"אמר רבי אלעזר, מיום שברא הקב"ה את עולמו, לא היה אדם שקרא להקב"ה "צבאות", עד שבאת חנה..."(ילקוט שמעוני שמואל א', ע"ח). מה מיוחד בשם זה? מלמדנו ר' יוסי בגמרא (שבועות ל"ה:), שהקב"ה נקרא "צבאות" על שם ישראל. ומדגיש האור החיים הקדוש (פרשת וארא), שרק אנחנו צבאותיו. ובעל הטורים אומר, שישראל הם צבא ד' בארץ. והרב צבי יהודה זצ"ל (שיחות, וארא, א' 10) הדגיש, כי ר' יוסי חשב שזהו שם נמחק מאחר וקרוי על שם ישראל, ולהלכה (יו"ד רעו' ה"ט), זהו אחד משבעת השמות שאינם נמחקים. ללמדך, עד כמה עצמיותנו הינה גילוי שם ד' ממש.
"אמר ר' יהודה בר' סימון,... חנה הייתה עולה לרגל, וראתה את כל ישראל, אמרה לפניו רבש"ע, כל הצבאות הללו יש לך, ואין לי אחד בהם"(ילקוט שמעוני, שם). חנה זכתה לראות את 'כל ישראל'. לראות קדושתם של ישראל, שצבא ה' הם. ששם ה' טבוע ומהווה את עצם חייו של כל יהודי גם אם איננו יודע.
חנה רצתה בן לא רק כדי להיות אמא, אלא גם ובעיקר, משום שהתאוותה להיות שותפה לצבא הנפלא הזה, לצבא העצום הזה, שהוא שם ה' שאינו נמחק, שאין מי שמנצח אותו.
ובמה זכתה? חז"ל מספרים, כשאלקנה היה עולה לרגל היה עולה בכל שנה מדרך אחרת, כדי לקרב את ישראל לאביהם שבשמיים, שיראו וילמדו, ויתקרבו גם הם לעשות כמותו(ילקוט שמעוני, שם, ע"ז). למה הוא לא הסתפק בהפצת פליירים? סטיקרים? או אולי בכתיבת קונטרס זירוז לעליה לרגל?
אלקנה ידע את הסוד הגדול של התשובה, את המפתח לקרב כל יהודי ויהודי. הוא ידע, שכשיהודי פוגש יהודי, קורה משהו אלוקי גם אם הם אינם מודעים לזה, ולעיתים אף חושבים שקורה ההיפך. שם ד' שבתוכם, העטוף לעיתים בשכבות של בלבול נורא, אבל עדיין שם ה' הוא, שאי אפשר למוחקו, מתעורר לחיים. הוא הבין שאם הוא רוצה למשוך את ליבות עם ישראל לדרך העולה בית ה', הוא צריך להיפגש, להתחכך, להתחבר עם יהודים, במקומם הם. וחנה, עזרה וסייעה לבעלה במלאכת התשובה, ועל כן זכתה לראות. "אמר ריב"ל, אמר לה הקב"ה, חנה, את הרבית חילותי, אף אני ארבה חילותיך.."(ילקוט שמעוני, שם).
והלא זה היה יחודו של שמואל ששילב גדלות בתורה כמשה, ואהבת הבריות וקרובן לתורה, כאהרון. והיה הולך ממקום למקום, להיפגש עם עמך ישראל. וכדברי הרב צבי יהודה, שדווקא מתוך אהבה ללא תנאי, אפשר לקרב לתורה. אתה לא חייב להקים מקום, סניף, משרד. קח את המפגשים שיש לך, ועל בסיס הקשר החברי הבלתי מותנה, קרב אותם במתינות ובסבלנות רבה. אם אין לך מפגשים כאלה, לך לדוכנים, לך לגרעינים, התבונן מסביב, וחפש נקודות מפגש. ומעשה ביהודי שהיה יוצא כל יום לרחוב בת"א, ומבקש מאנשים שישלימו לו מנין, והיום יש לו כשמונים תלמידים, כן ירבו.
ובכח השם "צבאות", ממשיכה חנה ונודרת(שמואל א' יא', ברש"י ע"פ יונתן), כי הבן שיוולד, לא יהיה עליו מורא בשר ודם. לא יעריץ אדם, ולא יפחד מאדם. וזהו עיקר רצון ד', כפי שהבינתו חנה. לדעת כי הקב"ה בכבודו ובעצמו, הוא נלחם מלחמות ישראל, הוא מנצח הקרבות, הוא מיישב ההתיישבות, הוא גואל ישראל, הוא ולא אחר.
על ידי בני בנים צעירים (ראה הרב הנזיר, אור הגנוז, לא'), העוסקים בתורה ותשובה, בישוב הארץ, ישוב לנו כח הצבאות, משה ואהרון, שלא פחדו אפילו מפרעה התנין הגדול, וישובו הנצח וההוד של לוחמי ישראל, להתיישבותנו בנחלת ד' כולה, עד כי תשוב לנו הנבואה, ויתוקן מעשה בראשית. "ד' צבאות הוא ד' אלוהי ישראל, וצבאות ישראל, צבאות ד' הם. ברוחנו ועצמות נשמתנו חרותים במכתב אלוהים כוחו וגבורתו של יוצר בראשית...'כי ימין ושמאל תפרוצי, וזרעך גוים ירש, וערים נשמות יושיבו. אל תיראי כי לא תבושי.. כי בועלייך עושייך ד' צבאות שמו'.."(אורות עמ' כ"ד).
