חכמים קבעו לנו לקרוא את פרק ו' בספר ישעיהו כהפטרה של פרשת יתרו. הסיבה היא ברורה בפרשת יתרו הקב"ה מתגלה, במתן תורה, לכל עם ישראל. בכך הופך עם ישראל לעם של נביאים ואף עם ישראל לדורותיו לעם של נביאים, בפוטנציאל.

בהפטרה אנו קוראים על ההתגלות לה זכה ישעיהו, גילוי שכינה שהפך אותו לנביא. הקדשתו של ישעיהו כנביא הייתה חלק מרצף מאורעות שאירעו באותה העת. האירועים האחרים שהתרחשו במקביל היו:

א. עוזיהו מלך יהודה התפרץ אל הקודש ונצטרע. בהפטרה מצינו "בשנת מות המלך עזיהו" (ישעיהו ו' א). ומסביר רש"י בעקבות התרגום- כשנצטרע. והדברים מבוארים בדברי הימים "וכחזקתו (של עוזיהו) גבה לבו עד להשחית ... ויבא אל היכל ה' להקטיר על מזבח הקטרת:... והצרעת זרחה במצחו" (דברי הימים ב', כ"ו, ט"ז-י"ט).

ב. עמוס, כנראה, הפסיק להנבא (לדורות, תחילת נבואתו של עמוס מתוארכת בפסוק הראשון של ספרו "שנתים לפני הרעש" ומסתיימת בתאור הרעש בראש הפרק האחרון, תאור מקביל לפרקנו).

ג. התרחשה רעידת אדמה חזקה באיזור ירושלים. רעידת האדמה מתוארת בפסוקים בלשון זו "וינעו אמות הספים מקול הקורא והבית ימלא עשן" (ישעיהו ו', ד'). ובסדר עולם רבה מוסבר " והוא (הקדשת ישעיהו כנביא) היה ביום הרעש" (פרק כ'). רעידת אדמה זו נחרטה עמוק בתודעתם של אנשי ירושלים. לכן זכריה הנביא, שניבא בתקופה הפרסית, מאות שנים אחרי ישעיהו, כשהוא מדבר על הגאולה העתידית ועל רעידת אדמה שתהיה חלק מאותו תהליך גאולה מזכיר גם הוא את המאורע הטראומטי.

וז"ל : "ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזתים אשר על פני ירושלם מקדם ונבקע הר הזיתים מחציו מזרחה וימה גיא גדולה מאד ומש חצי ההר צפונה וחציו נגבה: ונסתם גיא הרי כי יגיע גי הרים אל אצל ונסתם כאשר נסתם מפני הרעש בימי עזיה מלך יהודה" (זכריה י"ד, ד'-ה'). המעניין הוא שגם עמוס וגם ישעיהו בהקשר של רעידת האדמה-הרעש מנבאים גם על אסון נוסף והוא גלי ים שעולים על החוף ברעש נורא ומציפים את מקומות הישוב.

עמוס מנבא "הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ ה' שמו" (ה', ח') וישעיהו מנבא "ויט ידו עליו ויכהו וירגזו ההרים ותהי נבלתם כסוחה בקרב חוצות...וינהם עליו ביום ההוא כנהמת ים ונבט לארץ והנה חשך צר" (ה', כ"ה-ל').

ההתגלות המתוארת, בפרשתנו, פרשת יתרו שמשמעותה מתן תורה, העלאת עם ישראל ובעקבות כך, העלאת העולם למדרגה רוחנית חדשה, העמידה בפנינו אתגר ושאיפה לתיקון עולם במלכות שדי.

עשרת הדיברות הפכו לסולם ערכים מחייב, לכל יהודי, ולזרקור שאמור להאיר את דרכו בכל אשר יפנה. בהקדשתו זוכה ישעיהו לגילוי שכינה כהמשך ומכוח מעמד הר סיני. מתוך כך, ישעיהו חוזה בנבואתו, חזון של שלום, שלום העולמי, שירושלים והמקדש תופסים בו ומשמשים בו כמרכז העם היהודי שמפיץ תורה לכל העולם.

עמוס, מסיים את נבואתו, תוך כדי קבלת נבואה שמשמעותה גילוי שכינה, לאחר שהביא לעולם בנבואתו את הדרישה לצדק ומוסר חברתיים, תוך כדי הצבת סולם ערכים חברתי שעד היום האנושות עוד לא הצליחה לישם אותו.

בענווה שמתבקשת בשעות מעין אלה, נתפלל כולנו לחידוש הנבואה, ולהמשך תיקון העולם על יסוד התגלות דבר ה' מאז מתן תורה ב"עשרת הדיברות" ועד סוף הנבואה וחזון הנביאים המזהירים: " זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחרב על כל ישראל חקים ומשפטים" (מלאכי ג', כ"ב).


הרב יוסף כרמל הוא ראש כולל "ארץ חמדה".