הנזיר אסור בכל מוצריה של הגפן. הגפן הייתה (עד הכיבוש הערבי) העץ הנפוץ ביותר בארץ ישראל. פרי הגפן-היין, שימש כנראה כתרכיז הנפוץ ביותר בכל ארוחה והיה אחד המרכיבים החשובים של כל ארוחה ארץ ישראלית.
עם ישראל נמשל לגפן שרק "אשירה נא לידידי שירת דודי לכרמו כרם היה לידידי בקרן בן שמן. ויעזקהו ויסקלהו ויטעהו שרק..." (ישעיה ה', א'-ז', תהילים פ' ט'-ט"ז ועוד).
שבט יהודה נתברך כגפן "אסרי לגפן עירו ולשרקה..." (בראשית מ"ט, י"א).
כך גם יוסף, כגפן=פורה, הגדלה על מים רבים ומטפסת על החומה=שור "בן פרת יוסף בן פרת עלי עין בנות צעדה עלי שור" (שם מ"ט, כ"ב).
הגפן שפרייה "משמח אלוקים ואנשים" (שופטים ט', י"ג) היא אורחת של כבוד בכל אירוע של שמחה וקדושה. לעומת זאת שתיית יין ומשתאות מופיעים בתנ"ך בעיקר לשלילה.
שתיית היין של נח "ויחל נח איש האדמה ויטע כרם. וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה" (בראשית ט', כ'-כ"א) הסתיימה באירוע מחפיר.
המשתה שערך לוט בסדום הסתיים בשתיית יין במערה ובאחד האירועים המבישים ביותר (שם י"ט, ל"ב-ל"ה) שעדיף להוריד את המסך עליו כדברי הנביא: "ועשה ה' צבאות לכל העמים בהר הזה משתה שמנים משתה שמרים...ובלע בהר הזה פני הלוט ..." (ישעיהו כ"ה ו'-ז', עיין גם שכל טוב בראשית פרק ל"ו ד"ה "אלה בני").
"משתה שמשון" (שופטים י"ד, י'),"משתה נבל" (שמואל א' כ"ה, ל"ו), "משתה אבשלום" ורצח אמנון (שמואל ב' י"ג, כ"ח) מצטרפים אל המשתאות של אחשוורוש (מגילת אסתר) ומשתאותיהם של בני איוב "והלכו בניו ועשו משתה בית איש יומו ... ויהי כי הקיפו ימי המשתה וישלח איוב ... כי אמר איוב אולי חטאו" (איוב א', ד'-ה', עיין כהשוואה ניגודית להנהגותיהם וגורלם של צאצאי יהונדב בן רכב, ירמיהו ל"ה).
על כולם נכונים דברי הביקורת של הנביא "וגם אלה ביין שגו ובשכר תעו כהן ונביא שגו בשכר נבלעו מן היין תעו מן השכר שגו בראה פקו פליליה: כי כל שלחנות מלאו ..." (ישעיהו כ"ח ז'-ח' ועיין עוד שם ה', י"ב, כה ובנביאים נוספים עיין עמוס ו', ו', הושע ד' י"א, ז' ה ובמקומות רבים בספר משלי).
ההבדל בין השימוש ביין כתרכיז לבין הפיכתו ל"משתה" עושה כנראה את ההבדל הגדול בין "עובד ד'" ל"עובד עצמו". בין מי שמתעלה במדרגות הקידוש והקדושה לבין מי שיורד אל שפל המדרגה , זו הסיבה שמקדימים "סברי" לברכת הגפן ועונים "לחיים".
הרמב"ם בחלק השלישי של מורה הנבוכים (אחרי שטיפל בחלק הראשון בתורת התארים ובהוכחת מציאות הבורא, ובחלק השני בשאלת הקדמות והנבואה) דן בשאלת "תכלית האדם בעולמו" ושאלת השכר והעונש. במסגרת דיון זו יוצא הרמב"ם בחריפות יוצאת דופן כנגד תופעת המשתאות. לדעת הרמב"ם בעיית השכרות עולה בחומרתה על בעיית הפריצות וז"ל: "אבל המסיבות לשתיית המשכרים תהיה חרפתם בעיניך יותר גדולה מהתקבצות בני אדם עירומים..." (מורה נבוכים חלק ג' פרק ח').
אחרי הקדמה ארוכה זו, ברור מדוע התורה עם התחלת התיאור של עם ישראל כמי שחי כחברה מסודרת עוד בתקופת המדבר מדגישה את עניין ההינזרות מן היין, כל אחד לפי מדרגתו.
מדינת ישראל של היום, כפי שהדבר בא לידי ביטוי גם בימים האחרונים, סובלת מבעיית אלימות קשה הן חברתית והן על הכבישים. כנראה שלשכרות יש מקום נכבד בשני התחומים. ניתן לזהות בהחלט את מוקדי האלימות במקומות בהם מרוכזים אדי אלכוהול. חלק גדול מאוד מתאונות הדרכים, בעיקר בסופי השבוע, נובעות מנהיגה אחרי שתיית משקאות משכרים.
