הפירוש של השורש ג.א.ל הוא שיבת האדם למקומו. כך המשמעות בכל המקומות שהטיות שורש זה מובאות בחומש ויקרא, במגילת רות וכמעט בכל מקום בתנ"ך.
אם ישאל השואל: והרי אנו מייחסים לשורש זה משמעות של שחרור ממצוקה כבידה, "מיד שאול אפדם ממות אגאלם" [הושע י"ג, י"ד]? נענה ונאמר שצריך לברר את ערך המקום ויחוסו לאדם ואז תסור השאלה.
כמו כל דבר שברא השם יתברך גם מקום איננו סתם גוש חומר, יש לו ערך ותפקיד שלמענם הוא נברא... נכון שהאדם הוא תבנית נוף הולדתו ונתוני הנוף והאקלים מדגישים ומעודדים דפוסי התנהגות וחשיבה מסוימים, אך הרבה יותר נכון שיש שייכות נשמתית פנימית בין אומה לארצה.
שייכות זו היא שיצרה את ההתאמה בין עם לנוף הולדתו ולא נוצרה מהם. "יצב גבולות עמים למספר בני ישראל", לא רק ארץ ישראל נוצרה עבורנו אלא כל חלק של כדור הארץ נוצר על ידי קורא הדורות מראש עבור העמים שישבו באותו חלק.
כמעט בכל פעם שה' דיבר עם אבותינו הוא הבטיח וחזר והבטיח את הארץ. בחמש מתוך ששת הפעמים שאברהם שומע מה' את הבטחת העתיד הוא מובטח שזרעו ירש את הארץ. כך עם יצחק וכך עם יעקב, הבטחת הארץ או הבטחות שקשורות לכך.היינו מצפים שה' יבטיח לאברהם שיקום ממנו עם צדיק וקדוש, עם טהור ובעל חסד אך לא נמצא הבטחות כאלו. כל ההבטחות הם לגוי גדול שירש את כל מרחבי הארץ.
כשה' מבטיח לאברהם הזקן שיזכה לזרע, מאמין אברהם בה' ויחשבה לו צדקה (בראשית ט"ו, ו'), אך כשה' ממשיך "אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה", אז שואל אברהם "במה אדע כי אירשנה" (שם ז').
בעיני בשר קשה לראות את המיוחד שבארץ הזאת, אך עיני הבשר של אבותינו רואות עמוק עמוק. הם יודעים שכאשר ה' מבטיח להם את הארץ אין הוא מבטיח רק סלעים ואדמה. הוא מגלה להם שזרעם יהיה ראוי לרשת את הארץ, שהם יצליחו להקים עם קדוש שתכונות חייו מתאימות לקדושה שהארץ הזאת נבראה כדי להצמיח אותה.
שהקשר בין ישראל וארצו התחיל היסטורית ב"לך לך.. אל הארץ אשר אראך", וההבטחה האלוקית מגלה שרוחנית, הקשר התחיל עוד לפני שנברא העולם. מחשבתם של ישראל קדמה לכל וכדי שמחשבה זו תתממש ברא ד' ארץ מיוחדת. כשהאבות ראו את הארץ הם ידעו בדיוק מה טמון בה, שאין זה נכס גרידא. כאשר הם מתבשרים על נחלת הארץ הם יודעים היטב, שהעם שיצמח מתוכם יוליך את ההוויה כולה אל פסגת הקודש, אל ביעור הרוע, אל משמעותה האלוקית.
"אין לך דבר שאין לו מקום". דווקא בארץ הזאת יוכל העם הזה להיות למה שהוא באמת, לגלות את כל סגולותיו הגנוזות. בחוץ לארץ הצליח העם לשרוד תוך גילוי יכולות אדירים ומעוררי הערצה, אך הוא לא התפתח. הקו המנחה הוא "ירידת הדורות". "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ", וכדברי חז"ל, דווקא בארץ ולא מחוצה לה.
גאולה היא שיבת האדם למקומו האמיתי, לא תמיד המקום נוח ולא תמיד הוא קל אך תמיד הוא המקום שלי, גאולתי במובן היותר רחב של המילה תתממש דווקא כשאדע מי אני באמת, ידיעה זו תתברר רק מתוך מקומי.
שיבת ישראל לארצו והקמת המדינה הם הרבה יותר מאירועים פוליטיים מדיניים. זו הגאולה שהבטיחה התורה, זה חזון הנביאים. הגאולה היא שלב ראשון שמוביל בהכרח לשלב השני- שלב הישועה. בשלב השני עם ישראל הנטוע באדמתו הולך ושב לאמיתיותו, לכל עוצמת חייו הקדומה ולעילא. השלב הראשון מתרחש קמעא קמעא ודורש סבלנות, קל וחומר השלב השני, הזקוק אהבה רבה ואמונה גדולה בעם הזה כדי להיפגש בו. הוא נראה כמתנהל לאיטו אך דבר לא יצליח לעוצרו, הוא מפעל אלוקי.
כשמביטים באספקלריה של נצח יודעים בוודאות שאנחנו, הדור הזה שלנו הולך ונהיה שייך יותר ויותר לנשמתו, צמא יותר ויותר לתורתו. יש הרבה עננים והרבה אבנים אבל הנצח מנצח ועם שב לאלוקיו.
הרב חננאל אתרוג הוא ר"מ בישיבת "שבי חברון".
