י סוד ה אהבה ו משמעותה ה אמיתית, לאהוב כל אחד מבני ישראל כנפשו ומאודו, ולדאוג לשלמותו, לא רק החומרית אלא בעיקר הרוחנית, להדריכו ולכוונו לעבודתו יתברך שמו. ולשם כך יש להשתדל בכל הדרכים ולנקוט בכל האמצעים העומדים לרשותו.
להשגת מטרה קדושה ונעלה זו, יש להשתמש בשני דברים:
א. הסברת פנים.
ב. סבלנות ואורך רוח.
כי בדרך כלל, אדם שהתרגל באיזה מידה מן המידות קשה לו לפרוש ממנה בפעם אחת, וכפתגם הידוע הרגל נעשה טבע (ראה בספר שבילי אמונה, נתיב ד', שביל ה', ומ"ש בס"ד, במערכת ט', טבע). ולכן יש צורך בהסברת פנים טובה, להראות לו שאתה לא שונא אותו, ושכל כוונתך ודאגתך רק לטובתו. וכן להתנהג איתו בסבלנות ואורך רוח, שלא יבעט וילך, וכל שכן שלא להתרגז ולכעוס עליו, כי בזה אתה עלול להרחיקו ולא תשיג התכלית הנכספת והמקווה, והיא להביאו לתיקון המידות.
והנה ידוע טבע העולם, שהאדם לא רואה את המומים והפגמים שיש בו, ורק של חברו הוא כן רואה, וכאומרם זיכרונם לברכה, אין אדם רואה חובה לעצמו (שבת קי"ט ע"א). והגם שלפי האמת, אין אדם בעולם שאין בו חסרונות ויתרונות, כי אין שלם רק ה' יתברך שמו לבדו, עם כל זאת עוד לא נשמע בעולם במשך כל הדורות שעברו, מיום ברוא אלוקים אדם על הארץ עד עצם היום הזה, שמי שהוא שנא או מאס את עצמו.
ואדרבה, תמיד הוא עושה כל המאמצים והתחבולות למען ירגיש את עצמו בריא חזק ואיתן, ושומר את עצמו בכל יכולתו מכל מיני פגעים רעים לבל יאונה לו כל רע.
אם כן גם אם לפי דעתו רואה בחברו פגמים ומגרעות, עליו לקרב אותו ולא לשנוא או למאוס אותו, כמו שהוא לא שונא ולא מואס את עצמו, למרות החסרונות והפגמים שיש בו. והוא מובנו העמוק של הצו האלוקי העליון, באומרו יתברך שמו, "ואהבת לרעך כמוך" אני ה' (ויקרא, י"ט י"ח), כלומר, עליך לאהוב רעך, על כל המגרעות שבו, כמוך, שגם כן יש לך מגרעות, ואתה אוהב את עצמך.
ויש לשים לב לסיום הנפלא של הפסוק, "אני ה' ", כלומר, ממני תלמד איך להתנהג, כמו שאני מאריך אפי עם הרשעים, וכשישובו בתשובה איני מואס אותם ואיני מרחיקם, כך גם אתה עליך להתנהג עם רעך, להשפיע עליו ולשכנעו, להניאו מדרך רעה, ולהביאו לדרך טובה ונכונה לעבודתו יתברך שמו.
ומכלל אהבת ישראל, שלא לדבר סרה על עם ישראל חס וחלילה, אפילו בשעה שהוא מטיף להם דברי מוסר להשיבם בתשובה, וכמו שכתבו רבותינו זיכרונם לברכה במדרש, אין הקב"ה רוצה במי שאומר דלטוריא על ישראל (שיר השירים פ"א ו', וראה גם יבמות מ"ט ע"ב, פסחים פ"ז ע"א, רש"י הקדוש ישעיה ו' ו' ד"ה רצפה, ע"ש). וכמו שכתב משם הבעש"ט הקדוש על הפסוק "מוסר ה' בני אל תמאס", גם כשאתה מטיף מוסר ה', בני אל תמאס, אל תדבר סרה על בני, עד כאן.
כי טבעי הדבר שגם מי שיש לו בן שאינו שומע בקולו ולא הולך בדרך ישרה כרצון אביו, בכל זאת אין האב רוצה שיספרו לו על מעשיו הרעים של בנו, ואם מי שהוא התחצף והעיז לספר לו, בלי ספק שיגרום לו צער ועגמת נפש. וברור הדבר שלפי מושגינו הגשמיים והחומריים, ושכלנו האנושי המוגבל, אין לנו כל מושג ודמיון, אפילו כטיפה מן הים, מאהבתו יתברך שמו את בניו בחיריו, עם סגולתו, עם מרעיתו וצאן ידו, את עמו ישראל, ורצונו יתברך שמו רק לשמוע דברי שבח ותהילה על בניו, וכאב את בן ירצה.
