אחד המאפיינים של שלטון שרון הוא ... אהבה. הוא אוהב את פיני גרשון, וזה משיב לו בהצהרות אהבה ואמונים. הוא מבצע את מדיניות השמאל, והתקשורת השמאלנית משיבה לו אהבה, ובעיקר, שתיקה, שתיקה רועמת. מרד אבשלום התחיל כשהבן הסורר עשה לו "מרכבה וסוסים וחמישים איש רצים לפניו" (שמואל ב' ט"ו, א'). אצל שרון מדובר בחמישים עיתונאים הרצים לפניו, מאחוריו ומסביבו, משווקים את "הינתקותו", אבל שוכחים את מהות תפקידם: לשאול שאלות ולדרוש תשובות.
"ההינתקות" התחילה בראיון ליואל מרקוס, נהנית מרוח גבית של דן מרגלית, נשמרת כאתרוג ע"י אמנון אברמוביץ, ואיש מהם ומהדומים להם אפילו אינו תוהה: הינתקות ממה?
אם ב"יום שאחרי", אשר לא יגיע, כי "ההינתקות" כלל אינה ניתנת לביצוע. ישראל "המנותקת" תמשיך לספק תעסוקה, אנרגיה, תשתית ושירותים הומניטאריים לאויביה, ובמקביל תיאלץ להמשיך להילחם בהם, אזי "ההינתקות" אינה אלא גירוש יהודים מבתיהם בארצם רק בגלל היותם יהודים.
הדבר אינו מפריע להם להשתמש במטבע הלשון המכובסת. עמיתיהם בתקשורת "הממלכתית": חיים יבין, אריה גולן ודומיהם, נותנים ביטוי לדעותיהם הפוליטיות באמצעי השידור "הממלכתיים" שהועמדו לרשותם על חשבוננו, ושוב ושוב מצמידים את הכינוי "מורדים" או "ימין קיצוני", באיזו זכות?! דווקא למי שנאמן למצעו ולמדינתו.
לאורך כל חייו הצבאיים והפוליטיים יצר שרון לעצמו תדמית של אדם חזק, כוחני, דורסני, בולדוזר. ה"חוזק" של ראש הממשלה הופך להיות עקב אכילס שלו ורק מגביר את התיאבון של בוש המקפיד איתו, ולא עם אבו מאזן, על קוצו של יוד בכל הקשור למלכודת מפת הדרכים של האירופאים, שהאנטישמיות הישנה-החדשה מביאה אותם לדרבן תהליך שסופו פירוק מדינת ישראל, של השמאל הקיצוני, המוחא לו כף ומאשר לו תקציב, בקולות "האופוזיציה", ובלבד שיגשים את המדיניות שמשמעותה שטחים תמורת טרור, של תקשורת מתקרנפת המגויסת למענו כל עוד הוא הולך בתלם "הנכון".
המסקנה: ראש ממשלה "חזק" הוא לחיץ וסחיט. וגם אם שרון הוא הסוחט ולא הנסחט, עדיין עדיף ראש ממשלה חלש, כי גם כוח הסחיטה שלו חלש.
שיחת היום בחוגי התקשורת בישראל עוסקת במאמר המתוקשר של אמנון דנקנר ודן מרגלית ב"מעריב" (17.05.05), שעסק בשחיתות השלטונית בישראל 2005. ייאמר מייד: יישר כוח לכותבים על דבריהם הנכוחים וביקורתם החשובה. גם אם יש למאמר, ולתגובות המובלטות עליו באותו עיתון, ממד נכבד של קידום מכירות ושל תחרות עם העיתון האחר, עדיין יש חשיבות רבה לשלל הדוגמאות שנכללו בו, ולמראה שהציבו הכותבים מול החברה בישראל על כל מערכותיה, לרבות פרות קדושות העושות בה כבתוך שלהן.
אבל, במקביל ראוי לדון גם במה שאין במאמר, בשחיתות הגדולה מכולן, שבה מצדדים הכותבים ועיתונם, ולפיכך איננה כלולה במאמר. הכוונה לפשע "ההינתקות" וכל הנגזר ממנו. האם ראייתם של הכותבים הטהרנים כה סלקטיבית? האם טחו עיניהם מלראות את השחיתות שבגירוש יהודים מבתיהם בארצם רק בגלל היותם יהודים, ואת השקרים והדורסנות המלווים ומשמנים את מנגנון הגירוש?
