ילדותי עברה עלי בדרום פלורידה שבארה"ב. היינו בין המשפחות היהודיות המעטות בשכונה. כאשר חיפשנו חוויה יהודית, נסענו כ-20 דקות לצפון מיאמי ביץ' למסעדת "קורקיס," שפרושו בערך, "מר פקק". איני יודע מה מקור השם המגוחך הזה. אולי בגלל התור הארוך בכניסה או בגלל שהסועדים היו ממלאים את בטנם עד התפוצצות בלאטקס, בורשט, סלאמי, ועוד מאכלים "יהודיים."
האוכל ב"קורקיס" לא היה כשר. כמובן, שלא היו מאכלים הנחשבים כטרף גמור כמו סרטנים ובשר לבן. למזון היה ריח כשר, הוא היה נראה כשר, יתכן שחלק ממרכיביו היו כשרים, אבל תעודת כשרות מסעדת "קורקיס" לא הייתה מקבלת. "קורקיס" התפרסמה כ-מסעדה KOSHER STYLE, "סגנון כשר."
אשתו של בעל המסעדה הייתה ציירת חובבנית. תמונותיה קישטו את הקירות, וכשישבנו לשולחן השגיח עלינו דיוקן של רב מבוגר שמבטו האינטנסיבי, כביכול אמר לנו "אל תאכלו את זה!"
שנים חלפו וחיפושיי אחרי חוויה קצת יותר יהודית מ"קורקיס" הביאו אותי מפלורידה להרי יהודה וירושלים, עיר הבירה של מדינת ישראל.
סוד הקיום של ישראל הדמוקרטית
מדינת ישראל הוקמה לאחר כ-2000 שנות גלות כמדינת היהודים ולא מדינת היהדות. יתכן שיש רבנים שמסתכלים עליה במבט קודר ואומרים לנו "אל תאכלו את זה!" אבל כאן יהודי יכול לבחור במנת היהדות שהוא רוצה ואף לחיות בכל "style",) סגנון) שהוא רוצה. יש ויכוחים נחרצים על זכויות וחובות אבל עד עתה המגוון הרחב של התושבים, חילוני, דתי, חרדי, אשכנזי, ספרדי, שמאלני, ימני, קפיטליסט, סוציאליסט, קיבוצניק ועירוני הצליחו להתקיים פה. אף המתנחלים, דתיים ולא דתיים, הצליחו להמשיך כאן את מסורת הציונות.
הרכיב העיקרי שמאפשר לקבוצות השונות עם הטעמים השונים לשבת ביחד בשולחן של מדינת ישראל וליהנות מפירות הארץ, הוא הדמוקרטיה.
ב-16 בפברואר, הוגש לעם "חוק ישום תוכנית ההתנתקות". רבים טענו שהחוק לא התבשל בצורה דמוקרטית. לכן ענה אהוד אולמרט שהחקיקה, שזכתה לרוב בכנסת, הייתה דמוקרטית ביותר. לאהוד אולמרט יש הרבה תפקידים בממשלת שרון. שר התעשייה, המסחר והתעסוקה, ממלא מקום ראש הממשלה, האחראי על מינהל מקרקעי ישראל, ועד להרכבת הממשלה החדשה שימש גם שר התקשורת, אבל התפקיד העיקרי שלו, הוא "מטר'ה די" (המלצר הראשי) של אריאל שרון. אם ברצונך לדעת מה מבשל לנו ראש הממשלה במטבחון הפוליטי שלו, אולמרט יגיד לך מה יהיה בתפריט. אם כן, בואו נבדוק את תהליך הבישול והרכיבים הדמוקרטיים של החוק.
