בשעה שאריאל שרון לחץ את ידו של אבו מאזן, הוא נשען על ידו של פלשתיני אחר, מוחמד בראכה, שלא הורמה נגד חוק ההתנתקות בכנסת. בראכה היה מוכן להמנע בהצבעה, אבל בשום אופן לא להצביע בעד החוק. הוא הסביר שהוא מתנגד למתן איזשהו פיצוי, אפילו שקל אחד,למתיישבים שגזלו אדמה פלשתינית.
ובאותה שעה אמר אבו מאזן בנאומו החגיגי: אנחנו חלוקים בהמון נושאים, ירושלים, הפליטים, הגבולות, ההתנחלויות... לא נוכל היום להגיע להבנות בכל הנושאים האלה, אבל ההשקפה שלנו ברורה והיא לא תשתנה.
היא לא משתנה כבר מאה שנה. לזכותו של בראכה יש לומר שהוא עקבי וישר ודבק בעמדתו לאורך שנים רבות.. את הביטוי הזה "אנשים שגזלו אדמה פלשתינית" אנחנו שומעים מבראכה (או מאבותיו) מהרגע שבו התנחל כאן הציוני הראשון, ואי אפשר שלא לכבד אותם על עמדתם ועל העובדה שהם מבטאים אותה ביושר ובעקביות לאורך כל השנים.
אכן נכון. באנו מאירופה כמו מתיישבים הקולוניאליסטים, והתיישבנו בארץ לא ריקה. מהרגע הראשון אמרו תושביה המקוריים שהם לא מסכימים לזה. מבחינתם אנחנו מתנחלים זרים שהתיישבו בכוח ובעורמה על אדמה פלשתינית. הם נלחמים בנו מלחמת מאה שנים, שנקודת השיא שלה הייתה בתש"ח. אנחנו קראנו לשיא הזה מלחמת השחרור, אבל לפי הבנתם זה היה ניסיון של תושבי הארץ הפלשתינים לעשות צדק ולסלק מכאן את הפולשים הזרים.
תל אביב הייתה אז בת 39, בערך בגילו של גוש קטיף דהיום. כמו גוש קטיף, תל אביב לא הוקמה על אדמה ריבונית של מדינת ישראל, אלא על אדמה שנויה במחלוקת, שדורות רבים ישבו עליה ערבים פלשתינים, ומן הרגע הראשון הם התנגדו בתוקף להקמת העיר היהודית. נתניה היתה אז בת 19, ישובי השרון והעמק היו בממוצע בני 10. הכל היה חדש. רוב הישוב היהודי בארץ ישב אז בהתנחלויות חדשות, או בשכונות שזה עתה נבנו "על אדמה פלשתינית גזולה".
בעקביות וביושר
הערבים יושבי הארץ יצאו לעשות צדק. לבלום את ההתנחלות הפולשנית של היהודים שמתחילים להקים מאחז על כל גבעה, ולסלק את היהודים שכבר גזלו אדמות פלשתיניות, לפני שהם מכים שורשים ומגדלים פה דור שני ושלישי. אלא שבמלחמה הזאת, הכל כך צודקת על פי השקפת הערבים, ניצחו דווקא המתנחלים, וכתוצאה ממנה השתלטו על עוד מיליוני דונם של אדמות פלשתיניות וגם הקימו לעצמם מדינה, שכולה יושבת על אדמה פלשתינית.
למרות תבוסתם הצורבת, הפלשתינים ממשיכים לומר את דברם ביושר ובעקביות: זו אדמה פלשתינית, אתם גוזלים אותה, ואנחנו לעולם לא נסכים לזה. כך הם אומרים לאורך כל השנים, מאמין אל חוסייני ועד אבו מאזן ומוחמד בראכה, אומרים לנו ואומרים לעולם כולו.
מה אנחנו עונים על זה? זו שאלת המפתח שתקבע אם מדינת ישראל תתקיים או תעלם. לא המעשים אלא המילים. מה תשובתנו, מה הייתה תשובתנו כל השנים האלה, על הטענה הערבית הנראית על פניה כל כך צודקת. מדוע מותר היה לנו לפלוש לארץ שלהם, להתנחל עליה, לבנות את תל אביב, להקים מדינה, לרשת את כפריהם ושדותיהם אחרי תבוסתם? מה ענינו להם ולעולם על הטענה שאנחנו גוזלים אדמה פלשתינית? אם אין לנו תשובה לזה, לא יישאר פה כלום.
