עם ישראל במצרים אחרי מאות שנים של עבדות, עם עבדים עם מנטליות של עבדים שאינם מסוגלים למחשבה עצמית החורגת מהוראות האדון.
עם כזה זקוק למושיע, שאינו אחד מהם. עם כזה זקוק למושיע שלא גדל כעבד שיודע לחשוב לבד, שמוכן כדי להציל יהודי לסכן את "מעמדו" בחברה (המצרית) את "חירותו" ואת חייו. משה מבין ויודע שחירות שלא מאפשרת הבעת דעות, שלא מאפשרת חשיבה עצמית אינה חירות אלא עבדות.
דווקא משה שגדל בבית פרעה חופשי מלחצים שבחר לסכן את עצמו, נבחר להנהיג את העם ליציאה ממצרים, ויותר מכך ליציאה מעבדות (רוחנית) לחירות.
כאז גם היום אחרי 2000 שנה תחת שלטון הגויים שהתעמרו, רצחו ועשו ביהודים כבשלהם יש צורך בשחרור מנטלי רוחני מעבדות הגויים ועוד יותר מכך, מתרבותם.
לעם ישראל במצרים נדרש דור חדש ו 40 שנה במדבר כדי להשתחרר.
ברוך ה' התברך עם ישראל במורי דרך זקופי קומה שהתוו וממשיכים להתוות את הדרך הדרך לקחת את גורלנו בידינו ולא להזניחו לחסדי אומות העולם:
מורי דרך בדמות החלוצים שייבשו ביצות תוך סיכון חייהם מהיתושים ומהערבים.
מורי דרך בדמות ארגון "השומר" ושאר ארגונים לעבודה עברית.
מורי דרך בדמות שרה אהרונסון הי"ד וחבריה.
מורי דרך בדמות יואל משה סלומון וחבריו מנחלת שבעה.
מורי דרך בדמות לוחמי האצ"ל והלח"י שחרפו נפשם חרף מעצרים הגליות ומיתות משונות.
מורי דרך בדמות מתנחלים (אנו גאים בשם זה) שפורצים גבולות וגדרות.
וכן גם מורי דרך בדמות חוסמי הכבישים שמביעים את מחאת העם ללא אלימות מצידם מול דורסנות ואלימות משטרתית מול הנחיות פרקליטות גזעניות. ללא פחד לא מאיומים ולא ממעצר לא מרודני המשפט ולא מהרודן הגדול ששולט בעריצות בעם היהודי.
עצורים אלו הם הם החופשיים היותר ברוחם.
באנלוגיה לעבדי הזמן... ניתן לומר שעבדי הממסד (אותם המקדשים מוסדות יצירי אדם על פני חיי אדם ותורת ה') עבדי עבדים הם עבד ה' הוא לבדו חופשי.
מעצרים לא ישברו אותנו. בתי הכלא ומחנות המעצר לא יכולים ולא היו יכולים מעולם לכלוא את רוחנו, את רוח ה' שמפעמת בלב עמו בדיוק כשם שלא כלאה את רוחם של נתן שרנסקי וחבריו בלב המאפליה.
אגב, האנשים החופשיים ביותר ברוסיה לא היו חברי הפוליטביורו ולא אנשי הק.ג.ב. אלא דווקא אנשי חב"ד, מסורבי העלייה ושאר היהודים שעל אף הסכנות ל "חירותם" לא נכנעו ושמרו על גחלת הקודש.
שואלים אנשים: "מה אתם ששים כל כך להיעצר"?
התשובה ברורה. אם אזרחים שומרי חוק פטריוטיים אמיתיים מוותרים על חירותם וממלאים את בתי הכלא ומחנות המעצר, ע"י פעולות מחאה בלתי אלימים, סופו של המשטר ליפול.
ואשרי אותם הנחשונים עמוד האש ההולך לפני המחנה שלא יראים ולא פוחדים להיות הראשונים לקום ולעשות מעשה.
אנו רואים היום את גסיסתו של שלטון האליטות האלימות וה"נאורות". ההיסטריה של ממשלת שרון ההיסטריה לדכא כל גילוי התנגדות, אי מתן אישור להפגנות, הארכות מעצר שרירותיות (לעומת זאת נהגי המוניות שוחררו במקום). שרת חינוך היסטרית קוראת לנעילת בתי ספר "התפרעות אלימה".
דוגמאות כאלו הם הקול המבשר ואומר שעל אף ש"שרייך סוררים וחברי גנבים, כולו אוהב שוחד ורודף שלמונים" זהו דור הגאולה ונסיגות אלו רק מעוררות את העם לחשוב ולהתקדם.
אפיזודה קטנה לעבדות מחשבתית: מכר שלי זומן למילואים. הוריו תושבי גוש קטיף. לשאלתי האם הוא מתכוון להתייצב ענה כי יתייעץ עם הרב...
