"קריאת המגילה בזמנה מצות עשה מדברי סופרים... והכל חייבים בקריאתה... ואפילו כהנים בעבודתן מבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה, וכן מבטלים תלמוד תורה לשמוע מקרא מגילה קל וחומר לשאר מצות של תורה שכולן נדחין מפני מקרא מגילה", (רמב"ם הלכות מגילה א, א).
טעם הדבר משום - פרסומי ניסא, יש ללמוד ולזכור את הניסים שנעשו ליהודים בפורים, בימים ההם אבל גם בזמן הזה, כשם שאנו מודים: "על הניסים שעשית לאבותינו בימם ההם בזמן הזה".
ומה הייתה תמציתו של הנס? ביטול גזירת המן הרשע, אשר ביקש להשמיד את כל היהודים, ולצורך זה שיחד את אחשוורוש בעשרת אלפים כיכר כסף. הוא הצליח לרתום את אחשוורוש ואת כל המערכת המחוקקת המשפטית, ומערכת אכיפת החוק, למשימה המלכותית הלאומית החשובה ביותר והיא השמדת היהודים חס וחלילה.
והוא גם קבע כמו בכל פקודת מבצע, לוח זמנים מדוייק, החוק נחקק ונחתם ופורסם בכל המדינה שלא תהיינה אי הבנות. נקודה. "ונשלוח ספרים ביד הרצים אל כל מדינות המלך להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד בשלשה עשר לחודש שנים עשר הוא חודש אדר. ושללם לבוז" (אסתר ג'), ואפילו נקבע מה ייעשה בבתי היהודים.
"הדת ניתנה בשושן הבירה והמלך והמן ישבו לשתות והעיר שושן נבוכה" (אסתר ג'). היהודים בשושן נבוכים היו ומצטערים ובוכים ולא ידעו מה לעשות על מנת לבטל את גזירת המלך והמן, בעוד שהגויים היו שמחים וטובי לב (עיין תרגום).
תגובתו של מרדכי היהודי על גזירת המלכות הייתה כי אין להתייאש, אדרבה יש לפעול בכמה מישורים. ראשית יש להתפלל, "ויקרע מרדכי את בגדיו וילבש שק ואפר ויצא בתוך העיר ויזעק זעקה גדולה ומרה" (אסתר ד').
שנית, הוא דורש מאסתר להשפיע על אחשוורוש שיבטל את הגזירה. וכאשר הוא חש שהיא מתחמקת משליחותה הוא גוער בה ואף מאיים עליה, "אם החרש תחרישי בעת הזאת רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר ואת ובית אביך תאבדו, ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות" (שם).
אסתר נרתמת למשימה ולוקחת את הסיכון. היא מבקשת ממרדכי שיתפללו ויצומו עליה, "לך כנוס את כל היהודים בשושן וצומו עלי". ואמנם אסתר משכנעת את אחשוורוש לבטל את הגזרה באומרה "כי איכה אוכל וראיתי ברעה אשר ימצא את עמי, ואיככה אוכל וראיתי באבדן מולדתי" (אסתר ח'), ובסיעתה דשמייא מתוך המסירות נפש של מרדכי ואסתר הגזירה מתבטלת, ונהפוך הוא: "אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם והעיר שושן צהלה ושמחה, וליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר" (שם).
נכון לעכשיו, סיפור המגילה ידוע לכל. וחוזר על עצמו לאורך הדורות כל פעם בלבוש אחר. גם בימים הללו הגזירות שנגזרו לעקור יהודים מארצם ומביתם מזכירות לנו, להבדיל, את הגזירות שנגזרו על היהודים בעבר. וכשם שגזירותיו של אחשורוש והמן הרשע נתבטלו ונהפוך הוא, כך גם גזירות המלכות העכשוויות יתבטלו בזכות מסירות הנפש של בני בניו של מרדכי היהודי, המתנחלים ביש"ע ומוסרים את נפשם וגופם על עמם וארצם יום יום, ובזכות רבבות עמך בית ישראל בכל רחבי הארץ והעולם, השופכים לבם כמים בתפילות לפי השם יתברך בבתי כנסת ובחדרי חדרים לביטול הגזרה העכשווית.
