ועיקר העיקרים הוא שצריך לזכור שהשמחה שישנה בחודש אדר אינה שמחה של קלות ראש, אלא שמחת התורה, וכמו שהגמרא במגילה (ט"ז, ע"ב) אומרת "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר, אמר רב יהודה אורה - זו תורה, וכן הוא אומר כי נר מצוה ותורה אור". ומובא במדרש על פסוק זה שאחרי הנס וההצלה שהייתה ליהודים באותה תקופה, חזרו ועסקו בתורה.

דודי הרבב הגאון יהודה צדקה זצ"ל , ראש ישיבת "פורת יוסף" היה אומר, כל הזמן חשבו שפוליטיקה תעזור – אחות לנו בבית המלך, ואסתר תדבר עם אחשורוש והמן ותזמין אותם לסעודה וכו'. והנה ראו שלא עזר כלום. מה עשה מרדכי? לקח את הילדים וישב ולמד אתם תורה. אמר הקב"ה מה הקול הזה שאני שומע? אמרו לו מרדכי לומד תורה עם תלמידיו הלכות העומר.

אמר הקב"ה אם הם לומדים תורה אני אציל אותם. וכשבא המן וראה אותם לומדים, שאל אותם במה אתם עוסקים? אמר לו בהלכות העומר. אמר להם המן: כמה עומר אתם מביאים לבית המקדש, האם במשקל טון? אמרו לו: לא טון, אלא רק קומץ קטן. אמר המן: בא קומץ שעורים שלכם ודחה עשרת אלפים ככר כסף שלי. כח התורה דוחה את כל עשרת אלפים ככר כסף של המן (עיין מגילה דף ט"ז ע"א, ומדרש רבה אסתר פרשה י').

וחז"ל אומרים שהמן עשה חשבון כמה חצאי שקלים נתנו עם ישראל ורצה לתת כנגדם את עשרת ככר כסף. אבל ה' הפר עצתו וקלקל מחשבתו והשיב לו גמולו בראשו (ועיין תוס' שם ד"ה ודחי).

ואמרו המפרשים, אם כבר נצחנו את המן לשם מה הולכים ומוסיפים עוד יום אחד? אלא אחשורוש היה רשע יותר מהמן והוא בא ואומר למרדכי "כי כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתום בטבעת המלך אין להשיב" – פתאום אחשורוש נעשה לאיש חוק ואיש מוסרי. אבל כשרצו להרוג את כל היהודים הוא לא שומר חוק, וכמו שאומרים שזה לא מוסרי. ומה שבקשה אסתר עוד יום אחד, כדי להרוג את העמלקים.

ואומר מרדכי למלך, במקום שיהא כתוב "יהרגו היהודים" נשנה רק את הניקוד ונכתוב "יהרגו היהודים", אתה המלך הרי טוען כי כתב שנכתב ונחתם וכו' אין להשיב, נכון אין מחזירים את "ההוראה", רק מפרשים אותה (עיין מהר"ם שיף סוף מסכת חולין).

אנחנו אומרים לקב"ה: רבונו של עולם, תראה כמה תורה יש בארץ ישראל ובכל העולם כולו, כמה בני ישיבות יש שעוסקים בתורה, ובכל מקום ומקום יש גם נדיבים שעוזרים לבני תורה. וכתוב "בצדקה תיכונני", וכתוב "ואני זאת בריתי" ובא לציון גואל - מגיע לנו שהקב"ה ישלח לנו משיח צדקנו במהרה בימינו, וכן יהי רצון ונאמר אמן.