הערה: הנה ידועים דברי רבותינו זיכרונם לברכה המזהירים שלא להתחבר לרשעים, כמו שכתבו "ואל תתחבר לרשע" (אבות פ"א מ"ז). וכל שכן אסור להתווכח אתם בענייני אמונה ודת, וכמו שכתוב על המשנה ודע מה שתשיב לאפיקורוס, אמר רבי יוחנן לא שנו אלא אפיקורוס עובד כוכבים ומזלות, אבל אפיקורוס ישראל כל שכן דפקר טפי (סנהדרין ל"ח ע"ב, ועיין באבות דר"ן פ"ב משנה ז). ויותר מבואר הדבר שם באבות דר"ן פ"ט מ"ד, שמפרש, אל תתחבר לרשע, ואפילו לתורה, ולפי גרסת רבינו הגר"א, זכרונו לחיי העולם הבא, לקרבו לתורה, עיין שם. אולם האמת היא שכוונת רבותינו זכרונם לברכה באומרם ואל תתחבר לרשע, היינו להתיידד אתו ולאהוב אותו.
והטעם, שמא יושפע ממנו וילמד ממעשיו, וכמו שכתב הרמב"ם שם בפירוש המשנה באבות, ועיין הרב תפארת ישראל שם, אות ל"א, עיין שם. וכן האפיקורוס שאסור להתווכח איתו, היינו אפיקורוס שלמד תורה וכפר, שזה לא תוכל להשיבו תשובה נכונה שתתקבל על לבו, כי הוא כבר למד וידע אותה תשובה, וכמו שכתב רש"י שם בד"ה כל שכן דפקר טפי, עיין שם, והכוונה בזה, שהוא אפיקורוס מתוך הכרה, ולזה אין תקנה עולמית.
אבל בתקופתנו זאת, חושבני שאין אפיקורוס מתוך הכרה כלל, והסיבה היא, כי לא למדו תורה, ולא טעמו טעמה המתוקה מדבש ונופת צופים, ואך כן אינם אלא בבחינת תינוק שנשבה בין הגויים (ראה שבת ס"ח ע"ב, שבועות ה' ע"א). ולכן מי שחננו ה' חכמה ובינה ולשון לימודים, ומכיר את עצמו שהוא חזק ואיתן באמונתו וביראתו, ואין לו כל חשש שמא יושפע מהם, מצוה לקרבם ולהנחותם בדרך ישרה בדרכי נועם, ולגלות להם המאור הגדול הטמון בתורתנו הקדושה, ובלי ספק לא יאונה לצדיק כל און. והיסוד הראשוני להצלחה, שלא יתווכח אתם בענייני אמונה כלל ועיקר, ושיהיו כל מעשיו לשם ה' הנכבד והנורא יתברך שמו לעולמי עד ולנצח נצחים, ואין כאן מקום להאריך.
מתוך הספר "מוסר מלכים" בהוצאת משפחת המחבר.
להשגת מטרה קדושה ונעלה זו, יש להשתמש בשני דברים:
א. הסברת פנים.
ב. סבלנות ואורך רוח.
כי בדרך כלל, אדם שהתרגל באיזה מידה מן המידות קשה לו לפרוש ממנה בפעם אחת, וכפתגם הידוע הרגל נעשה טבע (ראה בספר שבילי אמונה, נתיב ד', שביל ה', ומ"ש בס"ד, במערכת ט', טבע). ולכן יש צורך בהסברת פנים טובה, להראות לו שאתה לא שונא אותו, ושכל כוונתך ודאגתך רק לטובתו. וכן להתנהג איתו בסבלנות ואורך רוח, שלא יבעט וילך, וכל שכן שלא להתרגז ולכעוס עליו, כי בזה אתה עלול להרחיקו ולא תשיג התכלית הנכספת והמקווה, והיא להביאו לתיקון המידות.
והנה ידוע טבע העולם, שהאדם לא רואה את המומים והפגמים שיש בו, ורק של חברו הוא כן רואה, וכאומרם זיכרונם לברכה, אין אדם רואה חובה לעצמו (שבת קי"ט ע"א). והגם שלפי האמת, אין אדם בעולם שאין בו חסרונות ויתרונות, כי אין שלם רק ה' יתברך שמו לבדו, עם כל זאת עוד לא נשמע בעולם במשך כל הדורות שעברו, מיום ברוא אלוקים אדם על הארץ עד עצם היום הזה, שמי שהוא שנא או מאס את עצמו.
ואדרבה, תמיד הוא עושה כל המאמצים והתחבולות למען ירגיש את עצמו בריא חזק ואיתן, ושומר את עצמו בכל יכולתו מכל מיני פגעים רעים לבל יאונה לו כל רע.
אם כן גם אם לפי דעתו רואה בחברו פגמים ומגרעות, עליו לקרב אותו ולא לשנוא או למאוס אותו, כמו שהוא לא שונא ולא מואס את עצמו, למרות החסרונות והפגמים שיש בו. והוא מובנו העמוק של הצו האלוקי העליון, באומרו יתברך שמו, "ואהבת לרעך כמוך" אני ה' (ויקרא, י"ט י"ח), כלומר, עליך לאהוב רעך, על כל המגרעות שבו, כמוך, שגם כן יש לך מגרעות, ואתה אוהב את עצמך.