ובזכות הרבנים ותלמידי החכמים כמעט כולם בכל אתר ואתר שיצאו בקול גדול נגד הגזירות של שרון, הגזירות יתבטלו. "וליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר".
טעם הדבר משום - פרסומי ניסא, יש ללמוד ולזכור את הניסים שנעשו ליהודים בפורים, בימים ההם אבל גם בזמן הזה, כשם שאנו מודים: "על הניסים שעשית לאבותינו בימם ההם בזמן הזה".
ומה הייתה תמציתו של הנס? ביטול גזירת המן הרשע, אשר ביקש להשמיד את כל היהודים, ולצורך זה שיחד את אחשוורוש בעשרת אלפים כיכר כסף. הוא הצליח לרתום את אחשוורוש ואת כל המערכת המחוקקת המשפטית, ומערכת אכיפת החוק, למשימה המלכותית הלאומית החשובה ביותר והיא השמדת היהודים חס וחלילה.
והוא גם קבע כמו בכל פקודת מבצע, לוח זמנים מדוייק, החוק נחקק ונחתם ופורסם בכל המדינה שלא תהיינה אי הבנות. נקודה. "ונשלוח ספרים ביד הרצים אל כל מדינות המלך להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד בשלשה עשר לחודש שנים עשר הוא חודש אדר. ושללם לבוז" (אסתר ג'), ואפילו נקבע מה ייעשה בבתי היהודים.
"הדת ניתנה בשושן הבירה והמלך והמן ישבו לשתות והעיר שושן נבוכה" (אסתר ג'). היהודים בשושן נבוכים היו ומצטערים ובוכים ולא ידעו מה לעשות על מנת לבטל את גזירת המלך והמן, בעוד שהגויים היו שמחים וטובי לב (עיין תרגום).
תגובתו של מרדכי היהודי על גזירת המלכות הייתה כי אין להתייאש, אדרבה יש לפעול בכמה מישורים. ראשית יש להתפלל, "ויקרע מרדכי את בגדיו וילבש שק ואפר ויצא בתוך העיר ויזעק זעקה גדולה ומרה" (אסתר ד').
שנית, הוא דורש מאסתר להשפיע על אחשוורוש שיבטל את הגזירה. וכאשר הוא חש שהיא מתחמקת משליחותה הוא גוער בה ואף מאיים עליה, "אם החרש תחרישי בעת הזאת רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר ואת ובית אביך תאבדו, ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות" (שם).
אסתר נרתמת למשימה ולוקחת את הסיכון. היא מבקשת ממרדכי שיתפללו ויצומו עליה, "לך כנוס את כל היהודים בשושן וצומו עלי". ואמנם אסתר משכנעת את אחשוורוש לבטל את הגזרה באומרה "כי איכה אוכל וראיתי ברעה אשר ימצא את עמי, ואיככה אוכל וראיתי באבדן מולדתי" (אסתר ח'), ובסיעתה דשמייא מתוך המסירות נפש של מרדכי ואסתר הגזירה מתבטלת, ונהפוך הוא: "אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם והעיר שושן צהלה ושמחה, וליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר" (שם).
נכון לעכשיו, סיפור המגילה ידוע לכל. וחוזר על עצמו לאורך הדורות כל פעם בלבוש אחר. גם בימים הללו הגזירות שנגזרו לעקור יהודים מארצם ומביתם מזכירות לנו, להבדיל, את הגזירות שנגזרו על היהודים בעבר. וכשם שגזירותיו של אחשורוש והמן הרשע נתבטלו ונהפוך הוא, כך גם גזירות המלכות העכשוויות יתבטלו בזכות מסירות הנפש של בני בניו של מרדכי היהודי, המתנחלים ביש"ע ומוסרים את נפשם וגופם על עמם וארצם יום יום, ובזכות רבבות עמך בית ישראל בכל רחבי הארץ והעולם, השופכים לבם כמים בתפילות לפי השם יתברך בבתי כנסת ובחדרי חדרים לביטול הגזרה העכשווית.
ובזכות הרבנים ותלמידי החכמים כמעט כולם בכל אתר ואתר שיצאו בקול גדול נגד הגזירות של שרון, הגזירות יתבטלו. "וליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר".