לא ברור אם זה יקרה כבר ביום העצמאות הקרוב, אבל אין ספק שמפקד המשטרה הצבאית ראוי לצל"ש. התושייה שלו להתנפל על נער צעיר ויכולתו המוכחת להתגבר על האלמנט המסוכן הזה ואף להפילו ממש על האדמה, מעמידים אותו בשורת גיבורי האומה. העובדה ששני נערים שהניפו כרזת מחאה על ההינתקות המסוכנת בטקס צבאי בלטרון (אגב, שטח כבוש לכל דבר...) נבלמו והורחקו ונאסרו, תירשם לזכותו בקידום הבא.
למעשה, יש לתמוה. אם זה הדרג המטפל בשני נערים קטנים ורזים, הכיצד הרמטכ"ל עצמו, שאינו מפקד על ג'ובניקים בעיקר, אלא שימש גם כמפקד סיירת מטכ"ל, לא טיפל בבעיה בעצמו. מטריד מאד לחשוב שראש המטה הכללי, המפקד על הצבא כולו (וגם על קצין המשטרה הצבאית), אינו מסוגל להגן על עצמו והוא נזקק לאחד מפיקודיו כדי להצילו מיד נוגשיו המיועדים. מצד שני זה מעודד להיווכח שקצין בכיר שומר על כושר מבצעי וליחו טרם נס. מצד שלישי, מפחיד לראות שמאבטחים צעירים ומיומנים אינם מסוגלים לביצוע מבריק מעין זה.
למען הפרוטוקול, העניין כולו יכול היה להיוותר בגדר הקוריוז המשועשע. שהרי בסך הכול מה כבר קרה, וגם אף אחד לא אכל אותה. שני יצורים שאינם מסוכנים, הצפויים מאד להיות באירוע מעין זה, במיוחד בגלל חזותם שמשייכת אותם לטובי הלוחמים, חרגו קצת מן השורה. לא יותר. הם בודאי לא היו פוגעים ברב אלוף משה יעלון. והמאבטחים אינם צריכים להיכנס לשום מחבוש על הבדיחה הזאת.
מה גם שלמיטב ידיעתי לא הייתה פה כל עבירה פלילית כלשהי. הם לא נכנסו ל"שטח צבאי סגור" ולא הפרו שום צו. לא שלא יימצא איזשהו סעיף נגדם. בזה אפשר לסמוך על הפרקליטות ועל היועץ המשפטי לממשלה. הפרעה לעובד ציבור בעת מילוי תפקידו, העלבת עובד ציבור, מעשה מגונה בפומבי, ניסיון לחבלה בנסיבות מחמירות, התקהלות בלתי מותרת ואף משולטת או כל סעיף אחר, על פי הדמיון הפורה של שומרי הדמוקרטיה.
אולם, אסור להתעלם מן העיקר. המיקוד הנכון צריך להתבונן אל כלי התקשורת. ואני ממליץ למישהו לעשות עבודת דוקטורט על הנושא איך הופכים פול לפיל. כמות הראיונות, הפרשנויות וההסברים המלומדים לאפיזודה הזאת מוכיחה למה התקשורת שלנו עולה על זו של העולם השלישי, בעולם הדמיון.
המאזין לתקשורת משתכנע שהרמטכ"ל ניצל בנס מלינץ' חמור במיוחד. בעצם, לא סתם ניצל בנס. מפקד המשטרה הצבאית, בכבודו ובעצמו, נחלץ בתושייה למעשה ההצלה המופלא. וכך הושיע את העם כולו ממעשה נורא.
מדאיגה מאד גם הרצינות התהומית שבה מתייחס, בתקשורת, אותו מפקד למעשה שלו עצמו. במקום משיכת כתפיים וחיוך קטן, אנו שומעים על יוזמות חדשות, כינוסי מפקדים ודיון מעמיק באירוע שבימים נורמאליים היה נכנס בקושי בשורה וחצי לעמוד נידח.
אלא שהימים אינם נורמאליים ולתקשורת יש מגמה ברורה. וכך, אנו מקבלים תיאור של התקפה בסדר גודל היסטורי. או אם תרצו- היסטרי. ויש להניח שהיא תכהן מעתה במקומנו בהקשרים רבים. ניחוש פרוע שלי אומר שאפילו בבחירות הבאות נראה בשידורי בחירות את הצילומים האוטנטיים מ"ניסיון הפיכה צבאי של הימין הקיצוני המאיים על מדינתנו וכל הערכים שהם בנפשנו".
