מכתב לד"ר מוטי שלם, מנהל בית הספר המרכזי להוראת השואה, "יד ושם" בירושלים.
שלום רב,
המסע התקשורתי, שמקדש את פולחן הציות העיוור לפקודות צבאיות, מטיל צל כבד על מוסריותה של מדינת ישראל. דווקא, כעם שבמשך שנות גלותו הפך להיות קורבן מועד של הציות המוחלט לפקודות באשר הן, עלינו להתקומם נגד מחול השדים המנסה להפוך את סרבנות המצפון לתופעה אנטי-מוסרית המערערת את חוסנה של מדינת ישראל. נהפוך הוא. המהלך היחיד המסוגל כיום להציל את המדינה משקיעתה המוסרית למדמנת המשטרים האפלים הוא סרבנות מצפון גורפת.
בעוד שסרבנות המצפון היא סגולה מוסרית שרק תחזק את המדינה, הפשעים האתניים שרוקמת הממשלה במסווה של קישוטים מילוליים דוגמת התנתקות, פינוי ועקירה ימוטטו את ישראל. יתירה מזאת, טיהור אתני של יהודים במולדתם יעניק הכשר מוסרי, בדיעבד, לכל אותם פשעים שבוצעו במהלך ההיסטוריה נגד יהודי הגלות על רקע השתייכותם הלאומית.
סמכותן השלטונית של הממשלה והכנסת נובעת, אך ורק, מתוקף הכרעתו הדמוקרטית של העם. לכן, כל עוד הממשלה והכנסת מקדמות את "ההתנתקות", המנוגדת להחלטתו של הרוב האלקטורלי שהכריע נגד עקירת התיישבות, הן מאבדות את זכותן הדמוקרטית להנהיג את המדינה, להשליט מדיניות ולחוקק חוקים.
תחת הכותרת "מאות חיילים חילונים חתמו על סירוב לפנות יישובים" חושף עיתון מעריב מיום שישי 7.1.2005 פרטים על התארגנות חילונים נגד פינוי יישובים. להלן קטע מאלף מתוך הכתבה:
צפריר רונן, חילוני ממושב מולדת, בוגר סיירת מטכ"ל ותומך מפלגת העבודה, מתנגד בחריפות לפינוי וטוען כי המדינה רודפת את ציבור המתנחלים. "חוק ההתנתקות, שמכונה פינוי פיצוי, דומה לחוקי נירנברג", אמר רונן, "גם להם היה אסור לציית, כי הם היו בלתי חוקיים בעליל".
רונן, ששירת בסיירת בתקופה שבה שאול מופז היה סגן מפקד היחידה, נטל חלק בקמפיין הבחירות של מפלגת העבודה ויצחק רבין ב- 1992. "אני במקור מקיבוץ עין חרוד ואני בא מהמקום הכי רחוק מהציבור הדתי", הסביר רונן, "אני מתגעגע לימים שבהם בני הקיבוצים היו כמו הציבור הדתי. עד לפני שנה עוד ישבתי במבדקים של סיירת מטכ"ל ואני קובע חד-משמעית - הציבור הדתי הוא הכי איכותי שיש. היחס לדתיים היום מזכיר את היחס ליהודים באירופה של תחילת המאה ה- 20. אני אקרא לכל מי שאני מכיר לא לציית לפקודת הפינוי. זה לא נקרא סירוב, זה נקרא אי ציות לפקודה בלתי חוקית בעליל."
דבריו הנחרצים של צפריר רונן מתארים את המצב לאשורו. השימוש בצה"ל כקבלן ביצוע של פשעים אתניים הוא זה המאיים על המדינה. מתוקף תפקידך כמנהל בית הספר המרכזי להוראת השואה, חובתך כאיש חינוך האמון על לקחי השואה היא לקרוא מעל כל במה ציבורית לסירוב פקודה גורף נגד ההתקרנפות הממלכתית שמקדשת את עצמה על מנת להכשיר את הקרקע לביצוע מהלכים דורסניים נגד אזרחי המדינה. אלא, שדווקא אתה הוא זה היוצא בהצהרה תקשורתית השוללת מכל וכל את סרבנות המצפון באשר היא, ואף מגדיר אותה כסכנה לקיום המדינה.
הניסיון הדמגוגי לדחוק לתוך מיטת סדום ערכית אחת את הסרבנות הפוליטית יחד עם הסירוב המצפוני לציית לפקודה נפשעת משקף גישה טוטליטרית רדודה ואנטי-מוסרית. הנה כי כן, תופעות סוריאליסטיות, דוגמת מנהל בית ספר להוראת השואה הדוגל בהשקפות פשיסטיות, ממחישות באופן חי ונוקב טרגדיה של מדינה ההולכת ומאבדת את שפיותה המוסרית.
מה פלא שלקחי השואה לא נלמדו, וישראל מוכת העיוורון ממשיכה לצעוד באותו נתיב פורעני שהוביל את יהודי אירופה אל אובדנם. הריאיון המצמרר, שהענקת לערוץ הטלוויזיה הממלכתי, רק מחזק את צדקתו וחשיבותו של המסר החינוכי הגלום בענידת הטלאי הכתום.