מילים רבות נכתבו על שתיקת הקרנפים לנוכח הפגיעה בדמוקרטיה, וההתעלמות מהבוחרים ומהמצע שלפיו נבחר "המלך", לנוכח הפגיעה בכבוד האדם ובחירותו שהיא מאפיין עיקרי של תוכנית הגירוש, לנוכח ההחמרה הצפויה בביטחון כאשר תתממשנה תחזיותיהם המקצועיות של הרמטכ"ל וראש השב"כ, שסולקו בגלל שמילאו את תפקידם בנאמנות, לנוכח ערעור ההישג העיקרי של השלום עם מצרים, פירוז סיני, והקרבתו למולך "ההינתקות". אבל הקרנפים ממשיכים בשתיקתם במקום למלא את תפקידם שלהם בנאמנות.
מעט מדי נכתב על שתיקת הקרנפים לנוכח הפגיעה בכלכלה ובחברה הנובעת מהקצאת מיליארדים רבים, תחילה לגדר "הביטחון" שתכליתה אינה ביטחון אלא החזרת ישראל לגבולות אשוויץ. בהמשך ל"הינתקות" המחייבת השקעות עתק בפליטים היהודיים ששרון יוצר במו ידיו, ובביצור אשקלון ויישובי קו העימות לאורך גבול "השלום", ואחר כך בהמשך הלחימה ברשות הטרור הפלשתינאית אם כי בתנאים קשים יותר, שיתבעו קורבנות רבים יותר.
איש מהקרנפים לא נענה לאתגר ולא בדק את עלותה הכלכלית האמיתית של "ההינתקות". הם מאמצים ללא בדיקה את המספרים הרשמיים, כ-6 מיליארד ¤, למרות שבכל יום ויום מסתבר שתכנון רציני טרם נעשה והעלויות תהיינה גדולות הרבה יותר. העלות האמיתית צפויה להיות כ-6 מיליארד דולר. המשמעות: כ-1000 דולר לכל ישראלי, מזקן ועד טף, או לחילופין כ-5000 דולר לכל משפחה, תמורת ... גירוש יהודים.
האם מישהו מבין חמישים העיתונאים הרצים לפניו טרח להסביר לאזרחי ישראל שעדיין מצדדים ב"הינתקות" כמה יותר מיסים ייאלצו לשלם, כמה פחות שירותי בריאות ורווחה יקבלו, וכיצד התוכנית הכלכלית הנותנת פירות ראשונים תהפוך אף היא לקורבן "ההינתקות"?
שקט, מתנתקים!
"ההינתקות" התחילה בראיון ליואל מרקוס, נהנית מרוח גבית של דן מרגלית, נשמרת כאתרוג ע"י אמנון אברמוביץ, ואיש מהם ומהדומים להם אפילו אינו תוהה: הינתקות ממה?
אם ב"יום שאחרי", אשר לא יגיע, כי "ההינתקות" כלל אינה ניתנת לביצוע. ישראל "המנותקת" תמשיך לספק תעסוקה, אנרגיה, תשתית ושירותים הומניטאריים לאויביה, ובמקביל תיאלץ להמשיך להילחם בהם, אזי "ההינתקות" אינה אלא גירוש יהודים מבתיהם בארצם רק בגלל היותם יהודים.
הדבר אינו מפריע להם להשתמש במטבע הלשון המכובסת. עמיתיהם בתקשורת "הממלכתית": חיים יבין, אריה גולן ודומיהם, נותנים ביטוי לדעותיהם הפוליטיות באמצעי השידור "הממלכתיים" שהועמדו לרשותם על חשבוננו, ושוב ושוב מצמידים את הכינוי "מורדים" או "ימין קיצוני", באיזו זכות?! דווקא למי שנאמן למצעו ולמדינתו.
לאורך כל חייו הצבאיים והפוליטיים יצר שרון לעצמו תדמית של אדם חזק, כוחני, דורסני, בולדוזר. ה"חוזק" של ראש הממשלה הופך להיות עקב אכילס שלו ורק מגביר את התיאבון של בוש המקפיד איתו, ולא עם אבו מאזן, על קוצו של יוד בכל הקשור למלכודת מפת הדרכים של האירופאים, שהאנטישמיות הישנה-החדשה מביאה אותם לדרבן תהליך שסופו פירוק מדינת ישראל, של השמאל הקיצוני, המוחא לו כף ומאשר לו תקציב, בקולות "האופוזיציה", ובלבד שיגשים את המדיניות שמשמעותה שטחים תמורת טרור, של תקשורת מתקרנפת המגויסת למענו כל עוד הוא הולך בתלם "הנכון".
