אושוויץ- שישים שנה אחרי הזוועה
טקס בין לאומי, לציון שחרורה.
כמוה-לא עוד תהיה, הגם שהייתה
ישראל העצמאית, היא היא הערובה.

נשבענו אל נוכח עולם ומלואו
עתה, אנחנו הישראלים, פה.

הו, כמה גאווה מעורבת ברגשה
הנשיא, שלנו, ניצב נוכח המשרפה
עם שהיה, ממש כאן, לבוז ולמשיסה
מותח גוו למשמע המנון האומה.

לעולם לא עוד- מרעים נשיאנו
ומתנופף בטבעיות גם דגלנו.

לא עוד ביטחוננו ביד זרים
עתה, צבא ישראל מגן על היהודים.
מפה, מאושוויץ שבפולין
ירעים קולנו אל כל העמים.

ודמעה בזווית עיני השורדים
והלבבות הולמים אצל הבנים.

ושם, בישראל הרחוקה
באותה עת, כמעט בה בשעה
בהסכמה, בבושה משפילה
מתפרס האויב, למול קטיף ועזה.

אכן, בטחון האזרחים אינו הפקר
אבל, מוסא ערפאת הוא השוטר.

חיילי פלשתין, יגנו על שדרות
החמאס יחליט, מתי טוב לירות.
הפתאח, בפצ"מרים ישלוט
ביטחון עם ישראל, נמסר ביד הנבלות.

ואולי קצת נחמה, טפשית וקטנה
הקליע- שיפגע- ניתן מישראל במתנה.