תהליך בישול ההתנתקות
בבחירות, כשרות למהדרין, שהתקיימו בינואר 2003, הובס השמאל. אלו היו הבחירות הראשונות לכנסת מאז שאריאל שרון הביס את אהוד ברק בבחירות ישירות לראשות הממשלה ב-2001. עם החזרה לשיטה המסורתית של בחירת מפלגות ולא אישים, הליכוד הוביל את הנצחון עם 38 מנדטים. הציבור הישראלי, שמאס בויתורים החד צדדיים של רודפי השלום שהביאו לשפיכות דמים נוראה ואיבוד תחושת הביטחון, הזמין מנת שקט על ידי חזרה לכללים שהזינו את המדינה מאז הקמתה. "ברור כי הטרור לא ניצח ולא ינצח את ישראל", אמר שרון בנאומו בכנס הרצליה בסוף 2002 ששימש כבסיס לקווי ממשלתו שהוקמה לאחר הבחירות. עוד אמר שרון כי "על יסוד הלקחים מהסכמי העבר, ברור לכל כי אין עוד מקום לצפות מישראל לויתור מדיני עד שישרור מצב יחסים מוכח של שקט ושינוי סדרי ממשל פלשתיני".
ניצחון הימין היווה גם את דחיית ה"נסיגה החד צדדית מרצועת עזה", פרי מוחו של עמרם מצנע שעמד בראש רשימת מפלגת העבודה, שכוחה ירד ל-19 מנדטים.
בסדרת ראיונות, לקראת סוף 2003, החל אהוד אולמרט לתת לציבור לטעום מתוכנית "הנסיגה החד צדדית" של אריאל שרון. אולמרט טען אז שרעיונות אלו הינם "השקפותי האישיות בלבד". בכנס הרצליה של אותה שנה חשף ראש הממשלה את "תוכנית ההתנתקות". בנאומו הדגיש שרון כי "ניסיון חיי לימד אותי שלשלום, כמו למלחמה, צריך ללכת בהסכמה רחבה. אנו חייבים לשמור על אחדותנו, גם אם מתחולל בקרבנו ויכוח פנימי נוקב. תוכניתם (של המחבלים) לשבור את רוחה של החברה הישראלית", המשיך רה"מ, "לא צלחה. אזרחי ישראל ידעו לעמוד בפרץ, לתמוך זה בזה, להושיט יד, להתנדב ולתרום. אני מאמין כי בדרך זו, מאוחדים, עלינו להמשיך גם היום".
אך ההתנגדות לנסיגה חד צדדית בקרב מפלגתו של רה"מ התחילה מיד. שרון הסכים למשאל בקרב מתפקדי הליכוד. כתשעה ימים לפני ההצבעה, כאשר הסקרים הצביעו על הפסד של שרון, הוא הכריז שלמשאל אין תוקף חוקי. "המחויבות שלקחנו על עצמנו, אני וחברי, היא ציבורית מוסרית - לא מחויבות חוקית או הסכמית".
לאחר ספירת הקולות של מתפקדי הליכוד אמר שרון, שהובס בהפרש של 20%, "אני מקבל בצער את ההפסד ומכבד את התוצאות" והוסיף שהוא יקיים התייעצויות על מנת "לבחון את הצעדים שננקוט". כאשר אהוד אולמרט אמר כי תוכנית ההינתקות היא בלתי נמנעת", ידענו כבר שהבוס יגיש עוד מנה של התנתקות למרות שמפלגתו לא הייתה מוכנה לעכל אותה.
יושב ראש האופוזיציה דאז, שמעון פרס, קרא לבחירות חדשות ואמר, "אלה שהצביעו עבור הליכוד, חשבו שהליכוד הולך לכיוון של שלום, לכיוון של ביטחון... התברר שלאריק שרון אין מנדט בתוך מפלגתו". טענתו מעניינת. במסע הבחירות של הליכוד, שרון, כמו כל פוליטיקאי ממולח, הוסיף לתדמית החזקה של איש ביטחון, את תבלין "השלום".
לטענת פרס, הצלחתו של שרון, בראשות הליכוד בבחירות 2003, נבעה מקולות שבאו לו גם מהמרכז ומהשמאל, שהאמינו במסר של שלום ובטחון.
