בתקשורת נהוג לחסום השוואות לנאצים, כאילו באופן סימטרי, כאשר מצד ימין החסימה הרמטית ומוחלטת, ואילו משמאל קורים מדי פעם "פספוסים". כל זאת בטענה של "זילות השואה".
1. עצם הסימטריה בין הימין לשמאל היא מקוממת. כיום, 60 שנה לשחרור מחנה אשוויץ, נתאר לעצמנו שאת השואה היו מציגים כסכסוך הגרמני יהודי, כאילו היה בין הממשלה הגרמנית למורדים יהודים, כפי שמכונים משום-מה 3 מיליוני הנרצחים בסודן בשם האיסלאם.
2. כך גם מה שמכונה בתקשורת "הסכסוך הישראלי פלשתיני". האם שורש הסכסוך הוא בכיבוש של 1967, או שהתחיל עוד הרבה קודם? האם שאיפת השמדת העם-היהודי המבוטאת מפורשות ע"י מנהיגי ערב והאיסלאם נובעת מהכיבוש? או אולי שורשיה בקוראן הקורא להשלטת האיסלאם על העולם תוך כדי ג'יהאד, וטבח 3 מיליון הלא-מוסלמים בסודן הוא רק הקדמה לצפוי לנו אם לא נתעשת?
3. אכן, ניתן לטעון כי הייחודיות של השטניות הנאצית הייתה ב"תיעוש הרצח", שתחילתו בהחלטה העקרונית בוועידת וואנזה, וסיומו באיסוף והובלת הנטבחים כעופות המיועדים לשחיטה במחנות מוות, תאי גזים ומשרפות שהוקמו במיוחד לכך. אגב, ראוי לזכור שאחד משושביניה הראשיים של תכנית שטנית זו היה לא אחר, מאשר המופתי הירושלמי, חאג' אמין אל-חוסייני, מקרוביו של יאסר עראפת.
4. מצד שני, אפשר להתייחס להבדל בין טבח הלא-מוסלמים בסודן שמכונים "מורדים", ויהודי אירופה שהובלו כצאן לטבח, כעניין סמנטי, שנתאפשר מצרוף הנסיבות, בין השאר בגלל האופי התרבותי והמנהיגותי של היהודים בגולה. שכן, אחת השאלות שנשאלות היא מדוע לא מרדו היהודים, במקום לשתף פעולה עם רוצחיהם, כפי שנצטוו ע"י מנהיגיהם? ייתכן והטבח היה מתרחש בכל מקרה, אבל אז, אולי לא היה מתאפשר "התיעוש".
5. וכאן הנקודה העיקרית. בעת מרד גטו וורשה שהיה ב-1943, כאשר הגרמנים היו עדיין חזקים, סיכויי ההישרדות היו מועטים. אבל ב-1944 כאשר קסטנר ניהל את המו"מ שלו עם אייכמן תבוסת גרמניה הייתה ברורה והייתה רק עניין של זמן. טבח יהודי הונגריה בוצע ע"י גרמנים בודדים (לפי דיווחים מסוימים פחות מעשרים). לו היה קסטנר נוהג כאנילביץ, ייתכן וכל מצב יהודי הונגריה היה אחר. מה שהניע אותו כפי שהניע את המנהיגים האחרים, הייתה האנוכיות. (וזאת בלשון המעטה, לאור הצורך בזהירות בפרסום מסוג זה).
6. ובהקבלה לאז, ניתן לבדוק מה מנהיגותנו היום. אנשים שמשיקולי אנוכיות מסתירים את האמת מהציבור. החל מפוליטיקאים כמו שרון אשר מצד אחד עושה עסקים עם הערבים כמו הקזינו ביריחו, דרך עו"ד ווייסגלס ומרטין שלאף, ומצד שני העמדתו לדין תלויה במידע שיגיע מאנשים אלה. המשכו באנשי תקשורת, אשר למען קריירה בין לאומית ומצוא-חן בעיני הקהל האנטישמי בחו"ל מצדיקים את אויבי המדינה, וכלה בברוני התקשורת שהפסדיהם בתקשורת מכוסים מעסקיהם עם ארצות ערב. למען האינטרסים האישיים של אנשים אלה, מוקרבים נכסיה הביטחוניים של המדינה וחיי אזרחיה עד כדי סיכון עצם קיום העם היהודי.
7. גם לרצח מבקרי האיסלאם, כפי שאירע לבימאי ון-גוך ורדיפתו של רושדי יש השפעה. מעט מאד עיתונאים מוכנים לסכן את חייהם על ביקורת האיסלאם.