לנופף בתנ"ך
תשובת הציונות הייתה שזו בכלל לא אדמה פלשתינית, זו ארץ ישראל. אין תשובה אחרת. אנחנו לא מתנחלים ולא קולוניאליסטים, אנחנו לא פולשים לארץ זרה, אלא חוזרים לארץ אבותינו. לוועדה בינלאומית שדנה בעניין, בן גוריון הביא תנ"ך ואמר זה הקושאן שלנו. לא אנחנו גזלנו אדמה פלשתינית, להיפך: הפלשתינים גזלו אדמה יהודית. הוא לא הסיק מזה מסקנה פרקטית ישירה. יש להבדיל בין התשובה העקרונית לבין התשובה הפרקטית.
יש פה אנשים אחרים, זו עובדה. לא הם כבשו את ארצנו והתנחלו בה באופן בלתי חוקי, אלא אבות אבותיהם. יכול להיות שבשל הטרגדיה הזאת נצטרך לוותר לטובתם על חלק מאדמת העם היהודי. אבל זו שאלה פרקטית, ולשאלות פרקטיות מוצאים פתרון.
מה שיכול למוטט את מדינת ישראל היא השאלה העקרונית: האם נכון או לא נכון שמתיישבי גוש קטיף גזלו אדמה פלשתינית. האם איבדנו, או עדיין יש לנו, את אומץ הלב לנופף בתנ"ך כמו בן גוריון ולהשמיע את הטענה המוזרה, הלא קלה ולא משכנעת, שזה הקושאן שלנו. האם אנחנו עוד מסוגלים לומר שלפי השקפתנו מעולם לא הייתה כאן אדמה פלשתינית. לומר, לא לשכנע.
אנחנו לא צריכים לשכנע את הפלשתינים או את העולם שאנחנו צודקים. אבל אנחנו חייבים לשכנע את העולם שאנחנו עצמנו מאמינים בזה. אחרת לא תהיה לנו מדינה, וצאצאינו יגורשו מכאן כמו פולשים קולוניאליסטים. בתחום העקרוני שום קו לא מפריד בין גוש קטיף לבין תל אביב.
ובאותה שעה אמר אבו מאזן בנאומו החגיגי: אנחנו חלוקים בהמון נושאים, ירושלים, הפליטים, הגבולות, ההתנחלויות... לא נוכל היום להגיע להבנות בכל הנושאים האלה, אבל ההשקפה שלנו ברורה והיא לא תשתנה.
היא לא משתנה כבר מאה שנה. לזכותו של בראכה יש לומר שהוא עקבי וישר ודבק בעמדתו לאורך שנים רבות.. את הביטוי הזה "אנשים שגזלו אדמה פלשתינית" אנחנו שומעים מבראכה (או מאבותיו) מהרגע שבו התנחל כאן הציוני הראשון, ואי אפשר שלא לכבד אותם על עמדתם ועל העובדה שהם מבטאים אותה ביושר ובעקביות לאורך כל השנים.
אכן נכון. באנו מאירופה כמו מתיישבים הקולוניאליסטים, והתיישבנו בארץ לא ריקה. מהרגע הראשון אמרו תושביה המקוריים שהם לא מסכימים לזה. מבחינתם אנחנו מתנחלים זרים שהתיישבו בכוח ובעורמה על אדמה פלשתינית. הם נלחמים בנו מלחמת מאה שנים, שנקודת השיא שלה הייתה בתש"ח. אנחנו קראנו לשיא הזה מלחמת השחרור, אבל לפי הבנתם זה היה ניסיון של תושבי הארץ הפלשתינים לעשות צדק ולסלק מכאן את הפולשים הזרים.
