יש אלף תירוצים למה לא לעשות משאל עם. אלף תירוצים וכולם מגוחכים או צבועים. שניים מהם, והטיפשיים ביותר, יוצאים כנראה בכתב בדפי המסרים של לשכת ראש הממשלה, שכן את השניים האלה מדקלם כמעט כל דובר רשמי המקורב לשרון. ראשית, הם אומרים, משאל עם עלול לשבש את לוח הזמנים של ההתנתקות. אין מספיק זמן כדי לקיים משאל עם ולבצע את ההתנתקות בזמן שתוכנן. ושנית, אלה שתובעים משאל עם, לא באמת רוצים לשאול את העם. הם רוצים לטרפד את ההתנתקות.
חס ושלום שנשבש את לוח הזמנים הקדוש. מדינת ישראל בשום אופן לא תוכל לעמוד בעוד חודש של ישיבה בגוש קטיף. 35 שנה אנחנו יושבים שם, וזה בדיוק הזמן שהוקצב לנו בידי הקוסם מארץ עוץ או מפיסטו או המכשפה של סינדרלה. ביולי יצלצל האורלוגין שבעה צלצולים, ואם נישאר עוד דקה נהפוך לצפרדע. הנימוק השני הוא עוד יותר דבילי.
הוא חושף את העובדה המדהימה שמתנגדי ההתנתקות מתנגדים להתנתקות. התחמנים האלה, מזהיר כבוד השר או המסביר מטעם, לא באמת רוצים להתמודד על עמדתם, מה שהם זוממים הוא לנצח בהתמודדות. וזה ממש לא יפה, שייקחו דוגמה מידידנו החדש שמעון פרס, האיש ששוב ושוב מתמודד כדי להתמודד ולא כדי לנצח.
הבעיה היא לא דביליותם של הנימוקים היוצאים מלשכת ראש הממשלה, אלא התמיכה הניתנת להם מצד כל מי שהיה אמור לעשות מהם צחוק, או לתבוע בכל הרצינות את עלבונו של השכל הישר, ואת עלבונה של הדמוקרטיה. עמי איילון מטיף מעל כל במה להתייחס בהבנה ובאהבה למתיישבים ומופיע לכל אוהל הידברות, אבל כשהוא יוצא, הוא מבהיר ש"עקרונית" הוא מתנגד למשאל עם.
ממש עקרונית. אילו היה משאל עם הצ'אנס היחיד לקיום ההתנתקות, עמי איילון היה אומר תוותרו על ההתנתקות, נישאר לנצח בגוש קטיף, ורק שלא נקיים משאל עם, כי אני מתנגד לזה עקרונית. סליחה כבודו, אני לא מאמין לך. אל תחבק אותי ואל תאהב אותי, תודה רבה. תהיה ישר ותן לי להתמודד מולך על דעתי, ועזוב נשיקות. הנשיקות שלך רטובות לי מדי.
שקרנים יקרים
אנשי האקדמיה, פרשני החוק והצדק ומקצועני הדמוקרטיה, ואפילו אנשי "המכון לדמוקרטיה", כולם כולם מתגייסים. מביאים את המילים הלועזיות הכי בלתי מובנות, ואת הפלפולים הכי מפותלים, ואת בגדי המלך הכי חדשים, כדי לשכנע את המוני הנבערים מדעת, שללכת לשאול את העם זה בניגוד לדמוקרטיה.
הם כותבים שמשאל עם "מנוגד לשיטה הייצוגית של דמוקרטיה פרלמנטארית", ו"מאיים על יציבות המבנה השלטוני", ו"יכול לפרום את ההיררכיה הפנימית העדינה של השיטה הדמוקרטית הישראלית שעדיין לא התגבשה ולא הבשילה". אני לא ממציא את כל החארטה הזה. אני מצטט. באמת את המילים האלה הם כתבו, הצבועים.
הם יחבקו את שרון שנוא נפשם, ויצחצחו לו את הנעליים, וימכרו למענו לוקשים בכיכר העיר, וילכלכו למענו את כבודם המקצועי ואת יושרם האינטלקטואלי. ובלבד שתהיה כבר העקירה הזו, ושנראה כבר את חורבן היישובים, ואת המתנחלים הבוכים (שצריך כמובן לחבק אותם באהבה ולהגיד להם שובו הביתה אחינו אתם), ושהבולדוזרים השוברים והורסים ורומסים את בתיהם לא יעוכבו לרגע, ושלא תוחמץ ההזדמנות ההיסטורית.