8. זה ה"קסטנריזם" העכשווי, שבשמו יוצאים כל אמצעי התקשורת הממומנים בכספי אויבי העם היהודי, בהסתה נוסח גבלס נגד המתנחלים, תוך הסתרת העובדה שבעיני הערבים תל-אביב היא התנחלות. כל-זאת יחד עם סתימת פיותיהם של הטוענים אחרת בטענות של הסתה וזילות השואה.
9. לאחר הקדמה זו, הבה נבדוק כיצד מבוצעת הצגת עמדת המחנה הלאומי המתנגד להינתקות. מצד אחד עומדים אלה הטוענים על זכותנו על ארץ-ישראל מכוח זכות האבות, ההיסטוריה, התנ"ך וכדו'. טעון זה הוא טוב מאד למי שהתחנך על ברכי המסורת והתודעה היהודית, אלא שהוא נשמע זר, רחוק ובלתי משכנע לחילונים שרובם חסרי מושגים אלמנטרים ביהדות, בייחוד הצעירים שבהם. מצד שני באים הקיצוניים, עם כרזות כמו "מוות לערבים", או השוואת שרון וחיילי-צהל שישתתפו בפינוי - לנאצים, ודברים אלה מקוממים את הרוב הדומם שרובו ימני, דווקא.
10. כדי שהרוב הדומם החילוני יבין אותנו עלינו להדגיש את הנושאים הבאים:
א. שורש הסכסוך עם הערבים שהחל עוד לפני 67, הוא הנאציזם האיסלאמי שמטרתו להשמידנו, ולהתנחלויות אין חלק בכך.
ב. מבחינת הערבים, גם תל-אביב היא התנחלות. יציאה נגד ההתנחלויות היא בעצם עלילת-דם ותעמולה נוסח גבלס.
ג. זכותנו על הארץ נובעת קודם-כל מחילופי אוכלוסין. רוב תושבי ישראל אינם יוצאי אירופה. יותר מ-3 מליון יהודים נמנים על צאצאי מגורשי ארצות ערב (אחוז אחד מהאוכלוסייה שם). ארצות ערב כיום הן "יודנריין" נקיות מיהודים. השטח היחסי (1% משטח ארצות ערב) שמגיע ליהודים יוצאי ארצות ערב הוא 150 אלף קמ"ר יותר מפי 6 משטח מדינת ישראל.
ד. האיסלאם הוא איום אסטרטגי גלובלי המאיים על כל העולם, כמו הנאציזם הגרמני וסופו יבוא תוך 10-20 שנה כאשר העולם הנאור יצא למלחמה וימגר אותו. מלחמה זו היא בלתי נמנעת, ורק אז יבוא שלום לעולם.
ה. כל הסדר ביניים מקומי לא יהיה שונה מהסכמי מינכן או הסכמי קסטנר-אייכמן.
ו. יש להשוות את הערבים לנאצים. יש לעשות זאת בריש גלי, כי רק על ידי זעזוע הקהל יש סיכוי לשנות עמדות.
ז. הטרוריסטים האסלאמיים אינם לוחמי חופש, הם פושעים נגד האנושות ויש להעמידם לדין לפי החוק לעשיית דין בנאצים ועוזריהם. רק כך יבין העולם שאין סימטריה בסכסוך.
ח. את שרון וברוני ההון והתקשורת אין להשוות לנאצים, אבל בהחלט ניתן להשוותם לקסטנר. יש לתקוף את התקשורת וברוניה תוך הדגשת העובדה של מימונה בידי אויבי ישראל.
ט. אם טרנספר וטיהור אתני ליהודים, הוא טוב ולגיטימי משיקולי דמוגרפיה, מותר גם ליישמו לערבים. יש "ללכת הפוך על הפוך" ולקרוא להעברת תושבי ואדי ערה לראשות הפלשתינית וליישב את השטח ביהודים. (בשונה מהתכנית של אביגדור ליברמן). אם נצעק כך מספיק חזק, אולי ההינתקות תיפול בסופו של דבר בקולות הח"כים הערבים!
י. יש להשתמש בכרזות על הקירות וסטיקרים למכוניות כי התקשורת המקובלת חסומה בפנינו.
11. זו הדרך שבה עלינו ללכת. לא באהבה ובדרכי נועם, כי ברוני התקשורת, ההון והשררה לא יוותרו על האינטרסים האנוכיים שלהם כל-כך בקלות. אבל גם בזהירות וללא ההגזמה של הקיצוניים. יש להסב את המרץ ונכונות ההקרבה של חברינו הקיצוניים לכיוון חיובי יותר שיהיה עדיין בוטה ומעורר תגובה, אבל במסגרת החוק ולא מקומם.
