"בואו להתגורר אצלנו ביום פקודה" זועקות מודעות-הימין מידי יום בעיתונים ובלוחות המודעות ברחבי הארץ.
הבקשה של המתנחלים לאזרחי ישראל, לבוא להתנחלויות ב"יום פקודה" ולמנוע את הפינוי מעוררת אצלי כאיש ימין שגר בנתניה ומזוהה עם ההתנחלויות דילמה לא פשוטה.
בשנים האחרונות נסעתי לא אחת לאירועים בהתנחלויות ואפילו למאחזים לא חוקיים.בכל פעם שהייתי שם התאהבתי במקום, אך לממש את האהבה מעולם לא יכולתי. למה? כי רכזי הקליטה לא רצו אותי כי הייתי רווק. ניסיתי בנצרים,בעינב ובשא-נור אך בכולם נדחיתי על-הסף.
היה זה בשיאה של האינתיפאדה ימים אחדים אחרי שנרצח תושב עינב בכניסה ליישוב והאווירה הייתה קשה. דיברתי עם התושבים והבטחתי לחזק אותם ואולי אף לעבור ולקנות שם דירה, אך פה שאלו אותי: "תגיד אתה נשוי"? "לא, אני דתי ומשרת בצבא אבל עדיין לא נשוי". "מצטערים" השיבו "אבל אם אתה ממש רוצה תוכל מקסימום לשכור פה קרוואן, אנחנו לא מקבלים רווקים" סיימו באטימות בירוקרטית.
לפני שלושה חודשים כשהתקיים בנתניה מסע לפידים נגד ההתנתקות והשתתפתי בו כסדרן, סיפרו לי שנמצא שם רכז הקליטה של היישוב המבודד שא-נור שנמצא בצפון השומרון ומיועד לעקירה. אחרי שהכירו לי אותו וסיכמנו לשוחח בטלפון התקשרתי, אך לצערי גם ממנו שמעתי ניסוח די דומה: "יש עדיפות למשפחות".
לא אלאה אתכם בסיפורים על ניסיונותיי בנצרים ועל חומש רק רציתי לשאול שאלה אחת את פטרוני יש"ע:
האם חשבתם פעם מה היה קורה לו הייתם מאפשרים לעוד חצי מיליון איש לקנות קרוואן אחד בהתנחלות. האם לא ברור לכם שהפוטנציאל של הרוכשים היה עצום וגם היה מונע כיום מראש מהמשלה לבצע את ההתנתקות?
ההתעקשות על אכלוס "זוגות-דתיים" בלבד כפי שהיטיב לתאר זאת הסרט "מדורת-השבט" גרמה לכך שכיום תעשו אומנם מדורה אבל תישארו שבט, קטן ומבודד.
ברור שבאופן אישי אני אכאב אם "תוכנית ההינתקות" תקרום עור וגידים. מצד שני איני בטוח אם תצליחו לגייס הרבה אנשים לבוא להתנחלות שאינם רשומים או גרים בה ומרגישים בה כאורחים.
העובדה שלא אפשרתם לי כמו לעוד רווקים,חילונים,גרושים או גרושות לגור אצלכם הייתה טעות קשה בשיקול הדעת שלכם ואת המחיר ישלם מחנה הימין כולו, אם ראש הממשלה יצליח לעקור אתכם כמיעוט ולבצע את "תוכנית ההינתקות".
הבקשה של המתנחלים לאזרחי ישראל, לבוא להתנחלויות ב"יום פקודה" ולמנוע את הפינוי מעוררת אצלי כאיש ימין שגר בנתניה ומזוהה עם ההתנחלויות דילמה לא פשוטה.
בשנים האחרונות נסעתי לא אחת לאירועים בהתנחלויות ואפילו למאחזים לא חוקיים.בכל פעם שהייתי שם התאהבתי במקום, אך לממש את האהבה מעולם לא יכולתי. למה? כי רכזי הקליטה לא רצו אותי כי הייתי רווק. ניסיתי בנצרים,בעינב ובשא-נור אך בכולם נדחיתי על-הסף.
היה זה בשיאה של האינתיפאדה ימים אחדים אחרי שנרצח תושב עינב בכניסה ליישוב והאווירה הייתה קשה. דיברתי עם התושבים והבטחתי לחזק אותם ואולי אף לעבור ולקנות שם דירה, אך פה שאלו אותי: "תגיד אתה נשוי"? "לא, אני דתי ומשרת בצבא אבל עדיין לא נשוי". "מצטערים" השיבו "אבל אם אתה ממש רוצה תוכל מקסימום לשכור פה קרוואן, אנחנו לא מקבלים רווקים" סיימו באטימות בירוקרטית.
לפני שלושה חודשים כשהתקיים בנתניה מסע לפידים נגד ההתנתקות והשתתפתי בו כסדרן, סיפרו לי שנמצא שם רכז הקליטה של היישוב המבודד שא-נור שנמצא בצפון השומרון ומיועד לעקירה. אחרי שהכירו לי אותו וסיכמנו לשוחח בטלפון התקשרתי, אך לצערי גם ממנו שמעתי ניסוח די דומה: "יש עדיפות למשפחות".
לא אלאה אתכם בסיפורים על ניסיונותיי בנצרים ועל חומש רק רציתי לשאול שאלה אחת את פטרוני יש"ע:
האם חשבתם פעם מה היה קורה לו הייתם מאפשרים לעוד חצי מיליון איש לקנות קרוואן אחד בהתנחלות. האם לא ברור לכם שהפוטנציאל של הרוכשים היה עצום וגם היה מונע כיום מראש מהמשלה לבצע את ההתנתקות?
ההתעקשות על אכלוס "זוגות-דתיים" בלבד כפי שהיטיב לתאר זאת הסרט "מדורת-השבט" גרמה לכך שכיום תעשו אומנם מדורה אבל תישארו שבט, קטן ומבודד.
ברור שבאופן אישי אני אכאב אם "תוכנית ההינתקות" תקרום עור וגידים. מצד שני איני בטוח אם תצליחו לגייס הרבה אנשים לבוא להתנחלות שאינם רשומים או גרים בה ומרגישים בה כאורחים.
העובדה שלא אפשרתם לי כמו לעוד רווקים,חילונים,גרושים או גרושות לגור אצלכם הייתה טעות קשה בשיקול הדעת שלכם ואת המחיר ישלם מחנה הימין כולו, אם ראש הממשלה יצליח לעקור אתכם כמיעוט ולבצע את "תוכנית ההינתקות".