לפניכם סיפור-עם פשוט ונאיבי, אבל אקטואלי לימים אלה, שבהם יש איום ממשי על גוף, נפש ורכוש של תושבי גוש-קטיף. אין חמלה על בתי-כנסת. אף את מתיהם עומדים להחריד מקברותיהם... נדמה לתושבי רמת-אביב (ת"א), רחביה (י-ם), אחוזה (חיפה) וכפר-שמריהו (הרצליה) שזה לא נוגע להם...
לפעמים, דרוש סיפור ילדים עממי להמחיש עד כמה שהם טועים. אם תיפול אחת משערות ראשם של אנשי גוש קטיף וצפון השומרון, אזי, אף אחד אינו בטוח עוד...!
כתבתי, איפוא, את הסיפור הזה בסגנון שלי. בסוף תבינו למה... אתם יכולים לספר אותו לילדיכם הקטנים. הם יאהבו את זה. ואני תקווה שמישהו יבין את הרמז.
העכברון הציץ מתוך החור אל החדר, כי האיכר ואשתו פתחו שם איזו חבילה מרשרשת."אוכל" ! צהל העכברון: "מעניין איזה מזון יש בחבילה הזאת. אולי משהו טוב בשבילי"?
האיכר ואשתו המשיכו לפתוח את הקרטון והוציאו מתוכו מלכודת-עכברים. העכברון קפא על מקומו: "מלכודת! הם מתכוונים אלי" לחש לעצמו... בתחושה של זעזוע ופלצות, מוכה-אמוק, אץ-רץ-רץ העכברון החוצה אל החצר, מצייץ בקולו: "געוואלד, יש מלכודת-עכברים בבית! געוואלד, יש מלכודת-עכברים!"...
התרנגולת נקרתה על דרכו, מנקרת באשפה, כדרכה. "מה קרה לך, אדון עכבר, שאתה מצייץ בקולי קולות ומפריע כאן בחצר"? קרקרה התרנגולת לעברו. "מלכודת" צייץ העכברון, "מלכודת נוראה". "אני יודעת שזהו אסון לגביך, עכברוני, אבל לגבי אין לזה כל משמעות" אמרה והמשיכה לנקר באשפה...
"געוואלד!" המשיך העכברון בריצת האמוק שלו, חולף על פני דיר הכבשים. ראשה של כבשה בצבץ מתוך הגדר: "אני מצטערת לשמוע" אמרה "אבל חוץ מלהתפלל לשלומך, אין לי כל אפשרות לעזור לך". ברוב היסטריה, מתנשם ומתנשף, הגיע העכברון אל הרפת. "געוואלד!" צייץ בקול ניחר, "הם שמים לי מלכודת!". "נו..... ! מלכודת עכברים!" אמרה הפרה בזלזול מופגן "אפשר לחשוב... אני ממש בסכנה... מה, לא"? ופרצה בצחוקה הבהמי הארוך, הידוע.
בודד, מפוחד ועצוב חזר העכברון אל החור שבקיר. ישב שם ובכה חרישית על גורלו: "מאין יבוא עזרי"? הוא לא למד ולא ידע, כיצד מתמודדים לבד עם מלכודת איומה שכזאת..
בלילה, נשמע צליל של "קליק" מכיוון המלכודת. אשת האיכר קפצה ממיטתה לראות מה נלכד ונתפס בה. לפי שהאור בחדר היה עמום לא שמה לב שמה שנתפס במלכודת לא היה עכבר, אלא קצה זנבו של נחש לא ארסי, שכעס מאד על לכידתו והוציא את זעמו על רגלה של האישה. החובש שהוזעק הגיש לה טיפול לפי מיטב ידיעותיו באותם הימים...
הנחש, כאמור, לא היה ארסי, אך הפצע ברגל הזדהם והרגל התנפחה מאד. חומה של האישה עלה ועלה. "תן לה קצת מרק עוף טרי, זה ייתן לה כוח להתגבר." אמרה השכנה לאיכר, אשר מיהר אל החצר, שחט את התרנגולת והעביר אותה לידיה, כדי להכין לחולה קצת מרק. כל אנשי הכפר וכל ידידיו התאספו בביתו לבקר את החולה, שמצבה הלך והתדרדר למרות הטיפול.
כדי להאכיל את כל אלה שבאו לביקור-חולים וישבו שם שעות וימים - נאלץ האיכר לשחוט את הכבשה.
מצב האישה הלך והורע מיום ליום, היא גססה כמה ימים ונפחה את נשמתה בייסורים. כל הקרובים וכל המכרים, מן העיר ומכל הכפרים שמסביב, הגיעו אל הלוויה ולניחום-אבלים. לצורך סעודת האבלים שחט האיכר את הפרה...
מוסר השכל מעשי:
(1) כשאתם שומעים או רואים שמישהו (ואפילו קטן) נמצא בבעיה ותקוע בצרה אל תחשבו שזה לא נוגע לכם. זה יגיע גם אליכם, במוקדם או במאוחר.
(2) עכשיו צאו לרחובות.
