התבשרנו בכל כלי התקשורת על הולדתו של הנכד השישי של אריק שרון. לידת עוד ילד יהודי היא תמיד סיבה למסיבה. אומנם, כבר עם לידתה של החביבה היא בת חומץ. אך יש סיכוי שתהיה היא עצמה יין או לפחות מיץ ענבים...
לידה במשפחתו של ראש ממשלה איננה סתם עוד ידיעה. וכך, בצד השמחה, אני מבקש לנסות וללמוד עוד מן המאורע המשמח. ובמוחי חלפה השוואה קטנה ומתבקשת. גם לחותנת שלי יש נכדים. והיא, החותנת שלי שתחיה בת גילו של מר שרון. פלוס מינוס שנה. לה יש 19 נכדים. יותר מפי שלוש מאשר לראש הממשלה. ואם נוסיף לזה את העובדה שהיא ניצולת שואה, ששיקמה את עצמה במולדת, הרי שיש פה גם נחמה לא קטנה. אך התמונה הדמוגראפית היא חד משמעית. תשעה עשר נכדים אל מול שישה. אם כי התמונה היא חלקית בלבד. ולכן נוסיף עוד נתון מעניין.
לחותנת שלי יש גם נינים. 15 במספר. והם בגילאים של נכדי ראש הממשלה. מכיתה ד' ומטה. דהיינו, לחותנת שלי יש כבר דור שלישי בעוד ראש הממשלה הגיע רק לקומה השנייה. דור שני בלבד. יתירה מזו. לחותנת שלי יש עוד 12 נכדים שטרם נישאו. וגם הנשואים הם בגיל שלושים ומטה. כך שהפוטנציאל ברור מאליו. עץ הולך ומוסיף פירות. במשימה הזאת, של גידול האוכלוסייה היהודית, ראש הממשלה מפגר, הרחק מאחור, אחרי החותנת שלי. אגב, אם נחבר את כלל הצאצאים הרי שלראש הממשלה יש שמונה. לחותנת שלי יש- בינתיים, כן, בינתיים- שלושים ושבעה. כמעט פי 5.
הדמוגרפים המומחים יכולים לתרגם את הנתונים לתחזיות קרובות ורחוקות, כרצונם. הם אוהבים לחשב חישובים ולאיים עלינו ברוב ערבי בארץ ישראל. הנה הדרך לפתרון. כאן נמצאת, בפועל, הדרך לשמירת הרוב היהודי המוחלט. וכבר עתה, המספרים הללו מאותתים על ריבוי משמעותי בציבור הדתי- לאומי(ואפשר להניח שלא פחות בציבור החרדי), ומאידך גידול דמוגרפי מתון מאד בציבור שראש הממשלה נמנה עליו.
דהיינו, בצד הבדיקה הכלכלית של מי נמצא בעשירון העליון והתחתון, יש פה סולם אחר של עושר אמיתי. של ילדים. והעשירון העליון פה הוא מרחיב לב. הוא מצביע על התמונה ההולכת ומתרקמת, לפיה בקרוב היחס באוכלוסייה ישתנה לטובה. מהפך ממשי צפוי לנו בימים שאינם רחוקים.
ייאמר כבר עכשיו. אין עיני צרה בכל ילד נוסף, אפילו במשפחתו של ראש הממשלה. ואם שר הדתות בפועל רוצה לקיים את המצווה הראשונה בתורה, אהלן וסהלן. כדאי אולי לציין באוזניו שלפי בית שמאי אין די בשלוש בנותיו והוא זקוק לבן אחד, לפחות, כדי שהמצווה תיחשב לו במאזן מצוותיו. ולמען האמת אני מודה שאני מוכן, ובשמחה, להפסיד בתחרות. שהציבור שאינו דתי ינצח אותנו בסולם הלידות. מובן שלא על ידי בלימה אלא רק בתוספת, במרוץ הלאה. ניצחון כזה יהיה מתוק לא רק למי שימלא את ביתו בילדים חמודים. הוא יערב לחיכו של כל יהודי באשר הוא.
אתם מבינים? לא צריך להציף את הארץ במהגרים שאינם יהודים. אין אנו זקוקים ל"איחוד משפחות" ערביות דווקא אצלנו ולא בירדן או במצרים. יש לנו יכולת להגדיל את אוכלוסיית ישראל גם ביהודים. אולי צריך חינוך, אולי קצת מסורת, אולי קצת הסברה. אך המטרה בהחלט ניתנת להשגה.
ואולי כדאי להפחיד אותם? לאיים עליהם ברוב ימני- דתי- חרדי שיהיה פה תוך שנים ספורות. וכידוע, מלחמה היא תמריץ מצוין. הם לא ירצו להפסיד. אפילו טומי לפיד יבקש להגדיל את הקצבאות לילדים. אם לא בגלל האהבה, לפחות בגלל הפחד והקנאה. זו השקעה כדאית מאד. הם הרי פ-ו-ח-ד-י-ם מרוב יהודי שורשי. הם רועדים מכנסת שרובה תהיה לאומית, דתית וחרדית. אז בבקשה, יש לזה תשובה פשוטה, יש לכך פתרון. וכל כולו בניין, יצירה ובית מלא שמחה.
נסו, חברים, נסו ותיהנו.
"איזהו חכם הרואה את הנולד"? אותו ואת משמעות היוולדו, אותו ואת אחיו הרבים ולא המעטים.