האם צריך רב כדי שיהיה ברור שלא מחליפים חייל שיתאמן לגרש את הוריך? ואם הרב יגיד לך להתייצב האם מצפונך יהיה שקט?
עם כזה זקוק למושיע, שאינו אחד מהם. עם כזה זקוק למושיע שלא גדל כעבד שיודע לחשוב לבד, שמוכן כדי להציל יהודי לסכן את "מעמדו" בחברה (המצרית) את "חירותו" ואת חייו. משה מבין ויודע שחירות שלא מאפשרת הבעת דעות, שלא מאפשרת חשיבה עצמית אינה חירות אלא עבדות.
דווקא משה שגדל בבית פרעה חופשי מלחצים שבחר לסכן את עצמו, נבחר להנהיג את העם ליציאה ממצרים, ויותר מכך ליציאה מעבדות (רוחנית) לחירות.
כאז גם היום אחרי 2000 שנה תחת שלטון הגויים שהתעמרו, רצחו ועשו ביהודים כבשלהם יש צורך בשחרור מנטלי רוחני מעבדות הגויים ועוד יותר מכך, מתרבותם.
לעם ישראל במצרים נדרש דור חדש ו 40 שנה במדבר כדי להשתחרר.
ברוך ה' התברך עם ישראל במורי דרך זקופי קומה שהתוו וממשיכים להתוות את הדרך הדרך לקחת את גורלנו בידינו ולא להזניחו לחסדי אומות העולם:
מורי דרך בדמות החלוצים שייבשו ביצות תוך סיכון חייהם מהיתושים ומהערבים.
מורי דרך בדמות ארגון "השומר" ושאר ארגונים לעבודה עברית.
מורי דרך בדמות שרה אהרונסון הי"ד וחבריה.
מורי דרך בדמות יואל משה סלומון וחבריו מנחלת שבעה.
מורי דרך בדמות לוחמי האצ"ל והלח"י שחרפו נפשם חרף מעצרים הגליות ומיתות משונות.
מורי דרך בדמות מתנחלים (אנו גאים בשם זה) שפורצים גבולות וגדרות.
וכן גם מורי דרך בדמות חוסמי הכבישים שמביעים את מחאת העם ללא אלימות מצידם מול דורסנות ואלימות משטרתית מול הנחיות פרקליטות גזעניות. ללא פחד לא מאיומים ולא ממעצר לא מרודני המשפט ולא מהרודן הגדול ששולט בעריצות בעם היהודי.
עצורים אלו הם הם החופשיים היותר ברוחם.
באנלוגיה לעבדי הזמן... ניתן לומר שעבדי הממסד (אותם המקדשים מוסדות יצירי אדם על פני חיי אדם ותורת ה') עבדי עבדים הם עבד ה' הוא לבדו חופשי.
מעצרים לא ישברו אותנו. בתי הכלא ומחנות המעצר לא יכולים ולא היו יכולים מעולם לכלוא את רוחנו, את רוח ה' שמפעמת בלב עמו בדיוק כשם שלא כלאה את רוחם של נתן שרנסקי וחבריו בלב המאפליה.
אגב, האנשים החופשיים ביותר ברוסיה לא היו חברי הפוליטביורו ולא אנשי הק.ג.ב. אלא דווקא אנשי חב"ד, מסורבי העלייה ושאר היהודים שעל אף הסכנות ל "חירותם" לא נכנעו ושמרו על גחלת הקודש.
שואלים אנשים: "מה אתם ששים כל כך להיעצר"?
התשובה ברורה. אם אזרחים שומרי חוק פטריוטיים אמיתיים מוותרים על חירותם וממלאים את בתי הכלא ומחנות המעצר, ע"י פעולות מחאה בלתי אלימים, סופו של המשטר ליפול.
ואשרי אותם הנחשונים עמוד האש ההולך לפני המחנה שלא יראים ולא פוחדים להיות הראשונים לקום ולעשות מעשה.
אנו רואים היום את גסיסתו של שלטון האליטות האלימות וה"נאורות". ההיסטריה של ממשלת שרון ההיסטריה לדכא כל גילוי התנגדות, אי מתן אישור להפגנות, הארכות מעצר שרירותיות (לעומת זאת נהגי המוניות שוחררו במקום). שרת חינוך היסטרית קוראת לנעילת בתי ספר "התפרעות אלימה".
דוגמאות כאלו הם הקול המבשר ואומר שעל אף ש"שרייך סוררים וחברי גנבים, כולו אוהב שוחד ורודף שלמונים" זהו דור הגאולה ונסיגות אלו רק מעוררות את העם לחשוב ולהתקדם.
אפיזודה קטנה לעבדות מחשבתית: מכר שלי זומן למילואים. הוריו תושבי גוש קטיף. לשאלתי האם הוא מתכוון להתייצב ענה כי יתייעץ עם הרב...
האם צריך רב כדי שיהיה ברור שלא מחליפים חייל שיתאמן לגרש את הוריך? ואם הרב יגיד לך להתייצב האם מצפונך יהיה שקט?