חד גדיא, חד גדיא דזבין אבא בתרי זוזי, חד גדיא,חד גדיא... ואתא הקדוש ברוך הוא ושחט למלאך המות, דשחט לשוחט, דשחט לתורא, דשתה למיא, דכבה לנורא, דשרף לחוטרא, דהכה לכלבא, דנשך לשונרא, דאכלה לגדיא, דזבין אבא בתרי זוזי, חד גדיא, חד גדיא.
לכאורה בראייה ראשונה ניראה כאילו השיר הזה הוא בעצם סיפור שאינו מובן כלל וכלל. ישנו סיפור על שאלה שנשאל החיד"א בספרו "חיים שאל", "בדין נידוי שנתנדה אחד שישב בחבורה יחד עם אחרים והתלוצץ על פיוט "חד גדיא" שאומרים בערי אשכנז בליל התקדש חג, והלז פער פיו בצחוק. וקם כנגד האיש המתלוצץ איש אחר מן החבורה ואמר למתלוצץ: מנודה אתה! ונשאל הגאון אם נידויו נידוי או לא? וזאת אשר השיב: "אנוש זה, זד יהיר, לץ המתלוצץ על מה שנהגו רבבות אלפי ישראל בערי פולין ואשכנז, ואשר לפנים בישראל גדולי עולם קדושי עליון ודור דור וחכמיו, וכן עוד היום לא אלמן ישראל, כמה וכמה ראשי ישיבות וגאוני הזמן ה' עליהם יחיו.
וכולם אמרו ואומרים פיוט זה, ונמצא רשע זה מתלוצץ ברבבות ישראל וגדוליהם אבות בתי דין וגאוני ארץ - אנושה מכתו וחייב נידוי וכו'. דגם בזמן הזה יש לנדות המבזה תלמיד חכם אחר מיתה וכו'. וזה מבזה גאוני עולם קדושים אשר בארץ ואשר חיים עד הנה הי"ו וכו'. ומכל שכן איש זה שפער פיו, שכל האומרים פיוט זה הם טיפשים ועוסקים בהבלים, פשיטא טובא דחייב נידוי.
ולמען תדע ידיד נפשי, אגיד את הרשום, כי יש כמה פירושים בפיוט זה מהם נדפסו ומהם בכתב יד, ועוד שמעתי ממגידי אמת, שגאון מופלא בדורו עשה למעלה מעשרה פירושים בפיוט זה, בפרד"ס, פירושים נחמדים ומתוקים. ואין ספק כי לא דבר ריק הוא. וכבר נודע תוקף גדולת פיוטי אשכנז המיוסדים על החכמה האמיתית, כאשר דיבר בקדשו רבנו האר"י ז"ל. וכתבו משם רבנו מהר"א מגרמיזא בעל הרוקח זצ"ל, כי כל עניני פיוטיהם ודקדוקיהם, קבלה איש מפי איש ורב מרב".
הרב שי פירון בפירושו להגדה ממשיל את סיפור "חד גדיא" לתפילה, ואת הדמויות שבה לעם ישראל ועמים אשר קמו עלינו לכלותינו, הגדי המסכן הוא עם ישראל, שהקב"ה רכש בשני זוזים הלוא הם שני לוחות הברית אשר מבטאים את הקשר בין עם ישראל לקב"ה, והחיות הטורפות הם משל לממלכות השונות אשר ניסו לכלות את עם ישראל לכל אורך הדורות, את הבבלי יחליף הפרסי שאותו יחליף היווני שיידחק הצידה מכוחו של הרומאי, וכך הלאה עד שיבוא היום בו יגבר החושך וייראה לכל כאילו מלאך המוות בכבודו ובעצמו שולט על העם הנבחר. הכל יראה חשוך ויהיה מוות ואובדן עד אשר יתגלה האב (הקב"ה) יגאל את עמו וייפדה אותו בשני זוזים משוק העמים...
ואילו הרב אליהו כי טוב ממשיל את הגדי למקדש. הוא לומד זאת מתוך שיר השירים, שם נאמר "דודי לי בכרמי עין גדי". דוד המלך קנה את מקומו של המקדש בשני דינרי זהב, שהם חמישים שקלי כסף, שדוד גבה מכל שבט ושבט לצורך בניית המקדש. את השונרא הוא ממשיל לנבוכדנצר שהחריב את הבית. את הכלבא זה כורש שינק מכלבתא והרס את מלכות בבל.