הדמוקרטיה הישראלית נכוותה מאוסלו ועד היום
האם הבוחרים בבחירות הכלליות הצביעו עבור ההתנתקות? בכנס הרצליה ב- 2002 אמר שרון כי "ישראל תהיה מוכנה לויתורים כואבים למען שלום אמיתי, אולם הממשלה בראשותי לא תתפתה להאמין להסכמי שווא והבטחות סרק". בקווי הממשלה נקבע גם במפורש כי "השגת השלום כרוכה בפשרות כואבות של כל הצדדים", אבל ההתנתקות איננה מהווה השגת "שלום אמיתי" ועצם שמה, מעיד שמהצד הפלשתיני לא מתבקשות "פשרות כואבות".
בבחירות 2003, בניגוד ל-2001, נבחר אריאל שרון כ"מנה העיקרית" בתוך "סעודת" הליכוד ולא כמנה נפרדת. לאחר הפסדו המוכח במשאל, המהלך הנכון היה ללכת לבחירות, אך כמה שבועות לאחר מכן, הצהיר רה"מ כי "העקרונות הגדולים של ההתנתקות יועברו, נקודה". כשרות דמוקרטית מפוקפקת!
לכן תוכנית ההתנתקות הגיעה לשולחן הממשלה שבו ישב טומי לפיד,יו"ר שנוי. החוק עבר בקריאה ראשונה ושניה בכנסת לאחר ששרון סילק את שרי מפלגות הימין. כדי להעביר את החוק, רה"מ ראה לנכון להפוך את השולחן לגמרי, לפטר שרים משינוי ולהקים ממשלה חדשה עם שמעון פרס ("אוסלו" זוכרים ?) שעבורו נתפר תפקיד חדש משנה לראש הממשלה.
המתכונת להקמת ממשלת האחדות הייתה באמצעות איום על החינוך העצמאי של החרדים, שמהווה את המנה העיקרית שלהם, ובכך לקדם את ההתנתקות ולאיים על המנה העיקרית של המתנחלים - הישובים שלהם. רה"מ נקט במדיניות "הפרד ומשול" וחתך את אחדות העם לקוביות. כנראה שרה"מ שכח את דבריו בהגשת תוכנית ההתנתקות בהרצליה, "מאוחדים, עלינו להמשיך גם היום". כשר? לא בטוח. לא בריא! בוודאי.
בקריאה האחרונה בכנסת הצביעו 59 בעד ו-40 נגד. אריאל שרון, שקיים את הבטחתו במסע הבחירות להרכיב ממשלת אחדות, הצליח להעביר את תוכנית מפלגת העבודה אך לא השאיר אחדות, לא בקרב מפלגתו ולא בתוך העם.
רה"מ סיכל את הסיכוי האחרון להימנע מ"הרעלת דמוקרטיה", שהתחילה ב-1993 עם שיטת החקיקה של הסכמי אוסלו ועד לרגע שהכנסת הצביעה ב-28 למרץ 2005, ברוב גדול נגד קיום משאל עם.
הקינוח להצלחתו היה ניסיונו למנות שלושה שרים וחמישה סגני שרים חדשים לאלו שעזרו לו להעביר את תוכניתו. הצעה זו באה, באופן סמלי, בשבוע שבו גונן שגב, שקיבל את משרת שר האנרגיה בממשלת רבין תמורת הצבעתו עבור אוסלו, נידון לחמש שנות מאסר על סחר בסמים. דבר זה גרם אפילו לרוב חברי הכנסת לחנק ולבחילה בציבור.
לסיכום, ל"חוק ישום תוכנית ההתנתקות" יש ריח דמוקרטי - תהליך החקיקה נמשך כ- 14 חודשים ועבר קריאות, ועדות ובגצ"ים. הוא נראה דמוקרטי - בהצבעות היו המספרים מרשימים. החוק אף הוגש באריזה דמוקרטית כאשר בית המשפט העליון, שנטייתו לשמאל ידועה, דחה את טענות שרי הימין שפוטרו, על מנת להעביר את החוק בממשלה. נכון, הכל "דמוקרטי" אבל זו דמוקרטיה ב"סגנון כשר" - Kosher-Style democracy.
תעודת כשרות דמוקרטית מהודרת?
