במלחמת עמלק שלח משה רבנו את יהושע להילחם בעמלק בעוד הוא עצמו "עלה לראש הגבעה והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל, וכאשר יניח ידו וגבר עמלק" (שמות י"ז, י"א). שואלים חז"ל: "וכי ידיו של משה עושות מלחמה, או שוברות מלחמה? אלא לומר לך - כל זמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים היו מתגברים ואם לאו היו נופלים" (ראש השנה כ"ט, א').
על משמעות ההסתכלות כלפי מעלה ושעבוד לבם לאביהם שבשמים נכתב על ידי ר' חיים מוולוז'ין זצ"ל ב'נפש החיים' (שער ב' פרק י"א), שתכלית הכוונה בתפילתם של ישראל צריך להיות רק לצורך גבוה. כי במקום שיש חילול שמו יתברך כגון צרת כלל ישראל, כאשר הם מוכים ומעונים, אנו מחויבים לבקש ולשפוך שיח לפניו יתברך שמו על חילול שמו יתברך.
ומשה, בהרימו את ידיו כלפי מעלה היה מרמז לישראל שמלחמתם היא, אך ורק, שלא יהיה חילול שם אביהם שבשמים יתברך שמו. שאם ישראל מנצחים מתקדש שם ה' בעולם. ואם ישראל מוכים ונופלים חס וחלילה מתחלל שם שמים. ולכן ידיו של משה אמונה למרות שהיה לו קשה להרים את ידיו ונעזר באהרון וחור, הוא מתגבר בכוח האמונה שכל עניינם של ישראל בעולם הוא לקדש שם שמים, ובזכות זאת תהיה סיעתא דשמיא וינצחו במלחמתם.
נכון לעכשיו. בכל דור ודור קמים ממשיכי דרכו של עמלק, שכל שאיפתם לכבות את אורם של ישראל בעולם המאירים בעצם קיומם את אור האמונה והממשיכים לקרוא את קריאתו של אברהם אבינו "בשם ד' אל עולם" (בראשית כ"א, ג').
גם בדורנו, אויבי ישראל חשים בחוש העיוור שלהם שישראל הם ניגוד מוחלט להם ולדרכם המלאה רשעות וברבריות כשם שצורר היהודים מגרמניה ימח שמו אמר שכל עוד יש יהודי אחד בעולם הוא אינו יכול לחיות. לכן, גם מלחמתנו העכשווית היא מלחמת בני אור בבני חושך. עלינו ללכת במאבקנו ובמלחמתנו על קיומנו בארצנו, בדרכו של משה רבנו שהורה לנו בידיו המורמות כלפי מעלה, שאין המלחמות והמאבקים מלחמה פרטית רק על בית פלוני או רק על יישוב פלוני או רק חבל פלוני, אלא, המאבק והמלחמות הם על כבודם של ישראל שהוא כבודו של השם יתברך. ועל זאת תפילתנו "חוסה ד' על עמך ואל תיתן נחלתך לחרפה למשול בם גויים" (יואל ב', י"ז).
וכשם שישראל ניצחו את אויביהם בצאתם ממצרים, כך ננצח בגדול את אויבינו בבואנו לירושלים.
מהמצפה לישועה השלמה
על משמעות ההסתכלות כלפי מעלה ושעבוד לבם לאביהם שבשמים נכתב על ידי ר' חיים מוולוז'ין זצ"ל ב'נפש החיים' (שער ב' פרק י"א), שתכלית הכוונה בתפילתם של ישראל צריך להיות רק לצורך גבוה. כי במקום שיש חילול שמו יתברך כגון צרת כלל ישראל, כאשר הם מוכים ומעונים, אנו מחויבים לבקש ולשפוך שיח לפניו יתברך שמו על חילול שמו יתברך.
ומשה, בהרימו את ידיו כלפי מעלה היה מרמז לישראל שמלחמתם היא, אך ורק, שלא יהיה חילול שם אביהם שבשמים יתברך שמו. שאם ישראל מנצחים מתקדש שם ה' בעולם. ואם ישראל מוכים ונופלים חס וחלילה מתחלל שם שמים. ולכן ידיו של משה אמונה למרות שהיה לו קשה להרים את ידיו ונעזר באהרון וחור, הוא מתגבר בכוח האמונה שכל עניינם של ישראל בעולם הוא לקדש שם שמים, ובזכות זאת תהיה סיעתא דשמיא וינצחו במלחמתם.
נכון לעכשיו. בכל דור ודור קמים ממשיכי דרכו של עמלק, שכל שאיפתם לכבות את אורם של ישראל בעולם המאירים בעצם קיומם את אור האמונה והממשיכים לקרוא את קריאתו של אברהם אבינו "בשם ד' אל עולם" (בראשית כ"א, ג').
גם בדורנו, אויבי ישראל חשים בחוש העיוור שלהם שישראל הם ניגוד מוחלט להם ולדרכם המלאה רשעות וברבריות כשם שצורר היהודים מגרמניה ימח שמו אמר שכל עוד יש יהודי אחד בעולם הוא אינו יכול לחיות. לכן, גם מלחמתנו העכשווית היא מלחמת בני אור בבני חושך. עלינו ללכת במאבקנו ובמלחמתנו על קיומנו בארצנו, בדרכו של משה רבנו שהורה לנו בידיו המורמות כלפי מעלה, שאין המלחמות והמאבקים מלחמה פרטית רק על בית פלוני או רק על יישוב פלוני או רק חבל פלוני, אלא, המאבק והמלחמות הם על כבודם של ישראל שהוא כבודו של השם יתברך. ועל זאת תפילתנו "חוסה ד' על עמך ואל תיתן נחלתך לחרפה למשול בם גויים" (יואל ב', י"ז).
וכשם שישראל ניצחו את אויביהם בצאתם ממצרים, כך ננצח בגדול את אויבינו בבואנו לירושלים.
מהמצפה לישועה השלמה