"וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה" (ויקרא כ"ג, ט"ו) ממוצאי יום טוב ראשון של פסח ועד שבועות זמן מתן תורתנו עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמשים יום" (שם).
ימי הספירה הם בבחינת סולם, שעלינו בו מיציאת מצרים עד למתן תורה בעבר, וממשיכים לעלות בו מדי שנה בשנה יום אחר יום, תיקון אחר תיקון, על ידי קיום מצוות ספירת העומר. נושא התיקון נרמז בין השאר בשינוי בין סוגי המנחה שאנו מקריבים ביום הראשון ובסיום הימים.
ביום הראשון אנו מביאים את עומר התנופה העשוי משעורים. וביום החמישים, בשבועות, אנו מביאים מנחת חיטים. הרב קוק זצ"ל מלמדנו שמנחת השעורים שהיא מאכל בהמה מרמזת על נטיית הרגש האמונית הטבעית שבישראל שהיא סגולה לו.
ישראל מאמינים בני מאמינים הם. אבל אחריו ועל גביו בא יסוד העילוי השכלי והלימודי של תורה וקדושה, הנרמז במאכל החיטים שהוא מאכל אדם, ושניהם יחד - האמונה הטבעית המוטבעת בנו, ולימוד התורה הקדושה חוברים יחד בימי הספירה בין פסח לעצרת, ומרוממים ומעלים את כלל ישראל ופרט ישראל למערכה אחדותית עליונה (עיין אורות קס"ז).
נכון לעכשיו, בימי הספירה אנו יוצאים מעבדות לחירות ממצרים, בשלב הראשון: מעבדות לחירות מדינית, ובשלב השני, אנו יוצאים ממ"ט שערי טומאה: מעבדות רוחנית ויצרית לחירות עולם במתן תורה, "אל תקרא חרות על הלוחות אלא חרות על הלוחות" (פרקי אבות ו'). וכמו אז כך בימינו אנו זוכים בהדרגה לשתי המדרגות. כפי שאנו אומרים "תוליכנו קוממיות לארצנו" - בשתי קומות. הקומה הראשונה זו העצמאות המדינית, הקמת מדינת ישראל לפני חמישים ושבע שנים. ובהמשך - בקומה השניה, השיבה לשורשים, לתורה ולמסורת היהודית שהיא מגלה את העצמיות שלנו - ממלכת כהנים וגוי קדוש.
ישראל ומדינת ישראל - הם אור לגויים ולא ככל הגויים, וככל שתתגלה יותר העצמיות שלנו כך נכיר שאנו עם עולם הבא להיטיב ולהאיר לאנושות ותתקיים בנו ההבטחה "ספרו בגויים כבודו בכל העמים נפלאותיו".
מהמצפה לישועה השלמה.
ימי הספירה הם בבחינת סולם, שעלינו בו מיציאת מצרים עד למתן תורה בעבר, וממשיכים לעלות בו מדי שנה בשנה יום אחר יום, תיקון אחר תיקון, על ידי קיום מצוות ספירת העומר. נושא התיקון נרמז בין השאר בשינוי בין סוגי המנחה שאנו מקריבים ביום הראשון ובסיום הימים.
ביום הראשון אנו מביאים את עומר התנופה העשוי משעורים. וביום החמישים, בשבועות, אנו מביאים מנחת חיטים. הרב קוק זצ"ל מלמדנו שמנחת השעורים שהיא מאכל בהמה מרמזת על נטיית הרגש האמונית הטבעית שבישראל שהיא סגולה לו.
ישראל מאמינים בני מאמינים הם. אבל אחריו ועל גביו בא יסוד העילוי השכלי והלימודי של תורה וקדושה, הנרמז במאכל החיטים שהוא מאכל אדם, ושניהם יחד - האמונה הטבעית המוטבעת בנו, ולימוד התורה הקדושה חוברים יחד בימי הספירה בין פסח לעצרת, ומרוממים ומעלים את כלל ישראל ופרט ישראל למערכה אחדותית עליונה (עיין אורות קס"ז).
נכון לעכשיו, בימי הספירה אנו יוצאים מעבדות לחירות ממצרים, בשלב הראשון: מעבדות לחירות מדינית, ובשלב השני, אנו יוצאים ממ"ט שערי טומאה: מעבדות רוחנית ויצרית לחירות עולם במתן תורה, "אל תקרא חרות על הלוחות אלא חרות על הלוחות" (פרקי אבות ו'). וכמו אז כך בימינו אנו זוכים בהדרגה לשתי המדרגות. כפי שאנו אומרים "תוליכנו קוממיות לארצנו" - בשתי קומות. הקומה הראשונה זו העצמאות המדינית, הקמת מדינת ישראל לפני חמישים ושבע שנים. ובהמשך - בקומה השניה, השיבה לשורשים, לתורה ולמסורת היהודית שהיא מגלה את העצמיות שלנו - ממלכת כהנים וגוי קדוש.
ישראל ומדינת ישראל - הם אור לגויים ולא ככל הגויים, וככל שתתגלה יותר העצמיות שלנו כך נכיר שאנו עם עולם הבא להיטיב ולהאיר לאנושות ותתקיים בנו ההבטחה "ספרו בגויים כבודו בכל העמים נפלאותיו".
מהמצפה לישועה השלמה.