שלום רב,
המסע התקשורתי, שמקדש את פולחן הציות העיוור לפקודות צבאיות, מטיל צל כבד על מוסריותה של מדינת ישראל. דווקא, כעם שבמשך שנות גלותו הפך להיות קורבן מועד של הציות המוחלט לפקודות באשר הן, עלינו להתקומם נגד מחול השדים המנסה להפוך את סרבנות המצפון לתופעה אנטי-מוסרית המערערת את חוסנה של מדינת ישראל. נהפוך הוא. המהלך היחיד המסוגל כיום להציל את המדינה משקיעתה המוסרית למדמנת המשטרים האפלים הוא סרבנות מצפון גורפת.
בעוד שסרבנות המצפון היא סגולה מוסרית שרק תחזק את המדינה, הפשעים האתניים שרוקמת הממשלה במסווה של קישוטים מילוליים דוגמת התנתקות, פינוי ועקירה ימוטטו את ישראל. יתירה מזאת, טיהור אתני של יהודים במולדתם יעניק הכשר מוסרי, בדיעבד, לכל אותם פשעים שבוצעו במהלך ההיסטוריה נגד יהודי הגלות על רקע השתייכותם הלאומית.
סמכותן השלטונית של הממשלה והכנסת נובעת, אך ורק, מתוקף הכרעתו הדמוקרטית של העם. לכן, כל עוד הממשלה והכנסת מקדמות את "ההתנתקות", המנוגדת להחלטתו של הרוב האלקטורלי שהכריע נגד עקירת התיישבות, הן מאבדות את זכותן הדמוקרטית להנהיג את המדינה, להשליט מדיניות ולחוקק חוקים.
תחת הכותרת "מאות חיילים חילונים חתמו על סירוב לפנות יישובים" חושף עיתון מעריב מיום שישי 7.1.2005 פרטים על התארגנות חילונים נגד פינוי יישובים. להלן קטע מאלף מתוך הכתבה:
צפריר רונן, חילוני ממושב מולדת, בוגר סיירת מטכ"ל ותומך מפלגת העבודה, מתנגד בחריפות לפינוי וטוען כי המדינה רודפת את ציבור המתנחלים. "חוק ההתנתקות, שמכונה פינוי פיצוי, דומה לחוקי נירנברג", אמר רונן, "גם להם היה אסור לציית, כי הם היו בלתי חוקיים בעליל".
רונן, ששירת בסיירת בתקופה שבה שאול מופז היה סגן מפקד היחידה, נטל חלק בקמפיין הבחירות של מפלגת העבודה ויצחק רבין ב- 1992. "אני במקור מקיבוץ עין חרוד ואני בא מהמקום הכי רחוק מהציבור הדתי", הסביר רונן, "אני מתגעגע לימים שבהם בני הקיבוצים היו כמו הציבור הדתי. עד לפני שנה עוד ישבתי במבדקים של סיירת מטכ"ל ואני קובע חד-משמעית - הציבור הדתי הוא הכי איכותי שיש. היחס לדתיים היום מזכיר את היחס ליהודים באירופה של תחילת המאה ה- 20. אני אקרא לכל מי שאני מכיר לא לציית לפקודת הפינוי. זה לא נקרא סירוב, זה נקרא אי ציות לפקודה בלתי חוקית בעליל."
דבריו הנחרצים של צפריר רונן מתארים את המצב לאשורו. השימוש בצה"ל כקבלן ביצוע של פשעים אתניים הוא זה המאיים על המדינה. מתוקף תפקידך כמנהל בית הספר המרכזי להוראת השואה, חובתך כאיש חינוך האמון על לקחי השואה היא לקרוא מעל כל במה ציבורית לסירוב פקודה גורף נגד ההתקרנפות הממלכתית שמקדשת את עצמה על מנת להכשיר את הקרקע לביצוע מהלכים דורסניים נגד אזרחי המדינה. אלא, שדווקא אתה הוא זה היוצא בהצהרה תקשורתית השוללת מכל וכל את סרבנות המצפון באשר היא, ואף מגדיר אותה כסכנה לקיום המדינה.
הניסיון הדמגוגי לדחוק לתוך מיטת סדום ערכית אחת את הסרבנות הפוליטית יחד עם הסירוב המצפוני לציית לפקודה נפשעת משקף גישה טוטליטרית רדודה ואנטי-מוסרית. הנה כי כן, תופעות סוריאליסטיות, דוגמת מנהל בית ספר להוראת השואה הדוגל בהשקפות פשיסטיות, ממחישות באופן חי ונוקב טרגדיה של מדינה ההולכת ומאבדת את שפיותה המוסרית.
מה פלא שלקחי השואה לא נלמדו, וישראל מוכת העיוורון ממשיכה לצעוד באותו נתיב פורעני שהוביל את יהודי אירופה אל אובדנם. הריאיון המצמרר, שהענקת לערוץ הטלוויזיה הממלכתי, רק מחזק את צדקתו וחשיבותו של המסר החינוכי הגלום בענידת הטלאי הכתום.