הרב קוק זצ"ל, במכתב לרבני ישראל (משנת תרע"ב), מתייחס לאפשרות שתהיה מלחמת אחים חס וחלילה ולדרך שבה ניתן למנוע אותה.
בכותבו "אם לא נשים לב בעוד מועד לבצר את עמדת הדת והאמונה שתהיה קניין הכלל כולו, הלא אז נורא ואיום יהיה מצבנו הלאומי, השערוריות והמבוכות מוכרחות שתתגברנה משנאת אחים... ואם נעמוד ברשות עצמנו (נקים מדינה) האם לא נכונו התנגשויות עצומות לרגלי הדעות ההפוכות והמעשים הנלווים אליהם מן הקצה אל הקצה? כשחסר הבריח התיכון המאחד את כל הגוי כולו, שהוא היסוד הרוחני דתי, סכסוכי דברים כאלה יכולים להחריב גם עם אדיר על ידי מלחמת אחים פנימית חס וחלילה... אנו הלא מלומדי מכות, וידענו היטב כוחה של שנאת אחים ומריבת משפחות והדרך למנוע את כל אלה בעתיד היא ההשתדלות הלאומית לבצר מעמד הדת והאמונה...".
"הבקשה שאנו מבקשים למען עמנו וערי אלוקינו, למען לאומיותנו ולמען ציון משאת נפש כולנו, מאת כל אחינו כולם... לחזק את האמונה ולרומם את קרן דתנו ולהשיב לשמירת תורתנו בפועל ובמעשה את כל עמנו כולו ובזה תבוא ברכה רבה... המשטמה הפנימית הצפונה בלבבות רבים וההתנגדות הנמרצת תיחלש ותעבור כליל" (זכרון הראיה י"א. הוצאת מוסד הרב קוק).
נכון לעכשיו, דברי הרב קוק שנכתבו לפני למעלה ממאה שנה, הם בבחינת איזהו חכם הרואה את הנולד. הדברים הללו נכתבו בעקבות הקביעה של התנועה הציונית כי "אין לה דבר עם הדת" חס וחלילה. אדרבא, הרב זצ"ל יצא בחריפות נגד זה ואמר: "רק בקישור הנאמן של האומה בכללה עם תורת חיים שלנו, תורת ה' תמימה, תלויה היא הצלחת הציונות והתגברות כוחה לדורות, ובעזיבתה של תורה אין תוחלת ותקווה" (אגרות הראיה תצ"ז).
הרב ראה את המשבר הנורא הצפוי לנו בעתיד במדינה שתקום, אם האומה לא תראה בחיבור לתורה, לאמונה ולדת, עניין ממלכתי לאומי חשוב ממדרגה ראשונה. הדיבורים על הפרדת הדת מהמדינה והפיכת מדינת ישראל למדינת כל יושביה ח"ו, שלצערנו הרב יש מפלגות ומנהיגים פוליטיים שדוגלים בזה, הם דיבורים מסוכנים ביותר להמשך קיומה של מדינת ישראל לכן מול ההתנתקות מערכי הדת, מהאמונה, מהעם ומהארץ, יש להקים תנועה של התחברות חזקה וגדולה שתקיף את רוב העם, תנועה אשר תחולל שינוי במדינה.
יש להרים את הדגל שעליו יהיה חרוט בגדול: מדינת ישראל, יש לה חיבור וקשר בל יינתק עם האמונה, הדת, העם והארץ! יש להנחיל את הרעיון הזה באהבה לכלל ישראל, בלא פחד. העם זקוק לזה, העם ראוי לזה, והעם יקום וילך בגאון ובשמחה אחר דגל ההתחברות באהבה.
ובע"ה האהבה תנצח.
בכותבו "אם לא נשים לב בעוד מועד לבצר את עמדת הדת והאמונה שתהיה קניין הכלל כולו, הלא אז נורא ואיום יהיה מצבנו הלאומי, השערוריות והמבוכות מוכרחות שתתגברנה משנאת אחים... ואם נעמוד ברשות עצמנו (נקים מדינה) האם לא נכונו התנגשויות עצומות לרגלי הדעות ההפוכות והמעשים הנלווים אליהם מן הקצה אל הקצה? כשחסר הבריח התיכון המאחד את כל הגוי כולו, שהוא היסוד הרוחני דתי, סכסוכי דברים כאלה יכולים להחריב גם עם אדיר על ידי מלחמת אחים פנימית חס וחלילה... אנו הלא מלומדי מכות, וידענו היטב כוחה של שנאת אחים ומריבת משפחות והדרך למנוע את כל אלה בעתיד היא ההשתדלות הלאומית לבצר מעמד הדת והאמונה...".
"הבקשה שאנו מבקשים למען עמנו וערי אלוקינו, למען לאומיותנו ולמען ציון משאת נפש כולנו, מאת כל אחינו כולם... לחזק את האמונה ולרומם את קרן דתנו ולהשיב לשמירת תורתנו בפועל ובמעשה את כל עמנו כולו ובזה תבוא ברכה רבה... המשטמה הפנימית הצפונה בלבבות רבים וההתנגדות הנמרצת תיחלש ותעבור כליל" (זכרון הראיה י"א. הוצאת מוסד הרב קוק).
נכון לעכשיו, דברי הרב קוק שנכתבו לפני למעלה ממאה שנה, הם בבחינת איזהו חכם הרואה את הנולד. הדברים הללו נכתבו בעקבות הקביעה של התנועה הציונית כי "אין לה דבר עם הדת" חס וחלילה. אדרבא, הרב זצ"ל יצא בחריפות נגד זה ואמר: "רק בקישור הנאמן של האומה בכללה עם תורת חיים שלנו, תורת ה' תמימה, תלויה היא הצלחת הציונות והתגברות כוחה לדורות, ובעזיבתה של תורה אין תוחלת ותקווה" (אגרות הראיה תצ"ז).
הרב ראה את המשבר הנורא הצפוי לנו בעתיד במדינה שתקום, אם האומה לא תראה בחיבור לתורה, לאמונה ולדת, עניין ממלכתי לאומי חשוב ממדרגה ראשונה. הדיבורים על הפרדת הדת מהמדינה והפיכת מדינת ישראל למדינת כל יושביה ח"ו, שלצערנו הרב יש מפלגות ומנהיגים פוליטיים שדוגלים בזה, הם דיבורים מסוכנים ביותר להמשך קיומה של מדינת ישראל לכן מול ההתנתקות מערכי הדת, מהאמונה, מהעם ומהארץ, יש להקים תנועה של התחברות חזקה וגדולה שתקיף את רוב העם, תנועה אשר תחולל שינוי במדינה.
יש להרים את הדגל שעליו יהיה חרוט בגדול: מדינת ישראל, יש לה חיבור וקשר בל יינתק עם האמונה, הדת, העם והארץ! יש להנחיל את הרעיון הזה באהבה לכלל ישראל, בלא פחד. העם זקוק לזה, העם ראוי לזה, והעם יקום וילך בגאון ובשמחה אחר דגל ההתחברות באהבה.
ובע"ה האהבה תנצח.