אם כן, איך יתכן שהממשל האמריקני, ה"ארגון" הבינלאומי הגדול ביותר שמחלק תעודות כשרות על הדמוקרטיה, תומך בהתלהבות במהלכים של שרון? כנראה ארה"ב מוכנה להוריד את הסטנדרטים הגבוהים שלה על מנת להעניק עוד תעודות באזור לישויות שהדמוקרטיה שלהן, אפילו לא בחיתוליה, מתבטאת בבחירות בלבד. בחירות, הן רק ה"ציפוי" על מוסדות דמוקרטיים שמצריכים שנים של אפיה איטית. בינתיים מתפורר בסיס הדמוקרטיה הישראלית.
אז מה יאכל הציבור הישראלי בעתיד הקרוב? - הפרעות סדר בעת ההתנתקות, נסיגה תחת אש פלסטינית, מטח פצמר"ים על אשקלון? דבר אחד ברור אריאל שרון מתכנן עוד חלוקה של ארץ ישראל לאחר הנסיגה מעזה וצפון השומרון. ה "מטר'ה די" שלנו, אהוד אולמרט, אמר באוגוסט 2004, שבעתיד יהיה צורך לפנות עוד ישובים, לא בגלל שזה הדבר הנכון לעשות אלא שאין ברירה אם ישראל רוצה להישאר מדינה "יהודית ודמוקרטית". היה ראוי יותר שאולמרט ימפרסם את רעיונותיו הדמוקרטיים כ-Kosher-Style .
אדוני ה"מטר'ה די", הגד נא לבוס שלך, למרות "זעמו" על דבריך, שהמתכונת שלו
לשמור על הדמוקרטיה לא ניתנת לאכילה. הדמוקרטיה במדינת היהודים הפלוראליסטית לא תישמר לא על ידי צמצום גבולותיה ובוודאי לא על ידי צמצום זכות הציבור להתבטא, אלא על ידי הרחבת התהליך הדמוקרטי. להאכיל את תוכנית ההתנתקות בכוח מבלי לאפשר לעם להביע את דעתו על השינוי הדראסטי בדיאטה הציונית, מהווה סכנה אמיתית להמשך קיומנו יחד בכול גווננו. יש עדיין זמן לשנות את התפריט ולקיים משאל-עם.
הדמוקרטיה במדינת ישראל חייבת להיות 100% כשרה!
האוכל ב"קורקיס" לא היה כשר. כמובן, שלא היו מאכלים הנחשבים כטרף גמור כמו סרטנים ובשר לבן. למזון היה ריח כשר, הוא היה נראה כשר, יתכן שחלק ממרכיביו היו כשרים, אבל תעודת כשרות מסעדת "קורקיס" לא הייתה מקבלת. "קורקיס" התפרסמה כ-מסעדה KOSHER STYLE, "סגנון כשר."
אשתו של בעל המסעדה הייתה ציירת חובבנית. תמונותיה קישטו את הקירות, וכשישבנו לשולחן השגיח עלינו דיוקן של רב מבוגר שמבטו האינטנסיבי, כביכול אמר לנו "אל תאכלו את זה!"
שנים חלפו וחיפושיי אחרי חוויה קצת יותר יהודית מ"קורקיס" הביאו אותי מפלורידה להרי יהודה וירושלים, עיר הבירה של מדינת ישראל.
סוד הקיום של ישראל הדמוקרטית
מדינת ישראל הוקמה לאחר כ-2000 שנות גלות כמדינת היהודים ולא מדינת היהדות. יתכן שיש רבנים שמסתכלים עליה במבט קודר ואומרים לנו "אל תאכלו את זה!" אבל כאן יהודי יכול לבחור במנת היהדות שהוא רוצה ואף לחיות בכל "style",) סגנון) שהוא רוצה. יש ויכוחים נחרצים על זכויות וחובות אבל עד עתה המגוון הרחב של התושבים, חילוני, דתי, חרדי, אשכנזי, ספרדי, שמאלני, ימני, קפיטליסט, סוציאליסט, קיבוצניק ועירוני הצליחו להתקיים פה. אף המתנחלים, דתיים ולא דתיים, הצליחו להמשיך כאן את מסורת הציונות.