אפילוג:
מה שנשאר, נטו, מכל הסיפור הזה:
(1) עכברון-צוהל.
(2) איכר-אלמן-עני.
(3)מלכודת חלודה, מאובקת ומלאה קורי עכביש...
לפעמים, דרוש סיפור ילדים עממי להמחיש עד כמה שהם טועים. אם תיפול אחת משערות ראשם של אנשי גוש קטיף וצפון השומרון, אזי, אף אחד אינו בטוח עוד...!
כתבתי, איפוא, את הסיפור הזה בסגנון שלי. בסוף תבינו למה... אתם יכולים לספר אותו לילדיכם הקטנים. הם יאהבו את זה. ואני תקווה שמישהו יבין את הרמז.
העכברון הציץ מתוך החור אל החדר, כי האיכר ואשתו פתחו שם איזו חבילה מרשרשת."אוכל" ! צהל העכברון: "מעניין איזה מזון יש בחבילה הזאת. אולי משהו טוב בשבילי"?
האיכר ואשתו המשיכו לפתוח את הקרטון והוציאו מתוכו מלכודת-עכברים. העכברון קפא על מקומו: "מלכודת! הם מתכוונים אלי" לחש לעצמו... בתחושה של זעזוע ופלצות, מוכה-אמוק, אץ-רץ-רץ העכברון החוצה אל החצר, מצייץ בקולו: "געוואלד, יש מלכודת-עכברים בבית! געוואלד, יש מלכודת-עכברים!"...
התרנגולת נקרתה על דרכו, מנקרת באשפה, כדרכה. "מה קרה לך, אדון עכבר, שאתה מצייץ בקולי קולות ומפריע כאן בחצר"? קרקרה התרנגולת לעברו. "מלכודת" צייץ העכברון, "מלכודת נוראה". "אני יודעת שזהו אסון לגביך, עכברוני, אבל לגבי אין לזה כל משמעות" אמרה והמשיכה לנקר באשפה...
"געוואלד!" המשיך העכברון בריצת האמוק שלו, חולף על פני דיר הכבשים. ראשה של כבשה בצבץ מתוך הגדר: "אני מצטערת לשמוע" אמרה "אבל חוץ מלהתפלל לשלומך, אין לי כל אפשרות לעזור לך". ברוב היסטריה, מתנשם ומתנשף, הגיע העכברון אל הרפת. "געוואלד!" צייץ בקול ניחר, "הם שמים לי מלכודת!". "נו..... ! מלכודת עכברים!" אמרה הפרה בזלזול מופגן "אפשר לחשוב... אני ממש בסכנה... מה, לא"? ופרצה בצחוקה הבהמי הארוך, הידוע.
בודד, מפוחד ועצוב חזר העכברון אל החור שבקיר. ישב שם ובכה חרישית על גורלו: "מאין יבוא עזרי"? הוא לא למד ולא ידע, כיצד מתמודדים לבד עם מלכודת איומה שכזאת..
בלילה, נשמע צליל של "קליק" מכיוון המלכודת. אשת האיכר קפצה ממיטתה לראות מה נלכד ונתפס בה. לפי שהאור בחדר היה עמום לא שמה לב שמה שנתפס במלכודת לא היה עכבר, אלא קצה זנבו של נחש לא ארסי, שכעס מאד על לכידתו והוציא את זעמו על רגלה של האישה. החובש שהוזעק הגיש לה טיפול לפי מיטב ידיעותיו באותם הימים...
הנחש, כאמור, לא היה ארסי, אך הפצע ברגל הזדהם והרגל התנפחה מאד. חומה של האישה עלה ועלה. "תן לה קצת מרק עוף טרי, זה ייתן לה כוח להתגבר." אמרה השכנה לאיכר, אשר מיהר אל החצר, שחט את התרנגולת והעביר אותה לידיה, כדי להכין לחולה קצת מרק. כל אנשי הכפר וכל ידידיו התאספו בביתו לבקר את החולה, שמצבה הלך והתדרדר למרות הטיפול.
כדי להאכיל את כל אלה שבאו לביקור-חולים וישבו שם שעות וימים - נאלץ האיכר לשחוט את הכבשה.
מצב האישה הלך והורע מיום ליום, היא גססה כמה ימים ונפחה את נשמתה בייסורים. כל הקרובים וכל המכרים, מן העיר ומכל הכפרים שמסביב, הגיעו אל הלוויה ולניחום-אבלים. לצורך סעודת האבלים שחט האיכר את הפרה...
מוסר השכל מעשי:
(1) כשאתם שומעים או רואים שמישהו (ואפילו קטן) נמצא בבעיה ותקוע בצרה אל תחשבו שזה לא נוגע לכם. זה יגיע גם אליכם, במוקדם או במאוחר.
(2) עכשיו צאו לרחובות.
אפילוג:
מה שנשאר, נטו, מכל הסיפור הזה:
(1) עכברון-צוהל.
(2) איכר-אלמן-עני.
(3)מלכודת חלודה, מאובקת ומלאה קורי עכביש...