ההוראה לפנות קהילות יהודיות ולהרוס בתים ורכוש היא מנוגדת בתכלית ליעודו של צה"ל (כפי שהוא מצוטט באתר הרשמי של דובר צה"ל www1.idf.il/DOVER):

"יעודו של צה"ל הוא להגן על קיומה של מדינת ישראל ועצמאותה, ולמנוע כל מאמץ של האויב להפריע לחיי השגרה בישראל". האם אין בשימוש זה שימוש פוליטי יותר מאשר צבאי? אם המשימה היא יעד צבאי, מניעת טרור, הגנת אזרחים, נצחון בקרב נגד אויבינו, אין כל בסיס לסרבנות.

אבל מי הוא ה"אויב" בישובים ביש"ע? כיצד מהווים הם איום על רווחתנו ועל בטחוננו? מתוקף איזה סמכות מורה הממשלה לצה"ל לתקוף אותם?

השימוש בצבאנו לבצוע מדיניות מאד שנויה במחלוקת, כמו גירוש יהודים מבתיהם, במיוחד בכוח, איננו משימה צבאית. לכן, שימוש זה לרעה בחיילינו הוא מהלומה ישירה לדמוקרטיה הישראלית ולצבאנו. כי צה"ל הוא צבא העם. הגיוס הוא חובה, וחיילינו משרתים בגאוה וללא שאלות. עוצמתו ואופיו של צה"ל נטועים במשימתו להגנת העם. רוחו תלויה בגאוה שלנו בהקרבתם של חיילינו, ובתמיכתנו בהם. מלחמתם היא מלחמתנו. אנו מתפללים לשלומם ושמחים בהצלחתם, כי הם אנחנו.

יעודו של צה"ל הוא הגנת אזרחיו, ולא הריסת בתיהם.

אם הממשלה רוצה לעקור יהודים מבתיהם ולהרוס אותם, ייעשה הדבר על ידי כוח מיוחד, בהתנדבות ובתשלום, אבל לא על ידי צה"ל. אכיפת החוק היא משימתה של המשטרה.

כדי להשיג רמה מינימאלית של קונסנסוס ומניעת קריעתה של הארץ לגזרים יש לערוך משאל עם או ללכת לבחירות.