הבחירה כולה בידכם, חברים וחברות. ואי"ה נזכה בקרוב לראש ממשלה שמחזיק בביתו ישוב קהילתי פרטי משלו. דוגמא טובה לאזרחים.
לידה במשפחתו של ראש ממשלה איננה סתם עוד ידיעה. וכך, בצד השמחה, אני מבקש לנסות וללמוד עוד מן המאורע המשמח. ובמוחי חלפה השוואה קטנה ומתבקשת. גם לחותנת שלי יש נכדים. והיא, החותנת שלי שתחיה בת גילו של מר שרון. פלוס מינוס שנה. לה יש 19 נכדים. יותר מפי שלוש מאשר לראש הממשלה. ואם נוסיף לזה את העובדה שהיא ניצולת שואה, ששיקמה את עצמה במולדת, הרי שיש פה גם נחמה לא קטנה. אך התמונה הדמוגראפית היא חד משמעית. תשעה עשר נכדים אל מול שישה. אם כי התמונה היא חלקית בלבד. ולכן נוסיף עוד נתון מעניין.
לחותנת שלי יש גם נינים. 15 במספר. והם בגילאים של נכדי ראש הממשלה. מכיתה ד' ומטה. דהיינו, לחותנת שלי יש כבר דור שלישי בעוד ראש הממשלה הגיע רק לקומה השנייה. דור שני בלבד. יתירה מזו. לחותנת שלי יש עוד 12 נכדים שטרם נישאו. וגם הנשואים הם בגיל שלושים ומטה. כך שהפוטנציאל ברור מאליו. עץ הולך ומוסיף פירות. במשימה הזאת, של גידול האוכלוסייה היהודית, ראש הממשלה מפגר, הרחק מאחור, אחרי החותנת שלי. אגב, אם נחבר את כלל הצאצאים הרי שלראש הממשלה יש שמונה. לחותנת שלי יש- בינתיים, כן, בינתיים- שלושים ושבעה. כמעט פי 5.
הדמוגרפים המומחים יכולים לתרגם את הנתונים לתחזיות קרובות ורחוקות, כרצונם. הם אוהבים לחשב חישובים ולאיים עלינו ברוב ערבי בארץ ישראל. הנה הדרך לפתרון. כאן נמצאת, בפועל, הדרך לשמירת הרוב היהודי המוחלט. וכבר עתה, המספרים הללו מאותתים על ריבוי משמעותי בציבור הדתי- לאומי(ואפשר להניח שלא פחות בציבור החרדי), ומאידך גידול דמוגרפי מתון מאד בציבור שראש הממשלה נמנה עליו.
דהיינו, בצד הבדיקה הכלכלית של מי נמצא בעשירון העליון והתחתון, יש פה סולם אחר של עושר אמיתי. של ילדים. והעשירון העליון פה הוא מרחיב לב. הוא מצביע על התמונה ההולכת ומתרקמת, לפיה בקרוב היחס באוכלוסייה ישתנה לטובה. מהפך ממשי צפוי לנו בימים שאינם רחוקים.
ייאמר כבר עכשיו. אין עיני צרה בכל ילד נוסף, אפילו במשפחתו של ראש הממשלה. ואם שר הדתות בפועל רוצה לקיים את המצווה הראשונה בתורה, אהלן וסהלן. כדאי אולי לציין באוזניו שלפי בית שמאי אין די בשלוש בנותיו והוא זקוק לבן אחד, לפחות, כדי שהמצווה תיחשב לו במאזן מצוותיו. ולמען האמת אני מודה שאני מוכן, ובשמחה, להפסיד בתחרות. שהציבור שאינו דתי ינצח אותנו בסולם הלידות. מובן שלא על ידי בלימה אלא רק בתוספת, במרוץ הלאה. ניצחון כזה יהיה מתוק לא רק למי שימלא את ביתו בילדים חמודים. הוא יערב לחיכו של כל יהודי באשר הוא.
אתם מבינים? לא צריך להציף את הארץ במהגרים שאינם יהודים. אין אנו זקוקים ל"איחוד משפחות" ערביות דווקא אצלנו ולא בירדן או במצרים. יש לנו יכולת להגדיל את אוכלוסיית ישראל גם ביהודים. אולי צריך חינוך, אולי קצת מסורת, אולי קצת הסברה. אך המטרה בהחלט ניתנת להשגה.
ואולי כדאי להפחיד אותם? לאיים עליהם ברוב ימני- דתי- חרדי שיהיה פה תוך שנים ספורות. וכידוע, מלחמה היא תמריץ מצוין. הם לא ירצו להפסיד. אפילו טומי לפיד יבקש להגדיל את הקצבאות לילדים. אם לא בגלל האהבה, לפחות בגלל הפחד והקנאה. זו השקעה כדאית מאד. הם הרי פ-ו-ח-ד-י-ם מרוב יהודי שורשי. הם רועדים מכנסת שרובה תהיה לאומית, דתית וחרדית. אז בבקשה, יש לזה תשובה פשוטה, יש לכך פתרון. וכל כולו בניין, יצירה ובית מלא שמחה.
נסו, חברים, נסו ותיהנו.
"איזהו חכם הרואה את הנולד"? אותו ואת משמעות היוולדו, אותו ואת אחיו הרבים ולא המעטים.
הבחירה כולה בידכם, חברים וחברות. ואי"ה נזכה בקרוב לראש ממשלה שמחזיק בביתו ישוב קהילתי פרטי משלו. דוגמא טובה לאזרחים.