תל אביב הייתה אז בת 39, בערך בגילו של גוש קטיף דהיום. כמו גוש קטיף, תל אביב לא הוקמה על אדמה ריבונית של מדינת ישראל, אלא על אדמה שנויה במחלוקת, שדורות רבים ישבו עליה ערבים פלשתינים, ומן הרגע הראשון הם התנגדו בתוקף להקמת העיר היהודית. נתניה היתה אז בת 19, ישובי השרון והעמק היו בממוצע בני 10. הכל היה חדש. רוב הישוב היהודי בארץ ישב אז בהתנחלויות חדשות, או בשכונות שזה עתה נבנו "על אדמה פלשתינית גזולה".
בעקביות וביושר
הערבים יושבי הארץ יצאו לעשות צדק. לבלום את ההתנחלות הפולשנית של היהודים שמתחילים להקים מאחז על כל גבעה, ולסלק את היהודים שכבר גזלו אדמות פלשתיניות, לפני שהם מכים שורשים ומגדלים פה דור שני ושלישי. אלא שבמלחמה הזאת, הכל כך צודקת על פי השקפת הערבים, ניצחו דווקא המתנחלים, וכתוצאה ממנה השתלטו על עוד מיליוני דונם של אדמות פלשתיניות וגם הקימו לעצמם מדינה, שכולה יושבת על אדמה פלשתינית.
למרות תבוסתם הצורבת, הפלשתינים ממשיכים לומר את דברם ביושר ובעקביות: זו אדמה פלשתינית, אתם גוזלים אותה, ואנחנו לעולם לא נסכים לזה. כך הם אומרים לאורך כל השנים, מאמין אל חוסייני ועד אבו מאזן ומוחמד בראכה, אומרים לנו ואומרים לעולם כולו.
מה אנחנו עונים על זה? זו שאלת המפתח שתקבע אם מדינת ישראל תתקיים או תעלם. לא המעשים אלא המילים. מה תשובתנו, מה הייתה תשובתנו כל השנים האלה, על הטענה הערבית הנראית על פניה כל כך צודקת. מדוע מותר היה לנו לפלוש לארץ שלהם, להתנחל עליה, לבנות את תל אביב, להקים מדינה, לרשת את כפריהם ושדותיהם אחרי תבוסתם? מה ענינו להם ולעולם על הטענה שאנחנו גוזלים אדמה פלשתינית? אם אין לנו תשובה לזה, לא יישאר פה כלום.
לנופף בתנ"ך
תשובת הציונות הייתה שזו בכלל לא אדמה פלשתינית, זו ארץ ישראל. אין תשובה אחרת. אנחנו לא מתנחלים ולא קולוניאליסטים, אנחנו לא פולשים לארץ זרה, אלא חוזרים לארץ אבותינו. לוועדה בינלאומית שדנה בעניין, בן גוריון הביא תנ"ך ואמר זה הקושאן שלנו. לא אנחנו גזלנו אדמה פלשתינית, להיפך: הפלשתינים גזלו אדמה יהודית. הוא לא הסיק מזה מסקנה פרקטית ישירה. יש להבדיל בין התשובה העקרונית לבין התשובה הפרקטית.
יש פה אנשים אחרים, זו עובדה. לא הם כבשו את ארצנו והתנחלו בה באופן בלתי חוקי, אלא אבות אבותיהם. יכול להיות שבשל הטרגדיה הזאת נצטרך לוותר לטובתם על חלק מאדמת העם היהודי. אבל זו שאלה פרקטית, ולשאלות פרקטיות מוצאים פתרון.
מה שיכול למוטט את מדינת ישראל היא השאלה העקרונית: האם נכון או לא נכון שמתיישבי גוש קטיף גזלו אדמה פלשתינית. האם איבדנו, או עדיין יש לנו, את אומץ הלב לנופף בתנ"ך כמו בן גוריון ולהשמיע את הטענה המוזרה, הלא קלה ולא משכנעת, שזה הקושאן שלנו. האם אנחנו עוד מסוגלים לומר שלפי השקפתנו מעולם לא הייתה כאן אדמה פלשתינית. לומר, לא לשכנע.
אנחנו לא צריכים לשכנע את הפלשתינים או את העולם שאנחנו צודקים. אבל אנחנו חייבים לשכנע את העולם שאנחנו עצמנו מאמינים בזה. אחרת לא תהיה לנו מדינה, וצאצאינו יגורשו מכאן כמו פולשים קולוניאליסטים. בתחום העקרוני שום קו לא מפריד בין גוש קטיף לבין תל אביב.