בבואי לכתוב דברים אלה לנגד עיני עומדות שתי אמירות ותיקות ונכונות:
"הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות", ו"מי שאינו לומד משגיאות עושה אותן שנית".
הלקח שלא נלמד הוא לקח "רפובליקת וויימר". יש להניח שרוב הקוראים אפילו אינם יודעים מה זה. בשבילם אזכיר, בקצרה, מה הייתה רפובליקה זו.
"רפובליקת וויימר" הוקמה בגרמניה אחרי הפסד "מלחמת העולם הראשונה", גירוש הקיסר, וההשפלה של הסכמי ורסאי. כוונת מקימי רפובליקה זו אשר ניהלה את גרמניה עד עלות היטלר לשלטון, בתקופה הקשה של השפל הכלכלי העולמי, היו נאצלות. הורי המנוחים גדלו על בירכיה. רובם של העלייה החמישית לארץ ("עליית היקים") שאבו את מורשתם מרפובליקה זו. אנשי עלייה זו גם תרמו רבות לעיצוב התרבות והמדע של ארצנו.
מרוב סדר, שלטון החוק, עליונות המשפט, וכדומה, קרסה רפובליקה זו בפני מטורף כריזמטי, היטלר, אשר השתמש בכל הדברים הנאורים שרפובליקה זו דגלה בהם, כדי לקעקע אותה.
איך הצליח מטורף כריזמטי זה לעשות זאת? הוא כופף את החוקים הנאורים, השתלט על השיח הציבורי (שנקרא היום תקשורת) בעזרת מנגנון ה"פרופגנדה של גבלס". בסוף הצליח לשגע את כל העם הגרמני והובילו למעשים נוראים, לא רק כלפי אחרים, אלא גם להרס עצמי.
היו בגרמניה של אז, לא מעט אנשים שפויים, ולא רק יהודים, אשר ראו את הנולד, וברחו, כאשר ראו שהעם הגרמני נסחף אחרי השיגעון של היטלר, וידם קצרה מלהושיע. הרי הכל היה חוקי, הכל היה בהתאם למסורת של משמעת, הכל לפי המסורת הקיסרית ולפי העיקרון שהמנהיג תמיד יודע יותר טוב מנתיניו.
הלקח הוא שמנהיג כריזמטי אשר יודע יותר טוב מאחרים הוא מסוכן. האמצעים החוקיים והסדר הקיים לא תמיד מצליחים להעמידו על מקומו. מנהיג כזה יכול לשגע עם שלם, בעיקר אם הוא מבטיח לו "גן עדן עלי אדמות". "גן עדן" כזה אצל היטלר היה הקמת "הרייך בן אלף שנים". אצל אחרים זה היה "שלום בימינו" ( צ'מברלין האנגלי בהסכמי הכניעה במינכן ) ובימינו זה תנועות ה"שלום עכשיו בכל מחיר", הקיימות לא רק אצלנו.
הלקח הנוסף הוא שיש מקרים שהדמוקרטיה, כאשר מנהיג כוחני משתלט עליה באמצעות אמונותיה הנאיביות, אוכלת את בניה.
האם זה לא מזכיר לכם את המנהיג האומר "אני החלטתי ואני אבצע" באשר "אני יודע יותר טוב מה טוב לכם". זאת כאשר לפחות חצי העם ומירב תומכיו אינם איתו.
אני במקומכם הייתי מודאג מאד.
אז מי שלא למד לקח מ"רפובליקת וויימאר" כנראה יצטרך לעבור את מה שקרה לרפובליקה זו בעצמו.
"הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות", ו"מי שאינו לומד משגיאות עושה אותן שנית".
הלקח שלא נלמד הוא לקח "רפובליקת וויימר". יש להניח שרוב הקוראים אפילו אינם יודעים מה זה. בשבילם אזכיר, בקצרה, מה הייתה רפובליקה זו.
"רפובליקת וויימר" הוקמה בגרמניה אחרי הפסד "מלחמת העולם הראשונה", גירוש הקיסר, וההשפלה של הסכמי ורסאי. כוונת מקימי רפובליקה זו אשר ניהלה את גרמניה עד עלות היטלר לשלטון, בתקופה הקשה של השפל הכלכלי העולמי, היו נאצלות. הורי המנוחים גדלו על בירכיה. רובם של העלייה החמישית לארץ ("עליית היקים") שאבו את מורשתם מרפובליקה זו. אנשי עלייה זו גם תרמו רבות לעיצוב התרבות והמדע של ארצנו.
מרוב סדר, שלטון החוק, עליונות המשפט, וכדומה, קרסה רפובליקה זו בפני מטורף כריזמטי, היטלר, אשר השתמש בכל הדברים הנאורים שרפובליקה זו דגלה בהם, כדי לקעקע אותה.
איך הצליח מטורף כריזמטי זה לעשות זאת? הוא כופף את החוקים הנאורים, השתלט על השיח הציבורי (שנקרא היום תקשורת) בעזרת מנגנון ה"פרופגנדה של גבלס". בסוף הצליח לשגע את כל העם הגרמני והובילו למעשים נוראים, לא רק כלפי אחרים, אלא גם להרס עצמי.
היו בגרמניה של אז, לא מעט אנשים שפויים, ולא רק יהודים, אשר ראו את הנולד, וברחו, כאשר ראו שהעם הגרמני נסחף אחרי השיגעון של היטלר, וידם קצרה מלהושיע. הרי הכל היה חוקי, הכל היה בהתאם למסורת של משמעת, הכל לפי המסורת הקיסרית ולפי העיקרון שהמנהיג תמיד יודע יותר טוב מנתיניו.
הלקח הוא שמנהיג כריזמטי אשר יודע יותר טוב מאחרים הוא מסוכן. האמצעים החוקיים והסדר הקיים לא תמיד מצליחים להעמידו על מקומו. מנהיג כזה יכול לשגע עם שלם, בעיקר אם הוא מבטיח לו "גן עדן עלי אדמות". "גן עדן" כזה אצל היטלר היה הקמת "הרייך בן אלף שנים". אצל אחרים זה היה "שלום בימינו" ( צ'מברלין האנגלי בהסכמי הכניעה במינכן ) ובימינו זה תנועות ה"שלום עכשיו בכל מחיר", הקיימות לא רק אצלנו.
הלקח הנוסף הוא שיש מקרים שהדמוקרטיה, כאשר מנהיג כוחני משתלט עליה באמצעות אמונותיה הנאיביות, אוכלת את בניה.
האם זה לא מזכיר לכם את המנהיג האומר "אני החלטתי ואני אבצע" באשר "אני יודע יותר טוב מה טוב לכם". זאת כאשר לפחות חצי העם ומירב תומכיו אינם איתו.
אני במקומכם הייתי מודאג מאד.
אז מי שלא למד לקח מ"רפובליקת וויימאר" כנראה יצטרך לעבור את מה שקרה לרפובליקה זו בעצמו.