הרכיב העיקרי שמאפשר לקבוצות השונות עם הטעמים השונים לשבת ביחד בשולחן של מדינת ישראל וליהנות מפירות הארץ, הוא הדמוקרטיה.
ב-16 בפברואר, הוגש לעם "חוק ישום תוכנית ההתנתקות". רבים טענו שהחוק לא התבשל בצורה דמוקרטית. לכן ענה אהוד אולמרט שהחקיקה, שזכתה לרוב בכנסת, הייתה דמוקרטית ביותר. לאהוד אולמרט יש הרבה תפקידים בממשלת שרון. שר התעשייה, המסחר והתעסוקה, ממלא מקום ראש הממשלה, האחראי על מינהל מקרקעי ישראל, ועד להרכבת הממשלה החדשה שימש גם שר התקשורת, אבל התפקיד העיקרי שלו, הוא "מטר'ה די" (המלצר הראשי) של אריאל שרון. אם ברצונך לדעת מה מבשל לנו ראש הממשלה במטבחון הפוליטי שלו, אולמרט יגיד לך מה יהיה בתפריט. אם כן, בואו נבדוק את תהליך הבישול והרכיבים הדמוקרטיים של החוק.
תהליך בישול ההתנתקות
בבחירות, כשרות למהדרין, שהתקיימו בינואר 2003, הובס השמאל. אלו היו הבחירות הראשונות לכנסת מאז שאריאל שרון הביס את אהוד ברק בבחירות ישירות לראשות הממשלה ב-2001. עם החזרה לשיטה המסורתית של בחירת מפלגות ולא אישים, הליכוד הוביל את הנצחון עם 38 מנדטים. הציבור הישראלי, שמאס בויתורים החד צדדיים של רודפי השלום שהביאו לשפיכות דמים נוראה ואיבוד תחושת הביטחון, הזמין מנת שקט על ידי חזרה לכללים שהזינו את המדינה מאז הקמתה. "ברור כי הטרור לא ניצח ולא ינצח את ישראל", אמר שרון בנאומו בכנס הרצליה בסוף 2002 ששימש כבסיס לקווי ממשלתו שהוקמה לאחר הבחירות. עוד אמר שרון כי "על יסוד הלקחים מהסכמי העבר, ברור לכל כי אין עוד מקום לצפות מישראל לויתור מדיני עד שישרור מצב יחסים מוכח של שקט ושינוי סדרי ממשל פלשתיני".
ניצחון הימין היווה גם את דחיית ה"נסיגה החד צדדית מרצועת עזה", פרי מוחו של עמרם מצנע שעמד בראש רשימת מפלגת העבודה, שכוחה ירד ל-19 מנדטים.
בסדרת ראיונות, לקראת סוף 2003, החל אהוד אולמרט לתת לציבור לטעום מתוכנית "הנסיגה החד צדדית" של אריאל שרון. אולמרט טען אז שרעיונות אלו הינם "השקפותי האישיות בלבד". בכנס הרצליה של אותה שנה חשף ראש הממשלה את "תוכנית ההתנתקות". בנאומו הדגיש שרון כי "ניסיון חיי לימד אותי שלשלום, כמו למלחמה, צריך ללכת בהסכמה רחבה. אנו חייבים לשמור על אחדותנו, גם אם מתחולל בקרבנו ויכוח פנימי נוקב. תוכניתם (של המחבלים) לשבור את רוחה של החברה הישראלית", המשיך רה"מ, "לא צלחה. אזרחי ישראל ידעו לעמוד בפרץ, לתמוך זה בזה, להושיט יד, להתנדב ולתרום. אני מאמין כי בדרך זו, מאוחדים, עלינו להמשיך גם היום".
אך ההתנגדות לנסיגה חד צדדית בקרב מפלגתו של רה"מ התחילה מיד. שרון הסכים למשאל בקרב מתפקדי הליכוד. כתשעה ימים לפני ההצבעה, כאשר הסקרים הצביעו על הפסד של שרון, הוא הכריז שלמשאל אין תוקף חוקי. "המחויבות שלקחנו על עצמנו, אני וחברי, היא ציבורית מוסרית - לא מחויבות חוקית או הסכמית".