את החוטרא ממשיל ליוון שירשה מלכות פרס ומדי. את הנורא ממשיל לחשמונאים שניצחו את היוונים וקבעו יום טוב. את המיא ממשיל למלכות הרשע (אדום) שבעזרת קול מים רבים ביטלו את ממלכת החשמונאים. את התורא ממשיל לישמעאל שהוא בא ונוטל את המלכות מעשיו הרשע, כדאיתא במדרש הנעלם. ואתא שוחט - הוא משיח בן יוסף שיבוא וישחוט ויכלם כולם. ומלאך המוות בא ונוטל נשמתו של משיח בן יוסף (ח"ו). אז יבוא הקב"ה וישחט את מלאך המוות, ובלע המוות לנצח.
לאחר קריאת הפירושים הנ"ל ניתן להבין כי מאחורי השיר ה"לא מוסבר" הזה לכאורה מסתתר משל עמוק ביותר שבעצם מספר לנו את סיפור עם ישראל בכמה המשלות שונות. אם בלהמשיל את הגדי לעם ישראל, ואם להמשיל לבית המקדש. המשלים עוסקים בימי הגלות ובציפייה לגאולה.
מהמשל השני, הרומז לארץ ישראל, ניתן לפי דעתי להמשיך ולהמשיל את השיר הזה למצבנו אנו כיום, כאשר הגדי הוא לא אחר מאשר מדינת ישראל או עם ישראל. את שאר הדברים, שונרא, כלבא, חוטרא, נורא, מיא ותורא, כל אחד יבחר לבד למה להמשיל אותם, לצערנו לא חסר למה. אם זה מלחמות, צרות מזדמנות או אירועים חשובים בתולדות המדינה והעם. בסופו של דבר יתגלה הקב"ה ויגאל אותנו מכל המלחמות, חילוקי הדעת בעם, וחשוב מכל שנאת החינם השוררת בעם.
מי ייתן ונזכה כולנו במהרה לגאולה אמיתית, גאולה של קירוב לבבות ואהבת חינם, ועל ידי זה יקוים בנו הכתוב "לשנה הבאה בירושלים הבנויה".
פסח כשר ושמח.
המאמר נכתב במקור עבור חוברת "והגדת לבנך" בהוצאת "שלוחת", ישיבת שעלבים.
לכאורה בראייה ראשונה ניראה כאילו השיר הזה הוא בעצם סיפור שאינו מובן כלל וכלל. ישנו סיפור על שאלה שנשאל החיד"א בספרו "חיים שאל", "בדין נידוי שנתנדה אחד שישב בחבורה יחד עם אחרים והתלוצץ על פיוט "חד גדיא" שאומרים בערי אשכנז בליל התקדש חג, והלז פער פיו בצחוק. וקם כנגד האיש המתלוצץ איש אחר מן החבורה ואמר למתלוצץ: מנודה אתה! ונשאל הגאון אם נידויו נידוי או לא? וזאת אשר השיב: "אנוש זה, זד יהיר, לץ המתלוצץ על מה שנהגו רבבות אלפי ישראל בערי פולין ואשכנז, ואשר לפנים בישראל גדולי עולם קדושי עליון ודור דור וחכמיו, וכן עוד היום לא אלמן ישראל, כמה וכמה ראשי ישיבות וגאוני הזמן ה' עליהם יחיו.
וכולם אמרו ואומרים פיוט זה, ונמצא רשע זה מתלוצץ ברבבות ישראל וגדוליהם אבות בתי דין וגאוני ארץ - אנושה מכתו וחייב נידוי וכו'. דגם בזמן הזה יש לנדות המבזה תלמיד חכם אחר מיתה וכו'. וזה מבזה גאוני עולם קדושים אשר בארץ ואשר חיים עד הנה הי"ו וכו'. ומכל שכן איש זה שפער פיו, שכל האומרים פיוט זה הם טיפשים ועוסקים בהבלים, פשיטא טובא דחייב נידוי.