המסקנה: ראש ממשלה "חזק" הוא לחיץ וסחיט. וגם אם שרון הוא הסוחט ולא הנסחט, עדיין עדיף ראש ממשלה חלש, כי גם כוח הסחיטה שלו חלש.
שיחת היום בחוגי התקשורת בישראל עוסקת במאמר המתוקשר של אמנון דנקנר ודן מרגלית ב"מעריב" (17.05.05), שעסק בשחיתות השלטונית בישראל 2005. ייאמר מייד: יישר כוח לכותבים על דבריהם הנכוחים וביקורתם החשובה. גם אם יש למאמר, ולתגובות המובלטות עליו באותו עיתון, ממד נכבד של קידום מכירות ושל תחרות עם העיתון האחר, עדיין יש חשיבות רבה לשלל הדוגמאות שנכללו בו, ולמראה שהציבו הכותבים מול החברה בישראל על כל מערכותיה, לרבות פרות קדושות העושות בה כבתוך שלהן.
אבל, במקביל ראוי לדון גם במה שאין במאמר, בשחיתות הגדולה מכולן, שבה מצדדים הכותבים ועיתונם, ולפיכך איננה כלולה במאמר. הכוונה לפשע "ההינתקות" וכל הנגזר ממנו. האם ראייתם של הכותבים הטהרנים כה סלקטיבית? האם טחו עיניהם מלראות את השחיתות שבגירוש יהודים מבתיהם בארצם רק בגלל היותם יהודים, ואת השקרים והדורסנות המלווים ומשמנים את מנגנון הגירוש?
מילים רבות נכתבו על שתיקת הקרנפים לנוכח הפגיעה בדמוקרטיה, וההתעלמות מהבוחרים ומהמצע שלפיו נבחר "המלך", לנוכח הפגיעה בכבוד האדם ובחירותו שהיא מאפיין עיקרי של תוכנית הגירוש, לנוכח ההחמרה הצפויה בביטחון כאשר תתממשנה תחזיותיהם המקצועיות של הרמטכ"ל וראש השב"כ, שסולקו בגלל שמילאו את תפקידם בנאמנות, לנוכח ערעור ההישג העיקרי של השלום עם מצרים, פירוז סיני, והקרבתו למולך "ההינתקות". אבל הקרנפים ממשיכים בשתיקתם במקום למלא את תפקידם שלהם בנאמנות.
מעט מדי נכתב על שתיקת הקרנפים לנוכח הפגיעה בכלכלה ובחברה הנובעת מהקצאת מיליארדים רבים, תחילה לגדר "הביטחון" שתכליתה אינה ביטחון אלא החזרת ישראל לגבולות אשוויץ. בהמשך ל"הינתקות" המחייבת השקעות עתק בפליטים היהודיים ששרון יוצר במו ידיו, ובביצור אשקלון ויישובי קו העימות לאורך גבול "השלום", ואחר כך בהמשך הלחימה ברשות הטרור הפלשתינאית אם כי בתנאים קשים יותר, שיתבעו קורבנות רבים יותר.
איש מהקרנפים לא נענה לאתגר ולא בדק את עלותה הכלכלית האמיתית של "ההינתקות". הם מאמצים ללא בדיקה את המספרים הרשמיים, כ-6 מיליארד ¤, למרות שבכל יום ויום מסתבר שתכנון רציני טרם נעשה והעלויות תהיינה גדולות הרבה יותר. העלות האמיתית צפויה להיות כ-6 מיליארד דולר. המשמעות: כ-1000 דולר לכל ישראלי, מזקן ועד טף, או לחילופין כ-5000 דולר לכל משפחה, תמורת ... גירוש יהודים.
האם מישהו מבין חמישים העיתונאים הרצים לפניו טרח להסביר לאזרחי ישראל שעדיין מצדדים ב"הינתקות" כמה יותר מיסים ייאלצו לשלם, כמה פחות שירותי בריאות ורווחה יקבלו, וכיצד התוכנית הכלכלית הנותנת פירות ראשונים תהפוך אף היא לקורבן "ההינתקות"?
שקט, מתנתקים!