ד"ר צבי צפיר הוא חבר בחוג הפרופסורים לחוסן מדיני.
1. עצם הסימטריה בין הימין לשמאל היא מקוממת. כיום, 60 שנה לשחרור מחנה אשוויץ, נתאר לעצמנו שאת השואה היו מציגים כסכסוך הגרמני יהודי, כאילו היה בין הממשלה הגרמנית למורדים יהודים, כפי שמכונים משום-מה 3 מיליוני הנרצחים בסודן בשם האיסלאם.
2. כך גם מה שמכונה בתקשורת "הסכסוך הישראלי פלשתיני". האם שורש הסכסוך הוא בכיבוש של 1967, או שהתחיל עוד הרבה קודם? האם שאיפת השמדת העם-היהודי המבוטאת מפורשות ע"י מנהיגי ערב והאיסלאם נובעת מהכיבוש? או אולי שורשיה בקוראן הקורא להשלטת האיסלאם על העולם תוך כדי ג'יהאד, וטבח 3 מיליון הלא-מוסלמים בסודן הוא רק הקדמה לצפוי לנו אם לא נתעשת?
3. אכן, ניתן לטעון כי הייחודיות של השטניות הנאצית הייתה ב"תיעוש הרצח", שתחילתו בהחלטה העקרונית בוועידת וואנזה, וסיומו באיסוף והובלת הנטבחים כעופות המיועדים לשחיטה במחנות מוות, תאי גזים ומשרפות שהוקמו במיוחד לכך. אגב, ראוי לזכור שאחד משושביניה הראשיים של תכנית שטנית זו היה לא אחר, מאשר המופתי הירושלמי, חאג' אמין אל-חוסייני, מקרוביו של יאסר עראפת.
4. מצד שני, אפשר להתייחס להבדל בין טבח הלא-מוסלמים בסודן שמכונים "מורדים", ויהודי אירופה שהובלו כצאן לטבח, כעניין סמנטי, שנתאפשר מצרוף הנסיבות, בין השאר בגלל האופי התרבותי והמנהיגותי של היהודים בגולה. שכן, אחת השאלות שנשאלות היא מדוע לא מרדו היהודים, במקום לשתף פעולה עם רוצחיהם, כפי שנצטוו ע"י מנהיגיהם? ייתכן והטבח היה מתרחש בכל מקרה, אבל אז, אולי לא היה מתאפשר "התיעוש".
5. וכאן הנקודה העיקרית. בעת מרד גטו וורשה שהיה ב-1943, כאשר הגרמנים היו עדיין חזקים, סיכויי ההישרדות היו מועטים. אבל ב-1944 כאשר קסטנר ניהל את המו"מ שלו עם אייכמן תבוסת גרמניה הייתה ברורה והייתה רק עניין של זמן. טבח יהודי הונגריה בוצע ע"י גרמנים בודדים (לפי דיווחים מסוימים פחות מעשרים). לו היה קסטנר נוהג כאנילביץ, ייתכן וכל מצב יהודי הונגריה היה אחר. מה שהניע אותו כפי שהניע את המנהיגים האחרים, הייתה האנוכיות. (וזאת בלשון המעטה, לאור הצורך בזהירות בפרסום מסוג זה).
6. ובהקבלה לאז, ניתן לבדוק מה מנהיגותנו היום. אנשים שמשיקולי אנוכיות מסתירים את האמת מהציבור. החל מפוליטיקאים כמו שרון אשר מצד אחד עושה עסקים עם הערבים כמו הקזינו ביריחו, דרך עו"ד ווייסגלס ומרטין שלאף, ומצד שני העמדתו לדין תלויה במידע שיגיע מאנשים אלה. המשכו באנשי תקשורת, אשר למען קריירה בין לאומית ומצוא-חן בעיני הקהל האנטישמי בחו"ל מצדיקים את אויבי המדינה, וכלה בברוני התקשורת שהפסדיהם בתקשורת מכוסים מעסקיהם עם ארצות ערב. למען האינטרסים האישיים של אנשים אלה, מוקרבים נכסיה הביטחוניים של המדינה וחיי אזרחיה עד כדי סיכון עצם קיום העם היהודי.
7. גם לרצח מבקרי האיסלאם, כפי שאירע לבימאי ון-גוך ורדיפתו של רושדי יש השפעה. מעט מאד עיתונאים מוכנים לסכן את חייהם על ביקורת האיסלאם.
