תורת ד' יתברך אל האדם מקיפה את כל אדם - האדם הבריא והנורמלי, אבל היא גם מדריכה את האדם במצבים הלא בריאים, במצבים של חולשות.
ראש לכל הקלקולים של האדם ולכל המחלות הוא הדיבור. כשהדיבור חולני נמשכים ממנו כל שאר המחלות והקלקולים. האדם מתגלה בדיבור, הדיבור מבטא את מה שיש במחשבה, בלב. האדם המדבר מוציא לפועל מה שיש בו במחשבה וברגש כלפי השני, כלפי החברה.
בדיבור מתגלה האדם הבריא, הטהור והשלם. זה שייך למהות האדם, לצורת האדם אשר נאמר עליו "וייצר ד' אלוקים את האדם עפר מן האדמה. ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה" (בראשית ב', ז') "ויהי האדם לנפש חיה" בלשון התרגום "והות באדם לרוח ממללא" וכפירוש רש"י: ההבדל בין אדם לחיה, שנוסף בו דעה ודיבור.
הנגעים הם גילוי שהפנים של המנוגע אינו בסדר, וצריך תיקון. התיקון בדורנו הוא שמירת הלשון. בדור הקודם הופיע החפץ-חיים (ר' ישראל מאיר הכהן זצ"ל) שהיה גאון, קדוש, צדיק, נחמד ואהוב וחיבר ספרים על שמירת הלשון, כך גם הוא נקרא, על שם הפסוק "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב, נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה, סור מרע ועשה טוב, בקש שלום ורדפהו" (תהילים ל"ד)
(תמצית שיחה של הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל מתוך התורה הגואלת ב' קל"ד).
נכון לעכשיו, אנו בערב פסח, שחכמים דורשים "פה-שח", הפה שח. יש מצווה מיוחדת לספר ביציאת מצריים וכל המרבה הרי זה משובח. ופרשיות המצורע הבאות לתקן ולטהר את לשונו של האדם נלמדות בערב פסח על מנת לנקות את ליבנו ומחשבותינו ומתוך כך את לשוננו ופינו. הרי אם זכה אדם הוא משפיע אור של תורה, אור של אהבה ואמונה על סביבתו, לא זכה נגעים בביתו חס וחלילה.
נזכור זאת בשעת הניקיונות בתוך ביתנו הפרטי, ונזכור זאת בביתנו הלאומי, בשעה שמתנהל מאבק לביטול גזירת "ההתנתקות", בזכות שמירת הלשון. ונראה עין בעין כיצד "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות".
מהמצפה לישועה השלמה.
ראש לכל הקלקולים של האדם ולכל המחלות הוא הדיבור. כשהדיבור חולני נמשכים ממנו כל שאר המחלות והקלקולים. האדם מתגלה בדיבור, הדיבור מבטא את מה שיש במחשבה, בלב. האדם המדבר מוציא לפועל מה שיש בו במחשבה וברגש כלפי השני, כלפי החברה.
בדיבור מתגלה האדם הבריא, הטהור והשלם. זה שייך למהות האדם, לצורת האדם אשר נאמר עליו "וייצר ד' אלוקים את האדם עפר מן האדמה. ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה" (בראשית ב', ז') "ויהי האדם לנפש חיה" בלשון התרגום "והות באדם לרוח ממללא" וכפירוש רש"י: ההבדל בין אדם לחיה, שנוסף בו דעה ודיבור.
הנגעים הם גילוי שהפנים של המנוגע אינו בסדר, וצריך תיקון. התיקון בדורנו הוא שמירת הלשון. בדור הקודם הופיע החפץ-חיים (ר' ישראל מאיר הכהן זצ"ל) שהיה גאון, קדוש, צדיק, נחמד ואהוב וחיבר ספרים על שמירת הלשון, כך גם הוא נקרא, על שם הפסוק "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב, נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה, סור מרע ועשה טוב, בקש שלום ורדפהו" (תהילים ל"ד)
(תמצית שיחה של הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל מתוך התורה הגואלת ב' קל"ד).
נכון לעכשיו, אנו בערב פסח, שחכמים דורשים "פה-שח", הפה שח. יש מצווה מיוחדת לספר ביציאת מצריים וכל המרבה הרי זה משובח. ופרשיות המצורע הבאות לתקן ולטהר את לשונו של האדם נלמדות בערב פסח על מנת לנקות את ליבנו ומחשבותינו ומתוך כך את לשוננו ופינו. הרי אם זכה אדם הוא משפיע אור של תורה, אור של אהבה ואמונה על סביבתו, לא זכה נגעים בביתו חס וחלילה.
נזכור זאת בשעת הניקיונות בתוך ביתנו הפרטי, ונזכור זאת בביתנו הלאומי, בשעה שמתנהל מאבק לביטול גזירת "ההתנתקות", בזכות שמירת הלשון. ונראה עין בעין כיצד "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות".
מהמצפה לישועה השלמה.