איך, שקרנים יקרים (אחים שלי כמובן), איך ההזדמנות תוחמץ? אם יש לכם רוב עצום בעד ההתנתקות, אם כל המדינה רוצה בזה, ורק מיעוט קיצוני של מתנחלים מנסה לכפות עליה משאל עם, מה יקרה אם יקח לכם עוד חודש להוכיח איזה רוב גדול יש לכם? מה עלול להתברר בחודש הזה, שבגללו ההזדמנות ההיסטורית תוחמץ?
אין לכם רוב
ובכלל, זה נראה לכם הגיוני ש"מיעוט קיצוני" ירצה משאל עם, ו"הרוב הגדול" יעשה הכל כדי להתחמק מזה? לי נראה שהרוב הגדול לא ממש בטוח שהוא באמת רוב. נכון שהסקרים אומרים שוב ושוב שיש רוב בעד תוכנית שרון, אבל הסקרים שנעשו בשנה שעברה בקרב מתפקדי הליכוד, אמרו ששרון ינצח בהליכה, ולפי הסקרים שמעון פרס הוא ראש הממשלה כבר 25 שנה ברציפות.
בואו, רק לרגע, נדבר אמת. 50 חברי כנסת הצביעו נגד ההתנתקות, והכל יודעים שיש לפחות עוד עשרה מתנגדים בארון, כולל חמישה שרים בממשלה. אז בסדר, אל תספרו את השפנים, קחו רק 50. חמישים ח"כים זה "מיעוט קיצוני"? זה "מתנחלים"? יש בעיה עמוקה, יש פגם דמוקרטי חמור מאוד. אל תברחו מזה. שרון קיבל מנדט לדרך אחת, והוא הולך בדרך הפוכה לגמרי. אילו הייתה למהפך הזה תמיכה של 80 90 חברי כנסת, גם אז הייתה בעיה, אבל בדוחק היה אפשר לקבל את התירוצים המפותלים על דמוקרטיה ייצוגית והיררכיה שבירה, והתגבשות והתבשלות וכל זה.
אבל זה לא המצב. אין רוב מוחץ, לא בציבור ולא בכנסת, וזה אחרי פליק-פלאק שלם, אחרי שהאיש שנבחר כראש הליכוד כבר נשען על קולות מר"צ. אי אפשר להמשיך להגיד שזה תקין, ושאין שום בעיה, וככה מתנהלת דמוקרטיה ייצוגית. במצב כזה אל תהיה חכמולוג. לשאול את העם זו דמוקרטיה, להתחמק מזה זו אנטי דמוקרטיה.
חס ושלום שנשבש את לוח הזמנים הקדוש. מדינת ישראל בשום אופן לא תוכל לעמוד בעוד חודש של ישיבה בגוש קטיף. 35 שנה אנחנו יושבים שם, וזה בדיוק הזמן שהוקצב לנו בידי הקוסם מארץ עוץ או מפיסטו או המכשפה של סינדרלה. ביולי יצלצל האורלוגין שבעה צלצולים, ואם נישאר עוד דקה נהפוך לצפרדע. הנימוק השני הוא עוד יותר דבילי.
הוא חושף את העובדה המדהימה שמתנגדי ההתנתקות מתנגדים להתנתקות. התחמנים האלה, מזהיר כבוד השר או המסביר מטעם, לא באמת רוצים להתמודד על עמדתם, מה שהם זוממים הוא לנצח בהתמודדות. וזה ממש לא יפה, שייקחו דוגמה מידידנו החדש שמעון פרס, האיש ששוב ושוב מתמודד כדי להתמודד ולא כדי לנצח.
הבעיה היא לא דביליותם של הנימוקים היוצאים מלשכת ראש הממשלה, אלא התמיכה הניתנת להם מצד כל מי שהיה אמור לעשות מהם צחוק, או לתבוע בכל הרצינות את עלבונו של השכל הישר, ואת עלבונה של הדמוקרטיה. עמי איילון מטיף מעל כל במה להתייחס בהבנה ובאהבה למתיישבים ומופיע לכל אוהל הידברות, אבל כשהוא יוצא, הוא מבהיר ש"עקרונית" הוא מתנגד למשאל עם.