לאחר ספירת הקולות של מתפקדי הליכוד אמר שרון, שהובס בהפרש של 20%, "אני מקבל בצער את ההפסד ומכבד את התוצאות" והוסיף שהוא יקיים התייעצויות על מנת "לבחון את הצעדים שננקוט". כאשר אהוד אולמרט אמר כי תוכנית ההינתקות היא בלתי נמנעת", ידענו כבר שהבוס יגיש עוד מנה של התנתקות למרות שמפלגתו לא הייתה מוכנה לעכל אותה.
יושב ראש האופוזיציה דאז, שמעון פרס, קרא לבחירות חדשות ואמר, "אלה שהצביעו עבור הליכוד, חשבו שהליכוד הולך לכיוון של שלום, לכיוון של ביטחון... התברר שלאריק שרון אין מנדט בתוך מפלגתו". טענתו מעניינת. במסע הבחירות של הליכוד, שרון, כמו כל פוליטיקאי ממולח, הוסיף לתדמית החזקה של איש ביטחון, את תבלין "השלום".
לטענת פרס, הצלחתו של שרון, בראשות הליכוד בבחירות 2003, נבעה מקולות שבאו לו גם מהמרכז ומהשמאל, שהאמינו במסר של שלום ובטחון.
הדמוקרטיה הישראלית נכוותה מאוסלו ועד היום
האם הבוחרים בבחירות הכלליות הצביעו עבור ההתנתקות? בכנס הרצליה ב- 2002 אמר שרון כי "ישראל תהיה מוכנה לויתורים כואבים למען שלום אמיתי, אולם הממשלה בראשותי לא תתפתה להאמין להסכמי שווא והבטחות סרק". בקווי הממשלה נקבע גם במפורש כי "השגת השלום כרוכה בפשרות כואבות של כל הצדדים", אבל ההתנתקות איננה מהווה השגת "שלום אמיתי" ועצם שמה, מעיד שמהצד הפלשתיני לא מתבקשות "פשרות כואבות".
בבחירות 2003, בניגוד ל-2001, נבחר אריאל שרון כ"מנה העיקרית" בתוך "סעודת" הליכוד ולא כמנה נפרדת. לאחר הפסדו המוכח במשאל, המהלך הנכון היה ללכת לבחירות, אך כמה שבועות לאחר מכן, הצהיר רה"מ כי "העקרונות הגדולים של ההתנתקות יועברו, נקודה". כשרות דמוקרטית מפוקפקת!
לכן תוכנית ההתנתקות הגיעה לשולחן הממשלה שבו ישב טומי לפיד,יו"ר שנוי. החוק עבר בקריאה ראשונה ושניה בכנסת לאחר ששרון סילק את שרי מפלגות הימין. כדי להעביר את החוק, רה"מ ראה לנכון להפוך את השולחן לגמרי, לפטר שרים משינוי ולהקים ממשלה חדשה עם שמעון פרס ("אוסלו" זוכרים ?) שעבורו נתפר תפקיד חדש משנה לראש הממשלה.
המתכונת להקמת ממשלת האחדות הייתה באמצעות איום על החינוך העצמאי של החרדים, שמהווה את המנה העיקרית שלהם, ובכך לקדם את ההתנתקות ולאיים על המנה העיקרית של המתנחלים - הישובים שלהם. רה"מ נקט במדיניות "הפרד ומשול" וחתך את אחדות העם לקוביות. כנראה שרה"מ שכח את דבריו בהגשת תוכנית ההתנתקות בהרצליה, "מאוחדים, עלינו להמשיך גם היום". כשר? לא בטוח. לא בריא! בוודאי.
בקריאה האחרונה בכנסת הצביעו 59 בעד ו-40 נגד. אריאל שרון, שקיים את הבטחתו במסע הבחירות להרכיב ממשלת אחדות, הצליח להעביר את תוכנית מפלגת העבודה אך לא השאיר אחדות, לא בקרב מפלגתו ולא בתוך העם.