ובהקשר הזה, אני מציע לישיבת המטכ"ל הבאה שתוקדש לנושא, לעיין קצת לעומק בדבריה של מנהלת גימנסיה הרצלייה על מציאת המנעולים בשעריה באותו בוקר, כמחאה על ההינתקות: איזו מחאה נפלאה, היא אמרה, זה שיעור בדמוקרטיה. ואני הייתי מוסיף מחמאה לנערים היצירתיים והאמיצים. מעשיהם מכבדים את כולנו ואת הדמוקרטיה המוכרזת אצלנו.
למעשה, יש לתמוה. אם זה הדרג המטפל בשני נערים קטנים ורזים, הכיצד הרמטכ"ל עצמו, שאינו מפקד על ג'ובניקים בעיקר, אלא שימש גם כמפקד סיירת מטכ"ל, לא טיפל בבעיה בעצמו. מטריד מאד לחשוב שראש המטה הכללי, המפקד על הצבא כולו (וגם על קצין המשטרה הצבאית), אינו מסוגל להגן על עצמו והוא נזקק לאחד מפיקודיו כדי להצילו מיד נוגשיו המיועדים. מצד שני זה מעודד להיווכח שקצין בכיר שומר על כושר מבצעי וליחו טרם נס. מצד שלישי, מפחיד לראות שמאבטחים צעירים ומיומנים אינם מסוגלים לביצוע מבריק מעין זה.
למען הפרוטוקול, העניין כולו יכול היה להיוותר בגדר הקוריוז המשועשע. שהרי בסך הכול מה כבר קרה, וגם אף אחד לא אכל אותה. שני יצורים שאינם מסוכנים, הצפויים מאד להיות באירוע מעין זה, במיוחד בגלל חזותם שמשייכת אותם לטובי הלוחמים, חרגו קצת מן השורה. לא יותר. הם בודאי לא היו פוגעים ברב אלוף משה יעלון. והמאבטחים אינם צריכים להיכנס לשום מחבוש על הבדיחה הזאת.
מה גם שלמיטב ידיעתי לא הייתה פה כל עבירה פלילית כלשהי. הם לא נכנסו ל"שטח צבאי סגור" ולא הפרו שום צו. לא שלא יימצא איזשהו סעיף נגדם. בזה אפשר לסמוך על הפרקליטות ועל היועץ המשפטי לממשלה. הפרעה לעובד ציבור בעת מילוי תפקידו, העלבת עובד ציבור, מעשה מגונה בפומבי, ניסיון לחבלה בנסיבות מחמירות, התקהלות בלתי מותרת ואף משולטת או כל סעיף אחר, על פי הדמיון הפורה של שומרי הדמוקרטיה.
אולם, אסור להתעלם מן העיקר. המיקוד הנכון צריך להתבונן אל כלי התקשורת. ואני ממליץ למישהו לעשות עבודת דוקטורט על הנושא איך הופכים פול לפיל. כמות הראיונות, הפרשנויות וההסברים המלומדים לאפיזודה הזאת מוכיחה למה התקשורת שלנו עולה על זו של העולם השלישי, בעולם הדמיון.
המאזין לתקשורת משתכנע שהרמטכ"ל ניצל בנס מלינץ' חמור במיוחד. בעצם, לא סתם ניצל בנס. מפקד המשטרה הצבאית, בכבודו ובעצמו, נחלץ בתושייה למעשה ההצלה המופלא. וכך הושיע את העם כולו ממעשה נורא.
מדאיגה מאד גם הרצינות התהומית שבה מתייחס, בתקשורת, אותו מפקד למעשה שלו עצמו. במקום משיכת כתפיים וחיוך קטן, אנו שומעים על יוזמות חדשות, כינוסי מפקדים ודיון מעמיק באירוע שבימים נורמאליים היה נכנס בקושי בשורה וחצי לעמוד נידח.
אלא שהימים אינם נורמאליים ולתקשורת יש מגמה ברורה. וכך, אנו מקבלים תיאור של התקפה בסדר גודל היסטורי. או אם תרצו- היסטרי. ויש להניח שהיא תכהן מעתה במקומנו בהקשרים רבים. ניחוש פרוע שלי אומר שאפילו בבחירות הבאות נראה בשידורי בחירות את הצילומים האוטנטיים מ"ניסיון הפיכה צבאי של הימין הקיצוני המאיים על מדינתנו וכל הערכים שהם בנפשנו".
ובהקשר הזה, אני מציע לישיבת המטכ"ל הבאה שתוקדש לנושא, לעיין קצת לעומק בדבריה של מנהלת גימנסיה הרצלייה על מציאת המנעולים בשעריה באותו בוקר, כמחאה על ההינתקות: איזו מחאה נפלאה, היא אמרה, זה שיעור בדמוקרטיה. ואני הייתי מוסיף מחמאה לנערים היצירתיים והאמיצים. מעשיהם מכבדים את כולנו ואת הדמוקרטיה המוכרזת אצלנו.