ויש לשים לב לסיום הנפלא של הפסוק, "אני ה' ", כלומר, ממני תלמד איך להתנהג, כמו שאני מאריך אפי עם הרשעים, וכשישובו בתשובה איני מואס אותם ואיני מרחיקם, כך גם אתה עליך להתנהג עם רעך, להשפיע עליו ולשכנעו, להניאו מדרך רעה, ולהביאו לדרך טובה ונכונה לעבודתו יתברך שמו.
ומכלל אהבת ישראל, שלא לדבר סרה על עם ישראל חס וחלילה, אפילו בשעה שהוא מטיף להם דברי מוסר להשיבם בתשובה, וכמו שכתבו רבותינו זיכרונם לברכה במדרש, אין הקב"ה רוצה במי שאומר דלטוריא על ישראל (שיר השירים פ"א ו', וראה גם יבמות מ"ט ע"ב, פסחים פ"ז ע"א, רש"י הקדוש ישעיה ו' ו' ד"ה רצפה, ע"ש). וכמו שכתב משם הבעש"ט הקדוש על הפסוק "מוסר ה' בני אל תמאס", גם כשאתה מטיף מוסר ה', בני אל תמאס, אל תדבר סרה על בני, עד כאן.
כי טבעי הדבר שגם מי שיש לו בן שאינו שומע בקולו ולא הולך בדרך ישרה כרצון אביו, בכל זאת אין האב רוצה שיספרו לו על מעשיו הרעים של בנו, ואם מי שהוא התחצף והעיז לספר לו, בלי ספק שיגרום לו צער ועגמת נפש. וברור הדבר שלפי מושגינו הגשמיים והחומריים, ושכלנו האנושי המוגבל, אין לנו כל מושג ודמיון, אפילו כטיפה מן הים, מאהבתו יתברך שמו את בניו בחיריו, עם סגולתו, עם מרעיתו וצאן ידו, את עמו ישראל, ורצונו יתברך שמו רק לשמוע דברי שבח ותהילה על בניו, וכאב את בן ירצה.
הערה: הנה ידועים דברי רבותינו זיכרונם לברכה המזהירים שלא להתחבר לרשעים, כמו שכתבו "ואל תתחבר לרשע" (אבות פ"א מ"ז). וכל שכן אסור להתווכח אתם בענייני אמונה ודת, וכמו שכתוב על המשנה ודע מה שתשיב לאפיקורוס, אמר רבי יוחנן לא שנו אלא אפיקורוס עובד כוכבים ומזלות, אבל אפיקורוס ישראל כל שכן דפקר טפי (סנהדרין ל"ח ע"ב, ועיין באבות דר"ן פ"ב משנה ז). ויותר מבואר הדבר שם באבות דר"ן פ"ט מ"ד, שמפרש, אל תתחבר לרשע, ואפילו לתורה, ולפי גרסת רבינו הגר"א, זכרונו לחיי העולם הבא, לקרבו לתורה, עיין שם. אולם האמת היא שכוונת רבותינו זכרונם לברכה באומרם ואל תתחבר לרשע, היינו להתיידד אתו ולאהוב אותו.
והטעם, שמא יושפע ממנו וילמד ממעשיו, וכמו שכתב הרמב"ם שם בפירוש המשנה באבות, ועיין הרב תפארת ישראל שם, אות ל"א, עיין שם. וכן האפיקורוס שאסור להתווכח איתו, היינו אפיקורוס שלמד תורה וכפר, שזה לא תוכל להשיבו תשובה נכונה שתתקבל על לבו, כי הוא כבר למד וידע אותה תשובה, וכמו שכתב רש"י שם בד"ה כל שכן דפקר טפי, עיין שם, והכוונה בזה, שהוא אפיקורוס מתוך הכרה, ולזה אין תקנה עולמית.
אבל בתקופתנו זאת, חושבני שאין אפיקורוס מתוך הכרה כלל, והסיבה היא, כי לא למדו תורה, ולא טעמו טעמה המתוקה מדבש ונופת צופים, ואך כן אינם אלא בבחינת תינוק שנשבה בין הגויים (ראה שבת ס"ח ע"ב, שבועות ה' ע"א). ולכן מי שחננו ה' חכמה ובינה ולשון לימודים, ומכיר את עצמו שהוא חזק ואיתן באמונתו וביראתו, ואין לו כל חשש שמא יושפע מהם, מצוה לקרבם ולהנחותם בדרך ישרה בדרכי נועם, ולגלות להם המאור הגדול הטמון בתורתנו הקדושה, ובלי ספק לא יאונה לצדיק כל און. והיסוד הראשוני להצלחה, שלא יתווכח אתם בענייני אמונה כלל ועיקר, ושיהיו כל מעשיו לשם ה' הנכבד והנורא יתברך שמו לעולמי עד ולנצח נצחים, ואין כאן מקום להאריך.
מתוך הספר "מוסר מלכים" בהוצאת משפחת המחבר.