסף ורק בני ברק?
הטרגדיה היא הפיצול ההיסטורי בתוך גוש התורה, שמאפשר לחילוני מחוות השקמים להפריד ולמשול, ועוד להשתעשע: את החרדים הוא משבץ עם מפלגת העבודה, ואת הציונות הדתית הוא תופר לשינוי, והוא יושב לו באמצע, אוכל שרימפס לתיאבון ונהנה. בשותפות עם לומדי תורה א' הוא מייבש את בתי המדרש של לומדי תורה ב', ואחר כך בשותפות עם ב' הוא מחריב את בתי המדרש של א'. כתוצאה מהפיצול, עם השנים יש במדינה יותר ויותר דתיים, אבל היא נעשית יותר ויותר חילונית.
הפיצול הזה לא חדש, ימיו כימי התנועה הציונית, אבל אולי הוא מתקרב אל סופו, בגלל כמה שינויים שחלו הן ברחוב הדתי והן ברחוב החילוני. ראשית, החילוניות הלכה והקצינה. יכול להיות שהאפיקורסים היו פעם יותר כופרים, אבל מעולם לא היה רחוב יהודי כל כך חילוני כפי שנראה הרחוב הישראלי של היום. בסביבה (החילונית) שבה גדלתי, כמעט לא היה אדם שלא צם ביום כיפור.
בחגים ובימים נוראים בתי הכנסת היו מלאים יהודים לא דתיים. כל אדם משכיל היה בקי בתנ"ך. בעבר היותר רחוק היו ימים שבהם ביאליק היה מראשי הלוחמים על שמירת השבת בתל אביב, מסיבות של תרבות לאומית ומורשת יהודית.
המפץ הקטן
במקביל, הרחוב החרדי נעשה הרבה יותר "ציוני". כיום מעטים מאוד בתוכו פוסלים עקרונית את מדינת ישראל ורואים בה מעשה שטן. בקרב הרוב הגדול של הציבור החרדי הולכת וגוברת ההזדהות עם המדינה, ותחושת השייכות אליה. עדיין אין לציבור החרדי תשובה מניחה את הדעת לשאלת אי הגיוס שלהם לצה"ל, אבל השאלה נעשתה קצת פחות חריפה, כאשר רף הגיוס, גם בציבור הלא דתי, יורד ל-50%, וכאשר אצל סלבריטאים וגיבורי תרבות, הוא עומד על שיעור נמוך בהרבה.
בכלל, מה בדיוק משמעות הציונות במדינה שבה בג"ץ לא מאפשר לעם היהודי לרכוש קרקעות עבור יהודים, והקמת ישובים ליהודים נחשבת לגזענות, ולב ארץ ישראל נחשב לאדמה פלשתינית כבושה. אני כבר לא בטוח שאני יודע במה אריאל שרון יותר ציוני מהרב אלישיב. בהחרבת ישובים? קווי ההבחנה בין יותר ציוני לבין פחות ציוני, מתחילים להיות יותר ויותר דומים לקווי הגבול בין יותר יהודי לבין פחות יהודי. הברית ההיסטורית בין הדתיים והשמאל הלכה והתמוססה בגלל זה, לא בגלל השטחים וההתנחלויות. ובדיוק מאותה סיבה הלכה והתבשלה הברית בין הדתיים והליכוד.
אלא, שעכשיו אריאל שרון מוביל את הליכוד שמאלה. ובעתיד הברית היחידה שיוכלו הדתיים לעשות, היא ברית בינם לבין עצמם. אין סיכוי ל"מפץ הגדול" שלאחרונה כמה כותבי טורים חולמים עליו בהקיץ. זו עוד וריאציה של חלום ד"ש המתנפץ שוב ושוב כבר שלושים שנה. אבל אולי יתרחש מפץ לגמרי אחר. אולי כתוצאה ממהלכי האימים של שרון יתהוו שלושה גושים שווי כוח: שמאל, ימין ודתיים. כל אחד מהשלושה יוכל להעמיד ראש ממשלה, ואין יותר בריתות היסטוריות.