מאז "מלחמת ששת הימים" הייתה ה"ציונות הדתית" באופוריה, היא חשה שהארה של חסד מרחפת מעל שמיה של ארץ ישראל, וכי פקד ה' את עמו. העובדה שחלקים לא מבוטלים מעמנו אינם שומרי תורה ומצוות לא הפריעה לנו לחשוב שאנו צועדים בבטחה אל הגאולה השלמה.
ביטחון זה נתמך על הדעה שרבים מגדולי ישראל סוברים כמותה (כמו רס"ג, הרמב"ן, המהר"ל, הגר"א, אור החיים, הרמח"ל, החפץ חיים ואחרים, עיין בספרי "אילת השחר" עמ' קע"א) שהגאולה העתידה אינה תלויה בתשובה, ו"כי קץ ישנו אפילו יהיו ישראל רשעים גמורים ח"ו".
האופוריה הזו נסדקה לראשונה עם פינוי חבל ימית, כבר אז החלו לחשושים של הטלת ספק בוודאות הגאולה. הספק הזה התעצם בעת תהליך אוסלו, שאז נשמעו קולות להפסקת אמירת "תפילה לשלום המדינה" וכדומה. ביתר עוצמה גדלה המבוכה נוכח התכנית העכשווית של עקירת יהודים מביתם בארץ ישראל, ונשמעות אמירות שאם חלילה תצא מזימה זו לפועל אות הוא משמים שאין כאן אתחלתא דגאולה.
הנביא מיכה (ו', ט"ו) גילה לנו שהגאולה העתידה תהיה דומה לגאולת מצרים כמו שאמר: "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות". גם במצרים היתה הגאולה שלא היו ישראל ראויים לה, כמו שמובא במדרש (שיר השירים ב'): "אמר משה: היאך אנו נגאלין והלא אין בידינו מעשים טובים?" ומשיב לו הקב"ה: "הואיל וחפץ בגאולתכם אינו מביט במעשיכם הרעים".
ובמדרש הגדול (שמות ב', כ"ה) מובא: "וכן לעתיד לבא, אם יש לישראל מעשים טובים הוא גואלן בשביל מעשיהם, ואם אין להם מעשים טובים הקב"ה גואלן למענו . . . וכשם שלא נגאלו ישראל ממצרים במעשיהם, כך אינו מדקדק עמהם באחרית הימים". והנה במצרים אף-על-פי שהגאולה הייתה מובטחת בכל תנאי, וישראל הובטחו שייכנסו ויתיישבו בארץ ישראל, למרות הבטחה זו עדיין היה הקצב של הגאולה תלוי בהתנהלותו של עם ישראל, כך היה במלחמת עמלק כמו שאמרו בגמרא (שבת קי"ח): "אלמלי שמרו ישראל שבת ראשונה כהלכתה לא שלטה בהם אומה ולשון, שנאמר: "ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט" וכתיב בתריה: 'ויבא עמלק'". וכך גם בחטא המרגלים, שהחטא אמנם לא ביטל את הכניסה לארץ, אך גרם עיכוב של ארבעים שנה בקצב הגאולה וגרם לעוד קשיים כמו שמבואר במקורות חז"ל.
גם בגאולה שלנו, שהיא מובטחת לנו שתבוא גם אם לא זכו, עדיין יש להתנהלות שלנו השפעה על הקצב של הגאולה, האם היא תתנהל לאט או מהר, האם תהיה קלה או קשה, כמו שדייק הגר"א שהכתוב "בעתה אחישנה" היה צריך להיות כתוב הפוך: אחישנה (שהוא תחילה לפני הקץ) בעתה (שיבוא לבסוף אם לא זכו), ואם כך מדוע הקדים הנביא את "בעתה" ל"אחישנה"?
ואמר הגר"א: שרמז יש בהקדמה הזו שגם אם הגאולה תהיה ב"בעתה" שאינה בזכות ישראל ותהיה בכל מצב, גם אז יש בה מצב של "אחישנה", התלוי בהתנהגות של עם ישראל. ולפי דבריו של הגר"א גם אם תהליך הגאולה העתידה הוא בלתי הפיך, והגאולה בוא תבוא לבסוף, גם בגאולה שלנו יש משמעות לאזהרת התורה "אם בחוקתי תלכו", ומי יודע אם רבות מהצרות שלנו כיום אינן מצב של "ואם לא תשמעו לי ולא תעשו את כל המצוות האלה".