המאמר באדיבות ראש יהודי המרכז למודעות עצמית בתל אביב.
אם ישאל השואל: והרי אנו מייחסים לשורש זה משמעות של שחרור ממצוקה כבידה, "מיד שאול אפדם ממות אגאלם" [הושע י"ג, י"ד]? נענה ונאמר שצריך לברר את ערך המקום ויחוסו לאדם ואז תסור השאלה.
כמו כל דבר שברא השם יתברך גם מקום איננו סתם גוש חומר, יש לו ערך ותפקיד שלמענם הוא נברא... נכון שהאדם הוא תבנית נוף הולדתו ונתוני הנוף והאקלים מדגישים ומעודדים דפוסי התנהגות וחשיבה מסוימים, אך הרבה יותר נכון שיש שייכות נשמתית פנימית בין אומה לארצה.
שייכות זו היא שיצרה את ההתאמה בין עם לנוף הולדתו ולא נוצרה מהם. "יצב גבולות עמים למספר בני ישראל", לא רק ארץ ישראל נוצרה עבורנו אלא כל חלק של כדור הארץ נוצר על ידי קורא הדורות מראש עבור העמים שישבו באותו חלק.
כמעט בכל פעם שה' דיבר עם אבותינו הוא הבטיח וחזר והבטיח את הארץ. בחמש מתוך ששת הפעמים שאברהם שומע מה' את הבטחת העתיד הוא מובטח שזרעו ירש את הארץ. כך עם יצחק וכך עם יעקב, הבטחת הארץ או הבטחות שקשורות לכך.היינו מצפים שה' יבטיח לאברהם שיקום ממנו עם צדיק וקדוש, עם טהור ובעל חסד אך לא נמצא הבטחות כאלו. כל ההבטחות הם לגוי גדול שירש את כל מרחבי הארץ.
כשה' מבטיח לאברהם הזקן שיזכה לזרע, מאמין אברהם בה' ויחשבה לו צדקה (בראשית ט"ו, ו'), אך כשה' ממשיך "אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה", אז שואל אברהם "במה אדע כי אירשנה" (שם ז').
בעיני בשר קשה לראות את המיוחד שבארץ הזאת, אך עיני הבשר של אבותינו רואות עמוק עמוק. הם יודעים שכאשר ה' מבטיח להם את הארץ אין הוא מבטיח רק סלעים ואדמה. הוא מגלה להם שזרעם יהיה ראוי לרשת את הארץ, שהם יצליחו להקים עם קדוש שתכונות חייו מתאימות לקדושה שהארץ הזאת נבראה כדי להצמיח אותה.
שהקשר בין ישראל וארצו התחיל היסטורית ב"לך לך.. אל הארץ אשר אראך", וההבטחה האלוקית מגלה שרוחנית, הקשר התחיל עוד לפני שנברא העולם. מחשבתם של ישראל קדמה לכל וכדי שמחשבה זו תתממש ברא ד' ארץ מיוחדת. כשהאבות ראו את הארץ הם ידעו בדיוק מה טמון בה, שאין זה נכס גרידא. כאשר הם מתבשרים על נחלת הארץ הם יודעים היטב, שהעם שיצמח מתוכם יוליך את ההוויה כולה אל פסגת הקודש, אל ביעור הרוע, אל משמעותה האלוקית.
"אין לך דבר שאין לו מקום". דווקא בארץ הזאת יוכל העם הזה להיות למה שהוא באמת, לגלות את כל סגולותיו הגנוזות. בחוץ לארץ הצליח העם לשרוד תוך גילוי יכולות אדירים ומעוררי הערצה, אך הוא לא התפתח. הקו המנחה הוא "ירידת הדורות". "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ", וכדברי חז"ל, דווקא בארץ ולא מחוצה לה.
גאולה היא שיבת האדם למקומו האמיתי, לא תמיד המקום נוח ולא תמיד הוא קל אך תמיד הוא המקום שלי, גאולתי במובן היותר רחב של המילה תתממש דווקא כשאדע מי אני באמת, ידיעה זו תתברר רק מתוך מקומי.
שיבת ישראל לארצו והקמת המדינה הם הרבה יותר מאירועים פוליטיים מדיניים. זו הגאולה שהבטיחה התורה, זה חזון הנביאים. הגאולה היא שלב ראשון שמוביל בהכרח לשלב השני- שלב הישועה. בשלב השני עם ישראל הנטוע באדמתו הולך ושב לאמיתיותו, לכל עוצמת חייו הקדומה ולעילא. השלב הראשון מתרחש קמעא קמעא ודורש סבלנות, קל וחומר השלב השני, הזקוק אהבה רבה ואמונה גדולה בעם הזה כדי להיפגש בו. הוא נראה כמתנהל לאיטו אך דבר לא יצליח לעוצרו, הוא מפעל אלוקי.
כשמביטים באספקלריה של נצח יודעים בוודאות שאנחנו, הדור הזה שלנו הולך ונהיה שייך יותר ויותר לנשמתו, צמא יותר ויותר לתורתו. יש הרבה עננים והרבה אבנים אבל הנצח מנצח ועם שב לאלוקיו.
הרב חננאל אתרוג הוא ר"מ בישיבת "שבי חברון".
המאמר באדיבות ראש יהודי המרכז למודעות עצמית בתל אביב.