8. זה ה"קסטנריזם" העכשווי, שבשמו יוצאים כל אמצעי התקשורת הממומנים בכספי אויבי העם היהודי, בהסתה נוסח גבלס נגד המתנחלים, תוך הסתרת העובדה שבעיני הערבים תל-אביב היא התנחלות. כל-זאת יחד עם סתימת פיותיהם של הטוענים אחרת בטענות של הסתה וזילות השואה.
9. לאחר הקדמה זו, הבה נבדוק כיצד מבוצעת הצגת עמדת המחנה הלאומי המתנגד להינתקות. מצד אחד עומדים אלה הטוענים על זכותנו על ארץ-ישראל מכוח זכות האבות, ההיסטוריה, התנ"ך וכדו'. טעון זה הוא טוב מאד למי שהתחנך על ברכי המסורת והתודעה היהודית, אלא שהוא נשמע זר, רחוק ובלתי משכנע לחילונים שרובם חסרי מושגים אלמנטרים ביהדות, בייחוד הצעירים שבהם. מצד שני באים הקיצוניים, עם כרזות כמו "מוות לערבים", או השוואת שרון וחיילי-צהל שישתתפו בפינוי - לנאצים, ודברים אלה מקוממים את הרוב הדומם שרובו ימני, דווקא.
10. כדי שהרוב הדומם החילוני יבין אותנו עלינו להדגיש את הנושאים הבאים:
א. שורש הסכסוך עם הערבים שהחל עוד לפני 67, הוא הנאציזם האיסלאמי שמטרתו להשמידנו, ולהתנחלויות אין חלק בכך.
ב. מבחינת הערבים, גם תל-אביב היא התנחלות. יציאה נגד ההתנחלויות היא בעצם עלילת-דם ותעמולה נוסח גבלס.
ג. זכותנו על הארץ נובעת קודם-כל מחילופי אוכלוסין. רוב תושבי ישראל אינם יוצאי אירופה. יותר מ-3 מליון יהודים נמנים על צאצאי מגורשי ארצות ערב (אחוז אחד מהאוכלוסייה שם). ארצות ערב כיום הן "יודנריין" נקיות מיהודים. השטח היחסי (1% משטח ארצות ערב) שמגיע ליהודים יוצאי ארצות ערב הוא 150 אלף קמ"ר יותר מפי 6 משטח מדינת ישראל.
ד. האיסלאם הוא איום אסטרטגי גלובלי המאיים על כל העולם, כמו הנאציזם הגרמני וסופו יבוא תוך 10-20 שנה כאשר העולם הנאור יצא למלחמה וימגר אותו. מלחמה זו היא בלתי נמנעת, ורק אז יבוא שלום לעולם.
ה. כל הסדר ביניים מקומי לא יהיה שונה מהסכמי מינכן או הסכמי קסטנר-אייכמן.
ו. יש להשוות את הערבים לנאצים. יש לעשות זאת בריש גלי, כי רק על ידי זעזוע הקהל יש סיכוי לשנות עמדות.
ז. הטרוריסטים האסלאמיים אינם לוחמי חופש, הם פושעים נגד האנושות ויש להעמידם לדין לפי החוק לעשיית דין בנאצים ועוזריהם. רק כך יבין העולם שאין סימטריה בסכסוך.
ח. את שרון וברוני ההון והתקשורת אין להשוות לנאצים, אבל בהחלט ניתן להשוותם לקסטנר. יש לתקוף את התקשורת וברוניה תוך הדגשת העובדה של מימונה בידי אויבי ישראל.
ט. אם טרנספר וטיהור אתני ליהודים, הוא טוב ולגיטימי משיקולי דמוגרפיה, מותר גם ליישמו לערבים. יש "ללכת הפוך על הפוך" ולקרוא להעברת תושבי ואדי ערה לראשות הפלשתינית וליישב את השטח ביהודים. (בשונה מהתכנית של אביגדור ליברמן). אם נצעק כך מספיק חזק, אולי ההינתקות תיפול בסופו של דבר בקולות הח"כים הערבים!
י. יש להשתמש בכרזות על הקירות וסטיקרים למכוניות כי התקשורת המקובלת חסומה בפנינו.
11. זו הדרך שבה עלינו ללכת. לא באהבה ובדרכי נועם, כי ברוני התקשורת, ההון והשררה לא יוותרו על האינטרסים האנוכיים שלהם כל-כך בקלות. אבל גם בזהירות וללא ההגזמה של הקיצוניים. יש להסב את המרץ ונכונות ההקרבה של חברינו הקיצוניים לכיוון חיובי יותר שיהיה עדיין בוטה ומעורר תגובה, אבל במסגרת החוק ולא מקומם.
ד"ר צבי צפיר הוא חבר בחוג הפרופסורים לחוסן מדיני.