במכת חושך נאמר: "ויהי חשך אפלה בכל ארץ מצרים שלשת ימים, לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו שלושת ימים, ולכל בני ישראל היה אור במושבותם" (שמות י', כ"ב-כ"ג). רש"י מפרש "חושך של אופל שלא ראו איש את אחיו שלשה ימים, ועוד שלשה ימים אחרים חושך מוכפל על זה שלא קמו איש מתחתיו, יושב אין יכל לעמוד, ועומד אין יכל לישב".
שתי מדרגות בחושך. המדרגה הראשונה - לא ראו איש את אחיו אבל עדיין היו יכולים להתנועע, לקום ולשבת. אבל ישנה מדרגה חמורה מזו, שלא רק שלא ראו איש את אחיו, גם היו כמשותקים. לא היו יכולים לזוז ממקומם. יושב אינו יכול לקום ועומד אינו יכול לשבת.
חושך מצרים מלמדנו על שתי מדרגות בהסתר פנים - לכלל ולפרט. אם אדם אינו רואה ואינו חש את הסובבים אותו, את כאבם וצערם של אשתו וילדיו או של אחיו ושכניו - סימן שהוא שרוי בחשכה נפשית. כך גם בכלל, אם אינו חש ומצטער בצער הציבור והאומה, סימן הוא שאינו מחובר כראוי לציבור ולאומה, ונשמתו מואפלת. ועוד, ישנה מדרגה נמוכה וחמורה מזו והיא :כשאדם נמצא בייאוש ובדיכאון, חס וחלילה, ואינו יכול לקום ממצבו בכוחות עצמו. הוא משותק נפשית ופיזית. זה כבר בחינת הסתר בתוך הסתר. לא רק שאינו חש את הסובבים אותו, גם אינו מאמין ביכולתו לשנות את מצבו הוא. זה היה מצבם של המצרים במכת חושך. אבל "לבני ישראל היה אור במושבותם", ראו איש את רעהו, חברו איש לרעהו, כאבו את כאבו של הזולת ושמחו בשמחתו. לא היו מיואשים ולא מדוכאים, אדרבא מלאי אמונה וביטחון.
נכון לעכשיו. אשרינו מה טוב חלקנו שלמרות העננים המקדירים את שמי מדינתנו היקרה בצורת "מפת הדרכים" של בוש ומנהיגי מדינות נוספות שמטרתם לגמד את מדינת ישראל ולהחלישה על ידי הקמת מדינה ערבית בלב ליבה של ארצנו האהובה והקדושה, ולמרות "תכנית ההתנתקות" מארצנו שמתכנן שרון, ישנם אנשי אמונה המאירים את שמי אומתנו, המתחברים לארצנו במסירות נפש מופלאה ובאהבה גדולה הם מפיחים רוח, מפיחים אמונה ובטחון ותקווה לעם ישראל השב ומתקבץ בציון.
אנשי יש"ע וכל נאמני ואוהבי עמנו, ארצנו ותורתנו הקדושה, הנכם מזכים את כלל ישראל גם את אלו השרויים בתוך ענן בחושך ובאפילה, ואינם חשים ואינם מרגישים את כאבה של ארצנו האהובה, מולדתנו. האמא הנאמנה והאוהבת ששומרת לנו אימונים אלפי שנים, גם בגלותנו, ומצפה לשוב בניה, שלצערנו ולבושתנו בניה בועטים בה, ויש הרוצים אפילו למכור אותה לעם זר, לא יקום ולא יהיה. אתם האור שבקצה "מנהרת הזמן" של דורנו. ודרככם יתקיים בבחינת "ולבני ישראל היה אור במושבותם.
בציפייה לישועה השלמה.
שתי מדרגות בחושך. המדרגה הראשונה - לא ראו איש את אחיו אבל עדיין היו יכולים להתנועע, לקום ולשבת. אבל ישנה מדרגה חמורה מזו, שלא רק שלא ראו איש את אחיו, גם היו כמשותקים. לא היו יכולים לזוז ממקומם. יושב אינו יכול לקום ועומד אינו יכול לשבת.
חושך מצרים מלמדנו על שתי מדרגות בהסתר פנים - לכלל ולפרט. אם אדם אינו רואה ואינו חש את הסובבים אותו, את כאבם וצערם של אשתו וילדיו או של אחיו ושכניו - סימן שהוא שרוי בחשכה נפשית. כך גם בכלל, אם אינו חש ומצטער בצער הציבור והאומה, סימן הוא שאינו מחובר כראוי לציבור ולאומה, ונשמתו מואפלת. ועוד, ישנה מדרגה נמוכה וחמורה מזו והיא :כשאדם נמצא בייאוש ובדיכאון, חס וחלילה, ואינו יכול לקום ממצבו בכוחות עצמו. הוא משותק נפשית ופיזית. זה כבר בחינת הסתר בתוך הסתר. לא רק שאינו חש את הסובבים אותו, גם אינו מאמין ביכולתו לשנות את מצבו הוא. זה היה מצבם של המצרים במכת חושך. אבל "לבני ישראל היה אור במושבותם", ראו איש את רעהו, חברו איש לרעהו, כאבו את כאבו של הזולת ושמחו בשמחתו. לא היו מיואשים ולא מדוכאים, אדרבא מלאי אמונה וביטחון.
נכון לעכשיו. אשרינו מה טוב חלקנו שלמרות העננים המקדירים את שמי מדינתנו היקרה בצורת "מפת הדרכים" של בוש ומנהיגי מדינות נוספות שמטרתם לגמד את מדינת ישראל ולהחלישה על ידי הקמת מדינה ערבית בלב ליבה של ארצנו האהובה והקדושה, ולמרות "תכנית ההתנתקות" מארצנו שמתכנן שרון, ישנם אנשי אמונה המאירים את שמי אומתנו, המתחברים לארצנו במסירות נפש מופלאה ובאהבה גדולה הם מפיחים רוח, מפיחים אמונה ובטחון ותקווה לעם ישראל השב ומתקבץ בציון.
אנשי יש"ע וכל נאמני ואוהבי עמנו, ארצנו ותורתנו הקדושה, הנכם מזכים את כלל ישראל גם את אלו השרויים בתוך ענן בחושך ובאפילה, ואינם חשים ואינם מרגישים את כאבה של ארצנו האהובה, מולדתנו. האמא הנאמנה והאוהבת ששומרת לנו אימונים אלפי שנים, גם בגלותנו, ומצפה לשוב בניה, שלצערנו ולבושתנו בניה בועטים בה, ויש הרוצים אפילו למכור אותה לעם זר, לא יקום ולא יהיה. אתם האור שבקצה "מנהרת הזמן" של דורנו. ודרככם יתקיים בבחינת "ולבני ישראל היה אור במושבותם.
בציפייה לישועה השלמה.