מזה מספר שבועות שחל שינוי בחיי. כמעט שלוש שנים של מעצר בית מנהלי מוחלט, ובאמצע מעצר מינהלי בבית סוהר למשך תשעה חודשים נסתיימו, ולפתע מצאתי עצמי במצב חדש ובלתי מוכר, מעצר בית לילי מנהלי בלבד, משבע עד שבע. מזאב טורף כל היום הפכתי בין לילה לכבשה ביום ולזאב בלילה.
לאור מצבי החדש, החלטתי לנער את האבק מעלי, ולשמן את איבריי החלודים. החלטתי לזנוח את מכשיר הריצה שרכשתי, ולהחליפו באימונים בשטח הפתוח. עליתי מחברון לאצטדיון הספורט בקרית ארבע. פתחתי בחימום שכלל חצי שעה הליכה מהירה ולאחר מכן עברתי לריצה קלה למשך 15 דקות, ולסיום קצת שכיבות סמיכה וכפיפות בטן.
חשבתי לתומי שלא אמצא איש באצטדיון בשעות הבוקר בהם התאמנתי, אולם, הופתעתי לגלות שהאצטדיון שקק חיים. להפתעתי הרבה, זיהיתי דמויות מוכרות שמתאמנות בשצף קצף. לא, לא היו אלה חברי בעלי הכרס, אלא, דווקא כאלה שהם לא בדיוק חברים שלי... שוטרי משטרת חברון. גם הם הופתעו לראות אותי ושאלו אם אני מתאמן כדי להיות בכושר בעת גירוש היהודים מגוש קטיף וצפון השומרון.
מספר ימים אחר כך, שוב עליתי לאצטדיון בקרית ארבע ושוב פגשתי בשוטרים אחרים שמתאמנים. וכך בכל פעם שאני עולה, אני פוגש באצטדיון שוטרים מתאמנים.
מדוע אני משתף את ציבור הקוראים בדבר זה? ובכן רבותי, כדי שנלמד ונעשה. בעוד שהשוטרים נערכים לגירוש היהודים, בעוד שהם עושים כושר ומתחזקים, אצלנו אין הכנה ליום פקודה. וכך, אם חס ושלום נמצא עצמנו מול אלה שאמורים לגרש אותנו מבתינו, בגירוש האכזרי שהאדון, אריק שרון, מתכנן, הם יהיו עדיפים עלינו בעשרת מונים בכל הקשור לכוח ולכושר. לנו לא יהיה כושר גופני לרוץ על הג'בלאות, לנו לא יהיה כוח מספיק להיאחז ברגבי אדמתנו, והם?...
אנו אומרים בכל יום בפסוקי דזמרה: "רוממות א-ל בגרונם וחרב פיפיות בידם", אולם בפועל רק את חלקו הראשון של הפסוק אנו מקיימים.
לכן, ידידי ורעי, אני קורא בזאת לכולם: קומו! צאו! נערו את האבק מעליכם והתחילו להתאמן. הזמן קצר והמלאכה מרובה, וכדי לעמוד בגאון מול אלו הרוצים לגרשנו, נצטרך את כוח הרוח אולם גם את כוח הכוח. אם נהיה באיזון המתאים של הרוח והגוף יחדיו, איש לא יעמוד בפנינו.
הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, הבין גם הוא את החיוניות שבכוח הכוח. ולסיום אביא את דבריו שנכתבו ב"אורות התחיה", ל"ג: "גדולה היא תביעתנו הגופנית, גוף בריא אנו צריכים, התעסקנו הרבה בנפשיות, שכחנו את קדושת הגוף, זנחנו את הבריאות והגבורה הגופנית, שכחנו שיש לנו בשר קודש, לא פחות ממה שיש לנו רוח הקודש. עזבנו את החיים המעשיים, ואת התבררות החושים ואת הקשור עם המציאות הגופנית המוחשית, מפני יראה נפולה, מפני חוסר אמונה בקדושת הארץ, 'אמונת זה סדר זרעים שמאמין בחי העולמים וזורע'. כל תשובתנו תעלה בידינו רק אם תהיה, עם כל הוד רוחניותה, גם תשובה גשמית יוצרת דם בריא, בשר בריא, גופים חטובים ואיתנים, רוח לוהט זורח על גבי שרירים חזקים, ובגבורת הבשר המקודש תאיר הנשמה שנחלשה, זכר לתחיית המתים הגופנית".