ביטחון זה נתמך על הדעה שרבים מגדולי ישראל סוברים כמותה (כמו רס"ג, הרמב"ן, המהר"ל, הגר"א, אור החיים, הרמח"ל, החפץ חיים ואחרים, עיין בספרי "אילת השחר" עמ' קע"א) שהגאולה העתידה אינה תלויה בתשובה, ו"כי קץ ישנו אפילו יהיו ישראל רשעים גמורים ח"ו".
האופוריה הזו נסדקה לראשונה עם פינוי חבל ימית, כבר אז החלו לחשושים של הטלת ספק בוודאות הגאולה. הספק הזה התעצם בעת תהליך אוסלו, שאז נשמעו קולות להפסקת אמירת "תפילה לשלום המדינה" וכדומה. ביתר עוצמה גדלה המבוכה נוכח התכנית העכשווית של עקירת יהודים מביתם בארץ ישראל, ונשמעות אמירות שאם חלילה תצא מזימה זו לפועל אות הוא משמים שאין כאן אתחלתא דגאולה.
הנביא מיכה (ו', ט"ו) גילה לנו שהגאולה העתידה תהיה דומה לגאולת מצרים כמו שאמר: "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות". גם במצרים היתה הגאולה שלא היו ישראל ראויים לה, כמו שמובא במדרש (שיר השירים ב'): "אמר משה: היאך אנו נגאלין והלא אין בידינו מעשים טובים?" ומשיב לו הקב"ה: "הואיל וחפץ בגאולתכם אינו מביט במעשיכם הרעים".
ובמדרש הגדול (שמות ב', כ"ה) מובא: "וכן לעתיד לבא, אם יש לישראל מעשים טובים הוא גואלן בשביל מעשיהם, ואם אין להם מעשים טובים הקב"ה גואלן למענו . . . וכשם שלא נגאלו ישראל ממצרים במעשיהם, כך אינו מדקדק עמהם באחרית הימים". והנה במצרים אף-על-פי שהגאולה הייתה מובטחת בכל תנאי, וישראל הובטחו שייכנסו ויתיישבו בארץ ישראל, למרות הבטחה זו עדיין היה הקצב של הגאולה תלוי בהתנהלותו של עם ישראל, כך היה במלחמת עמלק כמו שאמרו בגמרא (שבת קי"ח): "אלמלי שמרו ישראל שבת ראשונה כהלכתה לא שלטה בהם אומה ולשון, שנאמר: "ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט" וכתיב בתריה: 'ויבא עמלק'". וכך גם בחטא המרגלים, שהחטא אמנם לא ביטל את הכניסה לארץ, אך גרם עיכוב של ארבעים שנה בקצב הגאולה וגרם לעוד קשיים כמו שמבואר במקורות חז"ל.
גם בגאולה שלנו, שהיא מובטחת לנו שתבוא גם אם לא זכו, עדיין יש להתנהלות שלנו השפעה על הקצב של הגאולה, האם היא תתנהל לאט או מהר, האם תהיה קלה או קשה, כמו שדייק הגר"א שהכתוב "בעתה אחישנה" היה צריך להיות כתוב הפוך: אחישנה (שהוא תחילה לפני הקץ) בעתה (שיבוא לבסוף אם לא זכו), ואם כך מדוע הקדים הנביא את "בעתה" ל"אחישנה"?
ואמר הגר"א: שרמז יש בהקדמה הזו שגם אם הגאולה תהיה ב"בעתה" שאינה בזכות ישראל ותהיה בכל מצב, גם אז יש בה מצב של "אחישנה", התלוי בהתנהגות של עם ישראל. ולפי דבריו של הגר"א גם אם תהליך הגאולה העתידה הוא בלתי הפיך, והגאולה בוא תבוא לבסוף, גם בגאולה שלנו יש משמעות לאזהרת התורה "אם בחוקתי תלכו", ומי יודע אם רבות מהצרות שלנו כיום אינן מצב של "ואם לא תשמעו לי ולא תעשו את כל המצוות האלה".