את אור המנורה במקדש היו מדליקין בשמן זית בלבד, שאר השמנים נפסלו להדלקה זו. מדוע דווקא שמן זית? נאמרו על כך כמה סיבות: "כל דבר שבשמן זית, יש בישראל כמותו - מה זית זה אין עליו נושרין לא בימות החמה ולא בימות הגשמים, כך ישראל אין פוסקין מן הצדקות. מה הזית הזה אינו מוציא שמנו אלא על ידי כתישה, כך ישראל אינן עושין מצוות וצדקות אלא על ידי יסורין".
ועוד דמיון של הזית בישראל נאמר במדרש אחר: "מה זית תחילתו מר וסופו מתוק - כך ישראל מר להן במלכויות להמתיק להם במשיח". אך הזית נמשל אף לתורה כמו שאמרו בגמרא (ברכות נז א): "הרואה שמן זית בחלום יצפה למאור תורה". מהסיבות הללו ומסיבות נוספות, הדלקת האור במקדש היא על ידי הזית בלבד. ועל זה אמרו במדרש (תנחומא תצוה ו): "למה לא שמן אגוזים ולא שמן צנוניות ולא שמן דגים או שאר שמנים אלא שמן זית? לפי שהזית סימן אור לעולם".
הדלקת נר נוספת, נוהגת בבית ישראל בליל שבת. כאן ההדלקה בשמן זית בלבד אינה מוסכמת. בעניין זה נחלקו רבי טרפון ורבי יוחנן בן נורי, כמו שמובא במסכת שבת (כו א): "רבי טרפון אומר: אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד. עמד רבי יוחנן בן נורי על רגליו ואמר: מה יעשו אנשי בבל שאין להם אלא שמן שומשומין, ומה יעשו אנשי מדי שאין להם אלא שמן אגוזים, ומה יעשו אנשי אלכסנדריא שאין להם אלא שמן צנוניות . . . אלא אין לך אלא מה שאמרו חכמים: אין מדליקין" (כלומר, השמנים שחכמים אמרו שאין מדליקין בהם).
המחלוקת של רבי טרפון ורבי יוחנן בן נורי היא בתחום ההלכה, אבל הראי"ה קוק בספרו "עין איה" מעביר את הויכוח ביניהם לתחום הרעיוני וכך הוא מסביר זאת שם: רבי טרפון סובר שההשקפה האמונית וההתחברות של היהודי לתורה ומצוות היא רק אצל מי שהוא "שמן זית" המסמל את אור התורה בצלילותו ובבהירותו. כנגדו טוען רבי יוחנן בן נורי שישנם יהודים רבים שהם טובים וכשרים שאינם ברמה הזאת והם מתחברים ליראת השם ברמה נמוכה יותר של השכלתם, ואז למרות החסרון שמעורב בהשכלתם כיון שחלקי האמת המתגלה להם בדרכם זו מרוממת את נפשם מההשפלות הבהמיות, והם דבקים ומאמינים ביסודות התורה והולכים בדרכה, אין לרחק אותם משלומי אמוני ישראל.
ומסקנתו של הראי"ה שם שכל מדע או עניין שכלי שאינו מרחיק את האדם מן התורה, אלא אדרבא מסייע לו בדרכו, במעט או בהרבה, להיות נמשך במעשיו ודעותיו אחר יסודות התורה וענפיה בדעת ובפועל, גם הם בכלל השמנים הכשרים להדלקת נר שבת. ומסיים שם שעם זאת לכתחילה על האדם לשאוף לקבל את אור האמת והצדק בטהרתו, כי למרות היות שאר השמנים כשרים, שמן זית מן המובחר.
ועוד דמיון של הזית בישראל נאמר במדרש אחר: "מה זית תחילתו מר וסופו מתוק - כך ישראל מר להן במלכויות להמתיק להם במשיח". אך הזית נמשל אף לתורה כמו שאמרו בגמרא (ברכות נז א): "הרואה שמן זית בחלום יצפה למאור תורה". מהסיבות הללו ומסיבות נוספות, הדלקת האור במקדש היא על ידי הזית בלבד. ועל זה אמרו במדרש (תנחומא תצוה ו): "למה לא שמן אגוזים ולא שמן צנוניות ולא שמן דגים או שאר שמנים אלא שמן זית? לפי שהזית סימן אור לעולם".
הדלקת נר נוספת, נוהגת בבית ישראל בליל שבת. כאן ההדלקה בשמן זית בלבד אינה מוסכמת. בעניין זה נחלקו רבי טרפון ורבי יוחנן בן נורי, כמו שמובא במסכת שבת (כו א): "רבי טרפון אומר: אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד. עמד רבי יוחנן בן נורי על רגליו ואמר: מה יעשו אנשי בבל שאין להם אלא שמן שומשומין, ומה יעשו אנשי מדי שאין להם אלא שמן אגוזים, ומה יעשו אנשי אלכסנדריא שאין להם אלא שמן צנוניות . . . אלא אין לך אלא מה שאמרו חכמים: אין מדליקין" (כלומר, השמנים שחכמים אמרו שאין מדליקין בהם).
המחלוקת של רבי טרפון ורבי יוחנן בן נורי היא בתחום ההלכה, אבל הראי"ה קוק בספרו "עין איה" מעביר את הויכוח ביניהם לתחום הרעיוני וכך הוא מסביר זאת שם: רבי טרפון סובר שההשקפה האמונית וההתחברות של היהודי לתורה ומצוות היא רק אצל מי שהוא "שמן זית" המסמל את אור התורה בצלילותו ובבהירותו. כנגדו טוען רבי יוחנן בן נורי שישנם יהודים רבים שהם טובים וכשרים שאינם ברמה הזאת והם מתחברים ליראת השם ברמה נמוכה יותר של השכלתם, ואז למרות החסרון שמעורב בהשכלתם כיון שחלקי האמת המתגלה להם בדרכם זו מרוממת את נפשם מההשפלות הבהמיות, והם דבקים ומאמינים ביסודות התורה והולכים בדרכה, אין לרחק אותם משלומי אמוני ישראל.
ומסקנתו של הראי"ה שם שכל מדע או עניין שכלי שאינו מרחיק את האדם מן התורה, אלא אדרבא מסייע לו בדרכו, במעט או בהרבה, להיות נמשך במעשיו ודעותיו אחר יסודות התורה וענפיה בדעת ובפועל, גם הם בכלל השמנים הכשרים להדלקת נר שבת. ומסיים שם שעם זאת לכתחילה על האדם לשאוף לקבל את אור האמת והצדק בטהרתו, כי למרות היות שאר השמנים כשרים, שמן זית מן המובחר.