כן אחי ורעי, מי שמאמין בקדושת הארץ, יצא מהישיבה, מהמשרד או מהבית, לפחות שלוש פעמים בשבוע ויחזור בתשובה גשמית של שרירים חזקים. כדי שנוכל לומר באמת ובתמים, "חזק ונתחזק בעד עמינו ובעד ערי אלוקינו".
לאור מצבי החדש, החלטתי לנער את האבק מעלי, ולשמן את איבריי החלודים. החלטתי לזנוח את מכשיר הריצה שרכשתי, ולהחליפו באימונים בשטח הפתוח. עליתי מחברון לאצטדיון הספורט בקרית ארבע. פתחתי בחימום שכלל חצי שעה הליכה מהירה ולאחר מכן עברתי לריצה קלה למשך 15 דקות, ולסיום קצת שכיבות סמיכה וכפיפות בטן.
חשבתי לתומי שלא אמצא איש באצטדיון בשעות הבוקר בהם התאמנתי, אולם, הופתעתי לגלות שהאצטדיון שקק חיים. להפתעתי הרבה, זיהיתי דמויות מוכרות שמתאמנות בשצף קצף. לא, לא היו אלה חברי בעלי הכרס, אלא, דווקא כאלה שהם לא בדיוק חברים שלי... שוטרי משטרת חברון. גם הם הופתעו לראות אותי ושאלו אם אני מתאמן כדי להיות בכושר בעת גירוש היהודים מגוש קטיף וצפון השומרון.
מספר ימים אחר כך, שוב עליתי לאצטדיון בקרית ארבע ושוב פגשתי בשוטרים אחרים שמתאמנים. וכך בכל פעם שאני עולה, אני פוגש באצטדיון שוטרים מתאמנים.
מדוע אני משתף את ציבור הקוראים בדבר זה? ובכן רבותי, כדי שנלמד ונעשה. בעוד שהשוטרים נערכים לגירוש היהודים, בעוד שהם עושים כושר ומתחזקים, אצלנו אין הכנה ליום פקודה. וכך, אם חס ושלום נמצא עצמנו מול אלה שאמורים לגרש אותנו מבתינו, בגירוש האכזרי שהאדון, אריק שרון, מתכנן, הם יהיו עדיפים עלינו בעשרת מונים בכל הקשור לכוח ולכושר. לנו לא יהיה כושר גופני לרוץ על הג'בלאות, לנו לא יהיה כוח מספיק להיאחז ברגבי אדמתנו, והם?...
אנו אומרים בכל יום בפסוקי דזמרה: "רוממות א-ל בגרונם וחרב פיפיות בידם", אולם בפועל רק את חלקו הראשון של הפסוק אנו מקיימים.
לכן, ידידי ורעי, אני קורא בזאת לכולם: קומו! צאו! נערו את האבק מעליכם והתחילו להתאמן. הזמן קצר והמלאכה מרובה, וכדי לעמוד בגאון מול אלו הרוצים לגרשנו, נצטרך את כוח הרוח אולם גם את כוח הכוח. אם נהיה באיזון המתאים של הרוח והגוף יחדיו, איש לא יעמוד בפנינו.
הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, הבין גם הוא את החיוניות שבכוח הכוח. ולסיום אביא את דבריו שנכתבו ב"אורות התחיה", ל"ג: "גדולה היא תביעתנו הגופנית, גוף בריא אנו צריכים, התעסקנו הרבה בנפשיות, שכחנו את קדושת הגוף, זנחנו את הבריאות והגבורה הגופנית, שכחנו שיש לנו בשר קודש, לא פחות ממה שיש לנו רוח הקודש. עזבנו את החיים המעשיים, ואת התבררות החושים ואת הקשור עם המציאות הגופנית המוחשית, מפני יראה נפולה, מפני חוסר אמונה בקדושת הארץ, 'אמונת זה סדר זרעים שמאמין בחי העולמים וזורע'. כל תשובתנו תעלה בידינו רק אם תהיה, עם כל הוד רוחניותה, גם תשובה גשמית יוצרת דם בריא, בשר בריא, גופים חטובים ואיתנים, רוח לוהט זורח על גבי שרירים חזקים, ובגבורת הבשר המקודש תאיר הנשמה שנחלשה, זכר לתחיית המתים הגופנית".
כן אחי ורעי, מי שמאמין בקדושת הארץ, יצא מהישיבה, מהמשרד או מהבית, לפחות שלוש פעמים בשבוע ויחזור בתשובה גשמית של שרירים חזקים. כדי שנוכל לומר באמת ובתמים, "חזק ונתחזק בעד עמינו ובעד ערי אלוקינו".