יש להחליף בזריזות את הסיסמה "אם שותים לא נוהגים" ל"רק שוטים שותים" !!!
הרב יוסף כרמל הוא ראש כולל "ארץ חמדה".
עם ישראל נמשל לגפן שרק "אשירה נא לידידי שירת דודי לכרמו כרם היה לידידי בקרן בן שמן. ויעזקהו ויסקלהו ויטעהו שרק..." (ישעיה ה', א'-ז', תהילים פ' ט'-ט"ז ועוד).
שבט יהודה נתברך כגפן "אסרי לגפן עירו ולשרקה..." (בראשית מ"ט, י"א).
כך גם יוסף, כגפן=פורה, הגדלה על מים רבים ומטפסת על החומה=שור "בן פרת יוסף בן פרת עלי עין בנות צעדה עלי שור" (שם מ"ט, כ"ב).
הגפן שפרייה "משמח אלוקים ואנשים" (שופטים ט', י"ג) היא אורחת של כבוד בכל אירוע של שמחה וקדושה. לעומת זאת שתיית יין ומשתאות מופיעים בתנ"ך בעיקר לשלילה.
שתיית היין של נח "ויחל נח איש האדמה ויטע כרם. וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה" (בראשית ט', כ'-כ"א) הסתיימה באירוע מחפיר.
המשתה שערך לוט בסדום הסתיים בשתיית יין במערה ובאחד האירועים המבישים ביותר (שם י"ט, ל"ב-ל"ה) שעדיף להוריד את המסך עליו כדברי הנביא: "ועשה ה' צבאות לכל העמים בהר הזה משתה שמנים משתה שמרים...ובלע בהר הזה פני הלוט ..." (ישעיהו כ"ה ו'-ז', עיין גם שכל טוב בראשית פרק ל"ו ד"ה "אלה בני").
"משתה שמשון" (שופטים י"ד, י'),"משתה נבל" (שמואל א' כ"ה, ל"ו), "משתה אבשלום" ורצח אמנון (שמואל ב' י"ג, כ"ח) מצטרפים אל המשתאות של אחשוורוש (מגילת אסתר) ומשתאותיהם של בני איוב "והלכו בניו ועשו משתה בית איש יומו ... ויהי כי הקיפו ימי המשתה וישלח איוב ... כי אמר איוב אולי חטאו" (איוב א', ד'-ה', עיין כהשוואה ניגודית להנהגותיהם וגורלם של צאצאי יהונדב בן רכב, ירמיהו ל"ה).
על כולם נכונים דברי הביקורת של הנביא "וגם אלה ביין שגו ובשכר תעו כהן ונביא שגו בשכר נבלעו מן היין תעו מן השכר שגו בראה פקו פליליה: כי כל שלחנות מלאו ..." (ישעיהו כ"ח ז'-ח' ועיין עוד שם ה', י"ב, כה ובנביאים נוספים עיין עמוס ו', ו', הושע ד' י"א, ז' ה ובמקומות רבים בספר משלי).
ההבדל בין השימוש ביין כתרכיז לבין הפיכתו ל"משתה" עושה כנראה את ההבדל הגדול בין "עובד ד'" ל"עובד עצמו". בין מי שמתעלה במדרגות הקידוש והקדושה לבין מי שיורד אל שפל המדרגה , זו הסיבה שמקדימים "סברי" לברכת הגפן ועונים "לחיים".
הרמב"ם בחלק השלישי של מורה הנבוכים (אחרי שטיפל בחלק הראשון בתורת התארים ובהוכחת מציאות הבורא, ובחלק השני בשאלת הקדמות והנבואה) דן בשאלת "תכלית האדם בעולמו" ושאלת השכר והעונש. במסגרת דיון זו יוצא הרמב"ם בחריפות יוצאת דופן כנגד תופעת המשתאות. לדעת הרמב"ם בעיית השכרות עולה בחומרתה על בעיית הפריצות וז"ל: "אבל המסיבות לשתיית המשכרים תהיה חרפתם בעיניך יותר גדולה מהתקבצות בני אדם עירומים..." (מורה נבוכים חלק ג' פרק ח').
אחרי הקדמה ארוכה זו, ברור מדוע התורה עם התחלת התיאור של עם ישראל כמי שחי כחברה מסודרת עוד בתקופת המדבר מדגישה את עניין ההינזרות מן היין, כל אחד לפי מדרגתו.
מדינת ישראל של היום, כפי שהדבר בא לידי ביטוי גם בימים האחרונים, סובלת מבעיית אלימות קשה הן חברתית והן על הכבישים. כנראה שלשכרות יש מקום נכבד בשני התחומים. ניתן לזהות בהחלט את מוקדי האלימות במקומות בהם מרוכזים אדי אלכוהול. חלק גדול מאוד מתאונות הדרכים, בעיקר בסופי השבוע, נובעות מנהיגה אחרי שתיית משקאות משכרים.
יש להחליף בזריזות את הסיסמה "אם שותים לא נוהגים" ל"רק שוטים שותים" !!!
הרב יוסף כרמל הוא ראש כולל "ארץ חמדה".