מה דינה של ביצה אשר בושלה בסיר לילה? על זה נאמר בבדיחה המפורסמת, פסק הרב, "כשר אבל מסריח".
התורה אומנם באה משמיים, אבל גם היא לא כיסתה כל מעשה או מחדל. על כן בהעדר קביעה אחרת פסק הרב שהעניין כשר. אם זאת כל בר דעת לא היה אוכל ביצה כזאת.
"נבל ברשות התורה" הוא מושג מוכר ביהדות. הוא בא לטפל בדיוק בפרשות מסריחות עליהן נכתבה בדיחה זו. מושג זה התחלף היום, בעידן "שלטון החוק". ל"נבל, ברשות החוק".
אבל, מה לעשות, נבל נשאר נבל. ונבלה נשארה נבלה.
אותו דבר עם שלטון החוק. החוק לא קבע במפורש מה הדין של ראש ממשלה אשר מרמה את בוחריו, גוזל את קולותיהם ועושה בדיוק ההיפך ממה שהם הסמיכו אותו לעשות. על כן כביכול המעשה כשר. היועץ המשפטי יכשירו וכנראה גם הבג"צ. אבל המעשה נשאר נבלה.
זה שמעשה אינו עבירה על פי החוק או על פי דין תורה אינו הופך אותו למעשה ראוי.
חמור מכך. זאת נבלה אשר הופכת ל "מעשה עשוי" ולא ניתן לשנותה. לא רק זאת. היא הופכת לנורמה אשר הופכת את כל הפוליטיקאים לנוכלים.
חלק מהם אכן נוכלים, המוכנים, בשביל מקום בכנסת או סגנות שר, למכור את האימא שלהם. חלק הם פשוט תאבי שלטון בכל מחיר, אשר איבדו את דגל הסוציאליזם, אשר קרס, ובצר להם אמצו את דגל הבריחה. אלה מוכנים למען השלטון לעשות ברית אפילו עם השטן.
"כאשר יש ספק אז אין ספק". למזער יש ספק האם זה מה שהעם רוצה. אחרת למה כל כך פחדו לשאול אותו במשאל או בחירות, ורצו מהר מהר לבצע את הנבלה, לפני שהעם ירגיש מה שעשו לו.
אפשר לרמות חלק מן העם כל הזמן ואפשר לרמות את העם כולו חלק מן הזמן. בסוף הדרך לא ניתן לרמות את כל העם כל הזמן. סוף הנוכלים מהימין ושותפיהם הרמאים מן השמאל, שערוותם תתגלה. כך קרה אחרי השלום האכזב עם מצרים, כך קרה אחרי הסכמי אוסלו וכך קרה אחרי הסכמי חברון האומללים.
הגיע הזמן שהעם הסובל שלנו יקיא מתוכו את הרמאים האלה. ומוטב שעה אחת קודם. שום מעשה ושום רעיון, נשגב ככל שיוצג, אינו מצדיק רמאות.
ואי לכך, כמאמר קטו הזקן בסנט הרומי. הדיקטאטור הסנילי שלנו צריך ללכת ומיד.
התורה אומנם באה משמיים, אבל גם היא לא כיסתה כל מעשה או מחדל. על כן בהעדר קביעה אחרת פסק הרב שהעניין כשר. אם זאת כל בר דעת לא היה אוכל ביצה כזאת.
"נבל ברשות התורה" הוא מושג מוכר ביהדות. הוא בא לטפל בדיוק בפרשות מסריחות עליהן נכתבה בדיחה זו. מושג זה התחלף היום, בעידן "שלטון החוק". ל"נבל, ברשות החוק".
אבל, מה לעשות, נבל נשאר נבל. ונבלה נשארה נבלה.
אותו דבר עם שלטון החוק. החוק לא קבע במפורש מה הדין של ראש ממשלה אשר מרמה את בוחריו, גוזל את קולותיהם ועושה בדיוק ההיפך ממה שהם הסמיכו אותו לעשות. על כן כביכול המעשה כשר. היועץ המשפטי יכשירו וכנראה גם הבג"צ. אבל המעשה נשאר נבלה.
זה שמעשה אינו עבירה על פי החוק או על פי דין תורה אינו הופך אותו למעשה ראוי.
חמור מכך. זאת נבלה אשר הופכת ל "מעשה עשוי" ולא ניתן לשנותה. לא רק זאת. היא הופכת לנורמה אשר הופכת את כל הפוליטיקאים לנוכלים.
חלק מהם אכן נוכלים, המוכנים, בשביל מקום בכנסת או סגנות שר, למכור את האימא שלהם. חלק הם פשוט תאבי שלטון בכל מחיר, אשר איבדו את דגל הסוציאליזם, אשר קרס, ובצר להם אמצו את דגל הבריחה. אלה מוכנים למען השלטון לעשות ברית אפילו עם השטן.
"כאשר יש ספק אז אין ספק". למזער יש ספק האם זה מה שהעם רוצה. אחרת למה כל כך פחדו לשאול אותו במשאל או בחירות, ורצו מהר מהר לבצע את הנבלה, לפני שהעם ירגיש מה שעשו לו.
אפשר לרמות חלק מן העם כל הזמן ואפשר לרמות את העם כולו חלק מן הזמן. בסוף הדרך לא ניתן לרמות את כל העם כל הזמן. סוף הנוכלים מהימין ושותפיהם הרמאים מן השמאל, שערוותם תתגלה. כך קרה אחרי השלום האכזב עם מצרים, כך קרה אחרי הסכמי אוסלו וכך קרה אחרי הסכמי חברון האומללים.
הגיע הזמן שהעם הסובל שלנו יקיא מתוכו את הרמאים האלה. ומוטב שעה אחת קודם. שום מעשה ושום רעיון, נשגב ככל שיוצג, אינו מצדיק רמאות.
ואי לכך, כמאמר קטו הזקן בסנט הרומי. הדיקטאטור הסנילי שלנו צריך ללכת ומיד.