ממש עקרונית. אילו היה משאל עם הצ'אנס היחיד לקיום ההתנתקות, עמי איילון היה אומר תוותרו על ההתנתקות, נישאר לנצח בגוש קטיף, ורק שלא נקיים משאל עם, כי אני מתנגד לזה עקרונית. סליחה כבודו, אני לא מאמין לך. אל תחבק אותי ואל תאהב אותי, תודה רבה. תהיה ישר ותן לי להתמודד מולך על דעתי, ועזוב נשיקות. הנשיקות שלך רטובות לי מדי.
שקרנים יקרים
אנשי האקדמיה, פרשני החוק והצדק ומקצועני הדמוקרטיה, ואפילו אנשי "המכון לדמוקרטיה", כולם כולם מתגייסים. מביאים את המילים הלועזיות הכי בלתי מובנות, ואת הפלפולים הכי מפותלים, ואת בגדי המלך הכי חדשים, כדי לשכנע את המוני הנבערים מדעת, שללכת לשאול את העם זה בניגוד לדמוקרטיה.
הם כותבים שמשאל עם "מנוגד לשיטה הייצוגית של דמוקרטיה פרלמנטארית", ו"מאיים על יציבות המבנה השלטוני", ו"יכול לפרום את ההיררכיה הפנימית העדינה של השיטה הדמוקרטית הישראלית שעדיין לא התגבשה ולא הבשילה". אני לא ממציא את כל החארטה הזה. אני מצטט. באמת את המילים האלה הם כתבו, הצבועים.
הם יחבקו את שרון שנוא נפשם, ויצחצחו לו את הנעליים, וימכרו למענו לוקשים בכיכר העיר, וילכלכו למענו את כבודם המקצועי ואת יושרם האינטלקטואלי. ובלבד שתהיה כבר העקירה הזו, ושנראה כבר את חורבן היישובים, ואת המתנחלים הבוכים (שצריך כמובן לחבק אותם באהבה ולהגיד להם שובו הביתה אחינו אתם), ושהבולדוזרים השוברים והורסים ורומסים את בתיהם לא יעוכבו לרגע, ושלא תוחמץ ההזדמנות ההיסטורית.
איך, שקרנים יקרים (אחים שלי כמובן), איך ההזדמנות תוחמץ? אם יש לכם רוב עצום בעד ההתנתקות, אם כל המדינה רוצה בזה, ורק מיעוט קיצוני של מתנחלים מנסה לכפות עליה משאל עם, מה יקרה אם יקח לכם עוד חודש להוכיח איזה רוב גדול יש לכם? מה עלול להתברר בחודש הזה, שבגללו ההזדמנות ההיסטורית תוחמץ?
אין לכם רוב
ובכלל, זה נראה לכם הגיוני ש"מיעוט קיצוני" ירצה משאל עם, ו"הרוב הגדול" יעשה הכל כדי להתחמק מזה? לי נראה שהרוב הגדול לא ממש בטוח שהוא באמת רוב. נכון שהסקרים אומרים שוב ושוב שיש רוב בעד תוכנית שרון, אבל הסקרים שנעשו בשנה שעברה בקרב מתפקדי הליכוד, אמרו ששרון ינצח בהליכה, ולפי הסקרים שמעון פרס הוא ראש הממשלה כבר 25 שנה ברציפות.
בואו, רק לרגע, נדבר אמת. 50 חברי כנסת הצביעו נגד ההתנתקות, והכל יודעים שיש לפחות עוד עשרה מתנגדים בארון, כולל חמישה שרים בממשלה. אז בסדר, אל תספרו את השפנים, קחו רק 50. חמישים ח"כים זה "מיעוט קיצוני"? זה "מתנחלים"? יש בעיה עמוקה, יש פגם דמוקרטי חמור מאוד. אל תברחו מזה. שרון קיבל מנדט לדרך אחת, והוא הולך בדרך הפוכה לגמרי. אילו הייתה למהפך הזה תמיכה של 80 90 חברי כנסת, גם אז הייתה בעיה, אבל בדוחק היה אפשר לקבל את התירוצים המפותלים על דמוקרטיה ייצוגית והיררכיה שבירה, והתגבשות והתבשלות וכל זה.
אבל זה לא המצב. אין רוב מוחץ, לא בציבור ולא בכנסת, וזה אחרי פליק-פלאק שלם, אחרי שהאיש שנבחר כראש הליכוד כבר נשען על קולות מר"צ. אי אפשר להמשיך להגיד שזה תקין, ושאין שום בעיה, וככה מתנהלת דמוקרטיה ייצוגית. במצב כזה אל תהיה חכמולוג. לשאול את העם זו דמוקרטיה, להתחמק מזה זו אנטי דמוקרטיה.