רה"מ סיכל את הסיכוי האחרון להימנע מ"הרעלת דמוקרטיה", שהתחילה ב-1993 עם שיטת החקיקה של הסכמי אוסלו ועד לרגע שהכנסת הצביעה ב-28 למרץ 2005, ברוב גדול נגד קיום משאל עם.
הקינוח להצלחתו היה ניסיונו למנות שלושה שרים וחמישה סגני שרים חדשים לאלו שעזרו לו להעביר את תוכניתו. הצעה זו באה, באופן סמלי, בשבוע שבו גונן שגב, שקיבל את משרת שר האנרגיה בממשלת רבין תמורת הצבעתו עבור אוסלו, נידון לחמש שנות מאסר על סחר בסמים. דבר זה גרם אפילו לרוב חברי הכנסת לחנק ולבחילה בציבור.
לסיכום, ל"חוק ישום תוכנית ההתנתקות" יש ריח דמוקרטי - תהליך החקיקה נמשך כ- 14 חודשים ועבר קריאות, ועדות ובגצ"ים. הוא נראה דמוקרטי - בהצבעות היו המספרים מרשימים. החוק אף הוגש באריזה דמוקרטית כאשר בית המשפט העליון, שנטייתו לשמאל ידועה, דחה את טענות שרי הימין שפוטרו, על מנת להעביר את החוק בממשלה. נכון, הכל "דמוקרטי" אבל זו דמוקרטיה ב"סגנון כשר" - Kosher-Style democracy.
תעודת כשרות דמוקרטית מהודרת?
אם כן, איך יתכן שהממשל האמריקני, ה"ארגון" הבינלאומי הגדול ביותר שמחלק תעודות כשרות על הדמוקרטיה, תומך בהתלהבות במהלכים של שרון? כנראה ארה"ב מוכנה להוריד את הסטנדרטים הגבוהים שלה על מנת להעניק עוד תעודות באזור לישויות שהדמוקרטיה שלהן, אפילו לא בחיתוליה, מתבטאת בבחירות בלבד. בחירות, הן רק ה"ציפוי" על מוסדות דמוקרטיים שמצריכים שנים של אפיה איטית. בינתיים מתפורר בסיס הדמוקרטיה הישראלית.
אז מה יאכל הציבור הישראלי בעתיד הקרוב? - הפרעות סדר בעת ההתנתקות, נסיגה תחת אש פלסטינית, מטח פצמר"ים על אשקלון? דבר אחד ברור אריאל שרון מתכנן עוד חלוקה של ארץ ישראל לאחר הנסיגה מעזה וצפון השומרון. ה "מטר'ה די" שלנו, אהוד אולמרט, אמר באוגוסט 2004, שבעתיד יהיה צורך לפנות עוד ישובים, לא בגלל שזה הדבר הנכון לעשות אלא שאין ברירה אם ישראל רוצה להישאר מדינה "יהודית ודמוקרטית". היה ראוי יותר שאולמרט ימפרסם את רעיונותיו הדמוקרטיים כ-Kosher-Style .
אדוני ה"מטר'ה די", הגד נא לבוס שלך, למרות "זעמו" על דבריך, שהמתכונת שלו
לשמור על הדמוקרטיה לא ניתנת לאכילה. הדמוקרטיה במדינת היהודים הפלוראליסטית לא תישמר לא על ידי צמצום גבולותיה ובוודאי לא על ידי צמצום זכות הציבור להתבטא, אלא על ידי הרחבת התהליך הדמוקרטי. להאכיל את תוכנית ההתנתקות בכוח מבלי לאפשר לעם להביע את דעתו על השינוי הדראסטי בדיאטה הציונית, מהווה סכנה אמיתית להמשך קיומנו יחד בכול גווננו. יש עדיין זמן לשנות את התפריט ולקיים משאל-עם.
הדמוקרטיה במדינת ישראל חייבת להיות 100% כשרה!