"וספרת לך שבע שבתת שנים שבע שנים שבע פעמים והיו לך ימי שבע שבתת השנים תשע וארבעים שנה: והעברת שופר תרועה בחדש השבעי בעשור לחדש ביום הכפרים תעבירו שופר בכל ארצכם".

"וקדשתם את שנת החמשים שנה וקראתם דרור בארץ לכל ישביה יובל הוא תהיה לכם" (ויקרא כ"ה).

ספירת שנות השמיטה עד לשנת היובל מקבילה לספירת העומר מפסח ועד לשבועות.

כשם שבספירת העומר אנו עולים מדרגה אחר מדרגה, מיציאת מצרים למתן תורה, ומעבדות לחירות עולם, כך גם בספירת שנות השמיטה אנו עולים בהדרגה שבע פעמים עד למדרגת " וקראתם דרור בארץ" ופירש רש"י: שדר בכל מקום שהוא רוצה ואינו ברשות אחרים (רש"י שם).

בשנת ה"יובל" הנקראת על שם תקיעת השופר (שם). ומה זכה השופר ששנת היובל קרויה על שמו? אלא שבשמו של השופר נרמז המיוחד שבשנה זו: "שופר מלשון "שפיר"- טוב.

תכלית בריאת העולם הוא גילוי טוב ד' בעולם, וזאת תכלית השבת מדי שבוע בשבוע "וקראת לשבת עונג". וזאת תכלית ספירת העומר מדי שנה בשנה, המסתיימת בחג מתן תורה, ואין תורה אלא טוב.
וזאת תכלית שנת השמיטה "שבת הארץ", וזאת תכלית שנת היובל, שנת גילוי הטוב בעולם. וכל זה נעשה על ידי עם ישראל בארץ ישראל.

נכון לעכשיו, אשרינו מה טוב חלקנו, ומה נעים גורלנו ומה יפה ירושתנו, שאנו זוכים לראות בשוב ה' את שיבת ציון והולך ומתקיים בנו "השיבנו ד' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם". אומנם תהליך השיבה כרוך בקשיים ובסיבוכים כבימים הללו כאשר עננים מעיבים על ישראל בצורת "מפת הדרכים" ו"תוכנית ההתנתקות", אבל אנו יודעים נאמנה שהעננים יחלפו מן העולם במהרה בעזרת ה', ונלך ונצעד במעלה הדרך המתפתלת, העולה לחירות ולגאולה שלמה.

וכשם שהעבדים כולם יוצאים מעבדות לחירות, כך גם עם ישראל יצא משעבוד ותלות באומות העולם מבחינה מדינית ותרבותית, ויתקיים בנו " וקראתם דרור בארץ לכל ישביה".

בציפייה לישועה השלמה.