כל תלמיד תיכון עובר בשלב מסוים את בחינת הבגרות באזרחות. כמו בכל מקצוע אחר. גם לאזרחות יש ספר לימוד. במקרה שלנו מדובר בספר עב כרס תחת השם "להיות אזרחים בישראל" שבכותרת המשנה שלו כתוב "מדינה יהודית ודמוקרטית". הספר הודפס על ידי "תל" - משרד החינוך, המינהל הפדגוגי, האגף לתוכניות לימודים ירושלים התש"ס.
בעמודו השני של הספר הזה ניתן לקרוא כי הכותבות הן חנה אדן, ורדה אשכנזי ובלהה אפרסון. על הספר הזה קראו והעירו חיה רגב, מנהלת אגף מדעי החברה באגף לתוכניות לימודים, ועוד בכירים לא מעטים ממשרד החינוך.
לאחר הפרק העוסק בהקמת המדינה ומהי מדינה יהודית, מגיע הפרק "מהי דמוקרטיה".
עמוד 131: זכויות האדם והאזרח:
"רעיון זכויות האדם מבוסס על הרצון להבטיח קיום אנושי בכבוד לכל בני האדם ולמנוע פגיעה בזכויותיהם הטבעיות הן מצד השלטון....".
"הזכויות הטבעיות הן הזכות לחיים, לחירות, לשוויון, לכבוד, לקניין ולהליך הוגן".
עמוד 165: תרגום של הצהרת זכויות האדם של האו"ם שאושר על ידי ממשלת ישראל:
"...יתרה מזו, לא יופלה אדם על רקע מעמדה המדיני, סמכותה או מעמדה הבינלאומי של המדינה או הארץ אליה הוא שייך, בין שהיא עצמאית ובין שהיא נתונה לנאמנות, בין שהיא נטולת שלטון עצמי...".
"לא ייאסר אדם, לא ייעצר ולא יוגלה באופן שרירותי".
עמוד 166:
סעיף י"ב של אותה אמנה בדיוק:
"לא יהא אדם נתון להתערבות שרירותית בחייו הפרטיים, במשפחתו, במעונו, ובחליפת מכתביו ולא לפגיעה בכבודו או בשמו הטוב. כל אדם זכאי להגנת החוק מפני התערבות או פגיעות כאלו".
ונראה מה יש להם לומר על התוכניות להפוך את הגוש לשטח צבאי סגור.
סעיף י"ג:
"(1) כל אדם זכאי לחופש תנועה ומגורים בתוך כל מדינה.
(2) כל אדם זכאי לעזוב כל ארץ, לרבות ארצו ולחזור אל ארצו".
סעיף י"ז: "לא ישלל מאדם קניינו דרך שרירות".
וכך הלאה על זו הדרך.
אני מדלג על כמה עמודים, וקופץ לעמוד ה-180. העמוד שכותרתו לא ממש הולמת את ממשלת ישראל דהיום. "עיקרון הגבלת השלטון".
"עיקרון חשוב... הוא עיקרון הגבלת כוחו של השלטון... למנוע עריצות ושרירותיות של רשויות השלטון...".
"עקרון הכרעת הרוב עשוי לפגוע באזרחים או בקבוצות מיעוט. במקרים אלו, החלטת הרוב הופכת לעריצות הרוב. כלומר, בידי הרוב מצוי כוח... בפגיעה בזכויות האדם והאזרח עד כדי דיכוי מוחלט של קבוצות המיעוט שבמדינה...".
חומר מעניין במיוחד מופיע כמה עמודים אחר כך.
עמוד 214: "גבולות הציות לחוק במשטר דמוקרטי".
"למרות קיומה של הסכמה כללית רחבה באשר לחשיבותו של שלטון החוק קיימת בכל המדינות הדמוקרטיות תופעה של אי-ציות לחוק. אי-ציות לחוק יכול להיות...".
3 עמודים קדימה (עמוד 217) כתוב הטקסט המעניין הבא:
"חובת הציות של המיעוט לחוק שהתקבל בהכרעת הרוב קיימת כל עוד הרוב שומר על כללי המשחק הדמוקרטי, כללים המחייבים את הרוב שלא לנצל את כוחו כדי לשלול מהמיעוט... כדי לדכא את זכויותיו הבסיסיות של המיעוט. כאשר הרוב מתכחש לחובה זו ומפר אותה - מבטל... או את חופש ההתארגנות, חופש הביטוי, חופש ההפגנה ומונע מהמיעוט אפשרות לשכנע את הציבור לעבור לצידו. כאשר הרוב נוקט פעולות ברוח זו הרי שהוא פועל בעריצות, ואז פוקעת חובת המיעוט לציית לחוק".
אני עדיין בהלם מהטקסט שקראתי הרגע, וממשיך:
"חובת אי-ציות לחוק: פקודה בלתי חוקית בעליל. חשוב לציין שלא כל אי ציות... נחשב למעשה של עבריינות. ישנם מקרים - בעיקר במערכת הצבאית שבהם החייל חייב שלא לציית לחוק ולצבא שהם בלתי חוקיים בעליל... שהוא... חוק או צו הסותר בתוכנו את הערכים הבסיסיים של חברה מתוקנת, והוא בלתי מוסרי לחלוטין. על הפרט מוטלת חובה שלא לציית... והמצייתים יועמדו לדין...".
יש בספר הזה עוד פרקים שראויים לכתבה משלהם (ניקח לדוגמא את הגבלת הרשויות ועוד), אבל זה עניין לכתבה שלמה נוספת.
עכשיו נשאר לנו רק להמליץ לכם להשוות בין ספר רשמי של מדינת ישראל להתנהלותה של המדינה עצמה.
הכותב הוא תלמיד שמינית