המאמר באדיבות ראש יהודי המרכז למודעות עצמית בתל אביב
"אמר ר' יהודה בר' סימון,... חנה הייתה עולה לרגל, וראתה את כל ישראל, אמרה לפניו רבש"ע, כל הצבאות הללו יש לך, ואין לי אחד בהם"(ילקוט שמעוני, שם). חנה זכתה לראות את 'כל ישראל'. לראות קדושתם של ישראל, שצבא ה' הם. ששם ה' טבוע ומהווה את עצם חייו של כל יהודי גם אם איננו יודע.
חנה רצתה בן לא רק כדי להיות אמא, אלא גם ובעיקר, משום שהתאוותה להיות שותפה לצבא הנפלא הזה, לצבא העצום הזה, שהוא שם ה' שאינו נמחק, שאין מי שמנצח אותו.
ובמה זכתה? חז"ל מספרים, כשאלקנה היה עולה לרגל היה עולה בכל שנה מדרך אחרת, כדי לקרב את ישראל לאביהם שבשמיים, שיראו וילמדו, ויתקרבו גם הם לעשות כמותו(ילקוט שמעוני, שם, ע"ז). למה הוא לא הסתפק בהפצת פליירים? סטיקרים? או אולי בכתיבת קונטרס זירוז לעליה לרגל?
אלקנה ידע את הסוד הגדול של התשובה, את המפתח לקרב כל יהודי ויהודי. הוא ידע, שכשיהודי פוגש יהודי, קורה משהו אלוקי גם אם הם אינם מודעים לזה, ולעיתים אף חושבים שקורה ההיפך. שם ד' שבתוכם, העטוף לעיתים בשכבות של בלבול נורא, אבל עדיין שם ה' הוא, שאי אפשר למוחקו, מתעורר לחיים. הוא הבין שאם הוא רוצה למשוך את ליבות עם ישראל לדרך העולה בית ה', הוא צריך להיפגש, להתחכך, להתחבר עם יהודים, במקומם הם. וחנה, עזרה וסייעה לבעלה במלאכת התשובה, ועל כן זכתה לראות. "אמר ריב"ל, אמר לה הקב"ה, חנה, את הרבית חילותי, אף אני ארבה חילותיך.."(ילקוט שמעוני, שם).
והלא זה היה יחודו של שמואל ששילב גדלות בתורה כמשה, ואהבת הבריות וקרובן לתורה, כאהרון. והיה הולך ממקום למקום, להיפגש עם עמך ישראל. וכדברי הרב צבי יהודה, שדווקא מתוך אהבה ללא תנאי, אפשר לקרב לתורה. אתה לא חייב להקים מקום, סניף, משרד. קח את המפגשים שיש לך, ועל בסיס הקשר החברי הבלתי מותנה, קרב אותם במתינות ובסבלנות רבה. אם אין לך מפגשים כאלה, לך לדוכנים, לך לגרעינים, התבונן מסביב, וחפש נקודות מפגש. ומעשה ביהודי שהיה יוצא כל יום לרחוב בת"א, ומבקש מאנשים שישלימו לו מנין, והיום יש לו כשמונים תלמידים, כן ירבו.
ובכח השם "צבאות", ממשיכה חנה ונודרת(שמואל א' יא', ברש"י ע"פ יונתן), כי הבן שיוולד, לא יהיה עליו מורא בשר ודם. לא יעריץ אדם, ולא יפחד מאדם. וזהו עיקר רצון ד', כפי שהבינתו חנה. לדעת כי הקב"ה בכבודו ובעצמו, הוא נלחם מלחמות ישראל, הוא מנצח הקרבות, הוא מיישב ההתיישבות, הוא גואל ישראל, הוא ולא אחר.
על ידי בני בנים צעירים (ראה הרב הנזיר, אור הגנוז, לא'), העוסקים בתורה ותשובה, בישוב הארץ, ישוב לנו כח הצבאות, משה ואהרון, שלא פחדו אפילו מפרעה התנין הגדול, וישובו הנצח וההוד של לוחמי ישראל, להתיישבותנו בנחלת ד' כולה, עד כי תשוב לנו הנבואה, ויתוקן מעשה בראשית. "ד' צבאות הוא ד' אלוהי ישראל, וצבאות ישראל, צבאות ד' הם. ברוחנו ועצמות נשמתנו חרותים במכתב אלוהים כוחו וגבורתו של יוצר בראשית...'כי ימין ושמאל תפרוצי, וזרעך גוים ירש, וערים נשמות יושיבו. אל תיראי כי לא תבושי.. כי בועלייך עושייך ד' צבאות שמו'.."(אורות עמ' כ"ד).
המאמר באדיבות ראש יהודי המרכז למודעות עצמית בתל אביב