ולמען תדע ידיד נפשי, אגיד את הרשום, כי יש כמה פירושים בפיוט זה מהם נדפסו ומהם בכתב יד, ועוד שמעתי ממגידי אמת, שגאון מופלא בדורו עשה למעלה מעשרה פירושים בפיוט זה, בפרד"ס, פירושים נחמדים ומתוקים. ואין ספק כי לא דבר ריק הוא. וכבר נודע תוקף גדולת פיוטי אשכנז המיוסדים על החכמה האמיתית, כאשר דיבר בקדשו רבנו האר"י ז"ל. וכתבו משם רבנו מהר"א מגרמיזא בעל הרוקח זצ"ל, כי כל עניני פיוטיהם ודקדוקיהם, קבלה איש מפי איש ורב מרב".
הרב שי פירון בפירושו להגדה ממשיל את סיפור "חד גדיא" לתפילה, ואת הדמויות שבה לעם ישראל ועמים אשר קמו עלינו לכלותינו, הגדי המסכן הוא עם ישראל, שהקב"ה רכש בשני זוזים הלוא הם שני לוחות הברית אשר מבטאים את הקשר בין עם ישראל לקב"ה, והחיות הטורפות הם משל לממלכות השונות אשר ניסו לכלות את עם ישראל לכל אורך הדורות, את הבבלי יחליף הפרסי שאותו יחליף היווני שיידחק הצידה מכוחו של הרומאי, וכך הלאה עד שיבוא היום בו יגבר החושך וייראה לכל כאילו מלאך המוות בכבודו ובעצמו שולט על העם הנבחר. הכל יראה חשוך ויהיה מוות ואובדן עד אשר יתגלה האב (הקב"ה) יגאל את עמו וייפדה אותו בשני זוזים משוק העמים...
ואילו הרב אליהו כי טוב ממשיל את הגדי למקדש. הוא לומד זאת מתוך שיר השירים, שם נאמר "דודי לי בכרמי עין גדי". דוד המלך קנה את מקומו של המקדש בשני דינרי זהב, שהם חמישים שקלי כסף, שדוד גבה מכל שבט ושבט לצורך בניית המקדש. את השונרא הוא ממשיל לנבוכדנצר שהחריב את הבית. את הכלבא זה כורש שינק מכלבתא והרס את מלכות בבל.
את החוטרא ממשיל ליוון שירשה מלכות פרס ומדי. את הנורא ממשיל לחשמונאים שניצחו את היוונים וקבעו יום טוב. את המיא ממשיל למלכות הרשע (אדום) שבעזרת קול מים רבים ביטלו את ממלכת החשמונאים. את התורא ממשיל לישמעאל שהוא בא ונוטל את המלכות מעשיו הרשע, כדאיתא במדרש הנעלם. ואתא שוחט - הוא משיח בן יוסף שיבוא וישחוט ויכלם כולם. ומלאך המוות בא ונוטל נשמתו של משיח בן יוסף (ח"ו). אז יבוא הקב"ה וישחט את מלאך המוות, ובלע המוות לנצח.
לאחר קריאת הפירושים הנ"ל ניתן להבין כי מאחורי השיר ה"לא מוסבר" הזה לכאורה מסתתר משל עמוק ביותר שבעצם מספר לנו את סיפור עם ישראל בכמה המשלות שונות. אם בלהמשיל את הגדי לעם ישראל, ואם להמשיל לבית המקדש. המשלים עוסקים בימי הגלות ובציפייה לגאולה.
מהמשל השני, הרומז לארץ ישראל, ניתן לפי דעתי להמשיך ולהמשיל את השיר הזה למצבנו אנו כיום, כאשר הגדי הוא לא אחר מאשר מדינת ישראל או עם ישראל. את שאר הדברים, שונרא, כלבא, חוטרא, נורא, מיא ותורא, כל אחד יבחר לבד למה להמשיל אותם, לצערנו לא חסר למה. אם זה מלחמות, צרות מזדמנות או אירועים חשובים בתולדות המדינה והעם. בסופו של דבר יתגלה הקב"ה ויגאל אותנו מכל המלחמות, חילוקי הדעת בעם, וחשוב מכל שנאת החינם השוררת בעם.
מי ייתן ונזכה כולנו במהרה לגאולה אמיתית, גאולה של קירוב לבבות ואהבת חינם, ועל ידי זה יקוים בנו הכתוב "לשנה הבאה בירושלים הבנויה".
פסח כשר ושמח.
המאמר נכתב במקור עבור חוברת "והגדת לבנך" בהוצאת "שלוחת", ישיבת שעלבים.